בית משפט השלום בחיפה קיבל בחלקה תביעה כספית של חברת ר.ח. תבנית פיתוח ותשתיות בע"מ נגד חברת סגלוביץ רועי תשתיות ובנייה בע"מ, וחייב את סגלוביץ לשלם לקבלן המשנה 510,862 שקל בתוספת מע"מ. המחלוקת עסקה בתשלום עבור עבודות תשתית שביצעה התובעת בשלושה פרויקטים בעיר רמלה, ברחוב הרצל, ברחוב משה רבנו ובחניונים בעיר, במסגרת התקשרות שבה סגלוביץ הייתה הקבלן הראשי מול החברה למשק וכלכלה של מרכז השלטון המקומי. השופטת ג'אדה בסול קבעה כי נקודת המוצא לחישוב אינה החשבונות החד-צדדיים של מי מהצדדים, אלא ההסכם שהוצג, החשבונות שאושרו בפועל, רווח קבלני של 11% ועלויות חומרים שיש להוכיחן.
צריכים עו"ד?
התובעת היא חברה קבלנית העוסקת בעבודות פיתוח ותשתית. הנתבעת היא חברה העוסקת בבנייה ובפיתוח, שהתקשרה עם החברה למשק וכלכלה של מרכז השלטון המקומי לביצוע עבודות הקמה, אחזקה ושיקום של תשתיות ברמלה. התובעת שימשה קבלן משנה של הנתבעת בחלק מן העבודות. בפסק הדין תואר כי תנאי התשלום בין החברות היו "גב אל גב", כלומר התשלום לקבלן המשנה היה קשור לתשלום שאושר לקבלן הראשי על ידי המזמין.
התובעת טענה כי בין הצדדים לא נחתם הסכם סופי, אולם תנאי ההתקשרות היו ברורים ומוסכמים בהתנהגות, ובכללם ניכוי של 9% כרווח קבלן ראשי וכן עלות החומרים שסגלוביץ סיפקה. היא טענה כי השלימה את העבודות בשלושת הפרויקטים וכי "הוגשו חשבונות סופיים לתשלום, אך למרות זאת, סגלוביץ ממאנת לשלם". לפי גרסתה, יתרת החוב לפני מע"מ עמדה על 682,336 שקל, ובהגשת התביעה ביום 30 באפריל 2023 נתבע סכום של 831,272 שקל כולל מע"מ ורכיב ריבית שחושב על ידה.
סגלוביץ הציגה תמונה שונה. לטענתה, במאי 2022 נערך בין הצדדים הסכם מפורט, והתובעת לא הייתה בעלת איתנות פיננסית שאפשרה לה לממן את העבודות. לכן, כך נטען, הנתבעת מימנה חומרים והוצאות שונות ושילמה לתובעת תשלומים חלקיים ומקדמות. היא גם טענה שהתובעת נטשה את אתר העבודה ברחוב הרצל. במסגרת טענותיה טענה הנתבעת כי התובעת מבקשת "לקבל תמורות חוזיות בגין חומרים שהיא לא סיפקה ועבודות שהיא לא ביצעה", ואף טענה שהחשבונות שהוגשו היו מנופחים או פיקטיביים. בית המשפט הדגיש כי אלה טענות הנתבעת ולא קביעות עובדתיות בפני עצמן.
במוקד פסק הדין עמדה השאלה מהו הבסיס החשבונאי והחוזי שעל פיו יש לחשב את התמורה. השופטת בסול קבעה כי התמונה הראייתית אינה מלאה וכי שני הצדדים ניסו, כל אחד בדרכו, להציג בדיעבד מסגרת הסכמית התואמת את עמדתו. עם זאת, היא דחתה את עמדת התובעת שלפיה השינויים החד-צדדיים שביצעה בנוסח ההסכם התקבלו על ידי הנתבעת. נקבע שלא הוכחה הסכמה לשינויים, ולכן הבסיס הוא ההסכם ללא התיקונים החד-צדדיים שהתובעת ביקשה לייחס לו.
בית המשפט ייחס משקל מרכזי לאופי ההתקשרות כעסקת "גב אל גב". בפסק הדין נשאלה השאלה: "כיצד יתכן שהקבלן יקבל תמורה על עבודה שהוא ביצע יותר ממה שהמזמין ישלם לקבלן הראשי?" מתוך כך נקבע שהתובעת אינה יכולה לדרוש תשלום שאינו נשען על סכומים שאושרו במסגרת החשבונות מול המזמין. במקביל, נקבע כי לסגלוביץ הייתה זכות לנכות עלויות של חומרים שסיפקה, אך היה עליה לתעד ולהוכיח את העלויות האלה, ובחלק מן המקרים התיעוד שהציגה לא היה מלא.
ביחס לרווח הקבלני של סגלוביץ, בית המשפט לא אימץ את שיעור 9% שלו טענה התובעת. השופטת קבעה כי בנסיבות ההתקשרות, ובהתחשב בכך שהנתבעת נשאה במימון ובהעמדת אשראי לצורך ביצוע העבודות, שיעור של 11% הוא בסיס מתאים יותר לחישוב רווח הקבלן הראשי. בפסק הדין צוין כי אין הצדקה לכך שהנתבעת תעמיד אשראי ללא תמורה, אך גם אין מקום לאמץ ניכויים שונים שלא הוכחו כדבעי. לכן נקבע מנגנון חישוב אחיד הנשען על החשבונות המאושרים, 11% רווח קבלני ועלויות החומרים שהוכחו או שהוסכמו.
בפרויקט החניונים עמד החשבון המאושר על 541,548 שקל בתוספת מע"מ. מהסכום הופחתו 142,846 שקל שכבר שולמו לתובעת, 59,570 שקל כרווח קבלני בשיעור 11%, וכן 332,371 שקל בגין חומרים. היתרה שנקבעה לתשלום לתובעת בפרויקט זה הייתה 6,761 שקל בתוספת מע"מ.
בפרויקט ברחוב משה רבנו נקבע כי החשבון הסופי עמד על 135,588 שקל. לאחר הפחתת רווח קבלני של 14,915 שקל ועלויות חומרים בסך 17,360 שקל, וכאשר לא נמצא תשלום קודם שיש להפחית, נקבע כי היתרה לתשלום לתובעת היא 103,313 שקל בתוספת מע"מ.
המחלוקת הכספית הגדולה ביותר עסקה בפרויקט ברחוב הרצל. הנתבעת טענה שהתובעת לא ביצעה את מלוא העבודות שנכללו בחשבון חלקי מספר 2, אך בית המשפט קבע שהטענה לא נתמכה במידה מספקת. בין היתר צוין שלא הובאה עדות של המפקח שהיה יכול לשפוך אור על היקף העבודות שבוצעו. לכן אימץ בית המשפט כבסיס את מלוא החשבון החלקי בסך 836,895 שקל. מהסכום הופחתו 92,058 שקל כרווח קבלני, 203,283 שקל שכבר שולמו ו-140,766 שקל בגין חומרים. היתרה שנקבעה בפרויקט הרצל הייתה 400,788 שקל בתוספת מע"מ.
סיכום שלושת הפרויקטים הביא את בית המשפט לסכום כולל של 510,862 שקל בתוספת מע"מ. לצד הסכום העיקרי נקבע כי הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1 בדצמבר 2022. בנוסף חויבה הנתבעת לשאת בהוצאות התובעת בגין אגרות המשפט ששולמו בשני חלקי ההליך ובשכר טרחת עורך דין בסך 60,000 שקל.
פסק הדין אינו מקבל את החשבון שהציגה התובעת כפי שהוא, וגם אינו מאמץ את מכלול הניכויים שביקשה הנתבעת לבצע. ההכרעה מבוססת על בחינה נפרדת של כל אחד משלושת הפרויקטים ועל שילוב בין החשבונות שאושרו, תנאי ההתקשרות שנמצאו מוכחים, שיעור רווח קבלני של 11% ועלויות החומרים שניתן היה לייחס לעבודות. כך התקבלה התביעה בחלקה ונקבעה יתרת התמורה שעל סגלוביץ לשלם לקבלן המשנה.
תיק ת"א 54804-04-23.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.