בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קיבל בחלקו ערעור של נהג משאית על החלטת ועדה רפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי, והורה להחזיר את עניינו לאותה ועדה לצורך הנמקה נוספת בתחום האורתופדי. השופט אימן נסראלדין קבע כי הוועדה לא הסבירה כיצד ממצא קודם של טווח תנועה של כ-10 מעלות לכל כיוון בעמוד השדרה הצווארי מתיישב עם מסקנתה שאין למערער נכות אורתופדית בצוואר. לעומת זאת, הטענות בתחום הנוירולוגי נדחו.
צריכים עו"ד?
המערער, נהג משאית, נפגע ב-30 במאי 2024 בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי הכיר בפגיעה בכתף, במרפק, באמה ובזרוע ימין. בהמשך נקבעה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור 10%. המחלוקת הנוכחית נגעה לדרך שבה ועדה רפואית לעררים יישמה פסק דין קודם שהחזיר אליה את הדיון בשתי סוגיות, נוירולוגית ואורתופדית.
בדיון קודם של הוועדה, מ-6 באוגוסט 2025, נקבעה למערער נכות של 10% בסך הכול. בתחום הנוירולוגי הוועדה לא מצאה עדות לפגיעה שורשית. בבדיקת הצוואר תועד טווח תנועה של כ-10 מעלות לכל כיוון, אך הוועדה ציינה שבמהלך כניסתו של המערער לחדר, בשיחה ובמצבים שבהם לא נערכה בדיקה ישירה נראתה "שיפור ניכר" בתנועה. בסופו של דבר היא לא קבעה נכות בגין הצוואר.
על החלטה זו הוגש הליך קודם, שהסתיים בפסק דין מחזיר ב-17 בנובמבר 2025. אותו פסק דין הורה לוועדה לבחון מחדש שתי נקודות מוגדרות. בתחום הנוירולוגי היא התבקשה להתייחס לחוות דעת של רופא מ-19 ביוני 2025 ולהסביר את מסקנתה. בתחום האורתופדי היא נדרשה להסביר מדוע ממצא של 10 מעלות בתנועות הצוואר אינו מצדיק נכות. עוד הורה פסק הדין לזמן את המערער ובא כוחו ולאפשר להם לטעון.
הוועדה התכנסה שוב ב-15 באפריל 2026 והותירה את שיעור הנכות על 10%. במישור הנוירולוגי ציינה כי ממצאיה שונים מן הממצאים בחוות הדעת שהציג המערער, וכי נמצא לכל היותר שינוי תחושתי באזור העצב האולנרי ללא ירידה גסה בכוח. היא הפנתה גם לבדיקה רפואית אחרת שבה לא נמצא חסר נוירווסקולרי. במישור האורתופדי חזרה הוועדה על התרשמותה מבדיקה עקיפה של תנועות הצוואר וקבעה שאין נכות.
המערער טען כי בכך לא בוצע פסק הדין המחזיר. לדבריו, "הוועדה הסתפקה באמירה כללית" שלפיה "ממצאיה שונים", ולא פירטה מהם הממצאים שעליהם הסתמכה. הוא טען שלא נערכה לו בדיקה פיזית חדשה, שהוועדה לא התייחסה למסמכים רפואיים נוספים, ובהם בדיקות EMG, ממצאי דיסק, תיעוד אורתופדי וטיפולים במרפאת כאב, ושאין הסבר כיצד נכות זמנית בשיעור 30% שנקבעה בעבר התאפסתה. עוד ביקש להפעיל בעניינו את תקנה 15 וטען שיש להשיב את העניין לוועדה בהרכב אחר.
המוסד לביטוח לאומי ביקש לדחות את הערעור. לטענתו, "הוועדה יישמה את הוראות פסק הדין המחזיר ולא נפלה בהחלטתה טעות משפטית המצדיקה התערבות." המוסד טען כי בתחום הנוירולוגי די בכך שהוועדה הצביעה על ממצאים קליניים שונים כדי להסביר מדוע אינה מקבלת את חוות הדעת מטעם המערער. הוא הוסיף שהוועדה הייתה רשאית להתרשם מתנועות המערער גם בבדיקה עקיפה, וכי טענות על ניתוח עתידי או מסמכים שלא נכללו בהוראות פסק הדין הקודם חורגות מגדר הדיון המצומצם שנפתח מחדש.
בית הדין הזכיר כי כאשר עניין מוחזר לוועדה רפואית מכוח פסק דין, תפקידה של הוועדה מוגבל להוראות שניתנו לה. גם הביקורת השיפוטית בהליך הבא מצומצמת לשאלה אם הוראות פסק הדין המחזיר בוצעו כראוי. לכן השופט לא בחן מחדש את מלוא מצבו הרפואי של המערער ולא קבע בעצמו אחוזי נכות.
בפן הנוירולוגי נמצא שהוועדה עמדה בדרישה. היא התייחסה לחוות הדעת שהוזכרה בפסק הדין המחזיר, תיארה את הממצא שלה והסבירה כי לא מצאה סימנים לפגיעה שורשית. היא אף תמכה את מסקנתה בבדיקה רפואית נוספת שבה לא נמצא חסר נוירווסקולרי. בית הדין קבע כי ההסבר מספיק לצורך מילוי ההוראה שניתנה, גם אם המערער אינו מסכים למסקנה הרפואית.
התוצאה הייתה שונה בתחום האורתופדי. השופט קבע כי עצם ההפניה לבדיקה עקיפה אינה פותרת את הסתירה שנותרה. הממצא שנרשם בעבר היה של כ-10 מעלות לכל כיוון בצוואר, בעוד שפריט הליקוי הרלוונטי מבחין בין הגבלה קלה, בינונית וקשה ומקנה שיעורי נכות שונים. הוועדה לא הסבירה מה פירוש "השיפור הניכר" שראתה, מה היה טווח התנועה בפועל באותם רגעים וכיצד הדברים מובילים למסקנה שאין כל נכות.
על בסיס זה כתב בית הדין: "דין הערעור להתקבל בנוגע לפן האורתופדי בלבד". העניין הוחזר לאותה ועדה, בהרכב שבו ישבה ב-15 באפריל 2026. היא נדרשה להסביר את היחס בין ממצא טווח התנועה של כ-10 מעלות לבין הקביעה שאין נכות בצוואר, ולפרט למה כוונתה בהטבה או בשיפור שנצפו בבדיקה העקיפה.
בית הדין לא קיבל את הדרישה להחליף את הרכב הוועדה. נקבע שלא הוצג בסיס לכך שהוועדה "נעולה" על החלטתה הקודמת או שלא יוכלו לבצע את ההנחיה. רק אם בעקבות הדיון המחודש תשנה הוועדה את החלטתה, עליה לבחון גם את שאלת תקנה 15 בהתאם להוראות שניתנו. המערער ובא כוחו יוזמנו לוועדה ויוכלו לטעון בפניה.
המוסד לביטוח לאומי חויב לשלם למערער הוצאות ושכר טרחה בסך 2,500 שקל. בכך הסתיים הערעור בקבלה חלקית בלבד: אין קביעה חדשה בדבר שיעור הנכות ואין ביטול של הממצאים הנוירולוגיים, אלא הוראה ממוקדת לוועדה לנמק מחדש את מסקנתה האורתופדית בנוגע לצוואר.
המערער ביקש גם לקשור את הקביעה החדשה לשיעור הנכות הזמנית שנקבע לו בעבר ולטענתו שלא שב לעבודתו. בית הדין לא הכריע בטענות אלה לגופן, משום שפסק הדין המחזיר הקודם הגדיר במדויק את הנושאים שבהם הוועדה צריכה לדון. באותה דרך לא נפתח מחדש הדיון בכל התיעוד הרפואי שנאסף מאז. ההוראה החדשה ממוקדת בשאלה אחת: האם וכיצד ממצא התנועה הצווארית מצדיק נכות, ואם הוועדה תשנה בעקבות זאת את החלטתה, רק אז עליה לשקול גם את תקנה 15.
מספר התיק: ב"ל 73894-04-26
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.