בית המשפט המחוזי בחיפה דחה תביעה של מוכרת דירה בנהריה שביקשה לבטל הסכם מכר בסך 700 אלף שקל בטענה שהעסקה לא הייתה מכירה אמיתית אלא חלק מתרגיל הונאה שנועד להעמיד את דירתה כבטוחה להלוואה. השופט יואב פרידמן קבע כי קיימת אפשרות שהתובעת אכן נפלה קורבן להונאה מצד גורמים אחרים, אך היא לא הוכיחה שהזוג שרכש את הדירה היה מעורב בהונאה, ידע עליה או הסכים שהסכם המכר יהיה רק מסווה לעסקת הלוואה.
צריכים עו"ד?
הסכם המכר נחתם ב-12 באפריל 2024. המחיר שנקבע בו היה 700 אלף שקל. על הדירה רבצה משכנתה לטובת בנק הפועלים וכן הערת אזהרה לטובת חברה יזמית בקשר לפרויקט פינוי ובינוי. בהסכם נקבעו תנאים שנגעו להסכמת החברה היזמית ולעמדת העירייה בנוגע למצב המבנה, וכן לוח תשלומים: שיק בנקאי של 100 אלף שקל בנאמנות, תשלום נוסף עד אמצע מאי שנועד בין היתר לסילוק המשכנתה, ויתרת התמורה עם מסירת החזקה.
אין מחלוקת שהרוכשים העבירו 132,003.44 שקל לסילוק המשכנתה והעמידו שיק בסך 250 אלף שקל. המוכרת הודתה שבסופו של דבר קיבלה במזומן 244 אלף שקל מתוך אותו שיק, כך שבפסק הדין נקבע כי קיבלה בסך הכול 376,003.44 שקל על חשבון התמורה. למרות זאת, כבר ב-9 במאי 2024 דרשה לבטל את ההסכם.
גרסת המוכרת הייתה כי נקלעה לקשר עם צדדים שלישיים שהציעו לה הלוואה או השקעה. לטענתה, נאמר לה שהמשקיע דורש בטוחה וכי עליה לחתום על מסמך שנראה כהסכם מכר, אף שאין כוונה אמיתית למכור את הדירה. היא תיארה הבטחות שלפיהן "אין המדובר במכר אמתי של הדירה אלא בטוחה להלוואה בלבד". על בסיס גרסה זו טענה להסכם למראית עין ולפגמים בכריתת החוזה, ובהם טעות, הטעיה, כפייה ועושק.
הרוכשים דחו את הדברים. הם טענו כי גם אם המוכרת נפלה קורבן להונאה, "הרי שהם אינם קשורים כלל ועיקר להונאה זו". לדבריהם הם "אינם אלא זוג צעיר שחיפש לרכוש דירה למגוריו", נחשפו למודעה למכירת הדירה, ביקרו בה, ניהלו משא ומתן על המחיר ופנו באמצעות עורכי הדין לעריכת הסכם מכר רגיל. הם הכחישו היכרות עם אותם גורמים שעליהם סיפרה המוכרת וטענו כי לא ידעו על מצבה הכספי או על עסקת הלוואה כלשהי.
בית המשפט בחן בהרחבה את הראיות סביב העסקה ומצא קשיים בגרסאות משני הצדדים. השופט ציין כי גם בגרסת הרוכשים נמצאו תמיהות, בעיקר ביחס לשיק הבנקאי בסך 250 אלף שקל. מומחה להשוואת כתבי יד קבע באופן חד משמעי כי בן הזוג הרוכש הוא שהוסיף לשיק את שם החברה "ו/או ענו אחזקות בע"מ", וכי כמעט בוודאות לא הייתה זו המוכרת. מן הראיות עלה שהשיק נלקח, הוסף לו שם החברה והוא נוכה, ולאחר מכן קיבלה המוכרת 244 אלף שקל במזומן.
השופט מתח ביקורת על התנהלות זו וקבע כי חוסר האמת של הרוכש בעניין השיק אינו ראוי. עם זאת, הוא הפריד בין הממצא הזה לבין השאלה המרכזית: האם הרוכשים היו חלק מתרמית כלפי המוכרת. התשובה הייתה שלילית. בפסק הדין נכתב: "לא עלה בידי התובעת להרים את הנטל ולהוכיח כי הנתבעים היו מעורבים בהונאה לה נפלה קורבן." העובדה שנמצא קושי בעדות הרוכש בנושא השיק לא סיפקה את החוליה הראייתית החסרה שמחברת אותו או את בת זוגו לתכנית הנטענת של הצדדים השלישיים.
לעומת זאת, גרסת המוכרת עצמה עוררה שורה של קשיים. בית המשפט הצביע על סתירות ביחס להשתלשלות האירועים, על מסמכים והתכתבויות שלא הוצגו ועל גורמים שלא זומנו לעדות, ובהם בעלה. התובעת לא הציגה תיעוד מלא של ההלוואה הנטענת, של ההתכתבויות עם האנשים שלדבריה ניהלו את המהלך או של מקור התחייבויותיה הכספיות. לכן, אף שהשופט כתב כי "סביר שהתובעת נפלה קורבן להונאה כלשהי על ידי גורמים כלשהם, גם אם לא באופן המתואר על ידה", לא ניתן היה לייחס אותה לקונים.
גם הטענה שהסכם המכר היה למראית עין נדחתה. בית המשפט קבע כי התובעת לא הוכיחה שהרוכשים היו שותפים לכוונה להציג עסקת הלוואה כעסקת מכר. מעבר לכך, השופט לא נתן אמון בגרסה שלפיה המוכרת עצמה האמינה בפועל שהיא חותמת רק על בטוחה להלוואה בסך 250 אלף שקל. לדבריו, טענה זו הוצגה בדיעבד כאשר ביקשה לבטל את העסקה.
בית המשפט דחה גם את הטענות לכפייה, עושק, הטעיה וטעות המזכות בביטול. לא הוכח שהרוכשים הפעילו לחץ פסול, ניצלו מצוקה של התובעת או ידעו על טעות יסודית מצדה. הטענה שמחיר הדירה היה נמוך באופן קיצוני לא הוכחה אף היא: המוכרת דיברה על שווי של כ-1.3 מיליון שקל, אך חוות הדעת שעליה ביקשה להסתמך לא הוגשה כראיה. לכן לא היה בסיס לקבוע שתנאי העסקה עצמם מוכיחים עושק.
סוגיה נוספת נגעה לתנאים בהסכם. בית המשפט קבע כי לא הוכח שהבניין הוכרז כמבנה מסוכן. אשר להסכמת החברה היזמית לפרויקט, עלה כי נקבעה פגישה ל-14 במאי 2024 כדי לקדם את הטיפול, אולם דרישת הביטול של המוכרת נשלחה כבר ב-9 במאי. בנסיבות אלה קבע השופט שאין היא יכולה להסתמך על אי התקיימותו של תנאי שסיכולו נבע מהחלטתה לעצור את העסקה.
התביעה לביטול נדחתה. בית המשפט קבע כי יש לראות במוכרת כמי שקיבלה 376,003.44 שקל מתוך התמורה, וכי היא זכאית ליתרה לפי ההסכם. החזקה בדירה אמורה להימסר כנגד השלמת היתרה בהתאם למנגנון שקבע פסק הדין. המוכרת חויבה גם בשכר טרחת עורך דין בסך 15 אלף שקל. ההכרעה אינה שוללת את האפשרות שנפלה קורבן להונאה חיצונית, אך קובעת שלא הוכחה עילה לבטל בשל כך את הסכם המכר עם הרוכשים.
מספר התיק: ת"א 52926-05-24
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.