בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל בחלקו ערעור שהגישו הנהג והמבטחת, המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול", על גובה הפיצויים שנפסקו לנפגעת תאונת דרכים. הרכב השופטות שלומית יעקובוביץ, יעל אילני ואורלי מור-אל הפחית את רכיב הפסדי ההשתכרות בעבר ובעתיד מ-950 אלף שקל ל-750 אלף שקל. לעומת זאת, הפיצוי בסך 180 אלף שקל בגין עזרת צד שלישי נותר על כנו. הערעור התקבל אפוא באופן חלקי בלבד, ללא צו להוצאות בערעור.
צריכים עו"ד?
התאונה התרחשה ב-21 באוגוסט 2014, והאחריות הביטוחית לפצות את הנפגעת לא הייתה במחלוקת. המחלוקת נגעה להיקף הנזק. זה היה כבר הערעור השני שהתנהל סביב אופן חישוב הפיצויים: פסק הדין הראשון של בית משפט השלום בתל אביב, מ-22 באוקטובר 2023, בוטל בפסק דין של המחוזי מ-13 באוקטובר 2024, לאחר שנקבע כי חסרו בו התייחסות לראיות, ממצאים והנמקה מספקת. התיק הוחזר לערכאה הדיונית למתן פסק דין חדש.
פסק הדין השני ניתן ב-3 באוקטובר 2025. בית משפט השלום קבע לנפגעת נכות רפואית משוקללת קבועה בשיעור 77.52%. רכיבי הנכות שנקבעו כללו 9.75% בגין הגב המותני, 10% בגין פגיעה קוגניטיבית, 65% בגין אי ספיקת כליות, 7.5% בתחום הנפשי, 10% בגין צלקות בגוף ו-5% בגין צלקת במצח. את הנכות התפקודית העמיד בית המשפט על 73.7%, לאחר שהפחית את רכיב הצלקות.
על בסיס הקביעות האלה נפסקו 950 אלף שקל בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, כולל זכויות סוציאליות. נוסף לכך נפסקו 180 אלף שקל בגין עזרת צד שלישי, 18 אלף שקל בגין הוצאות רפואיות ונסיעות ו-215,165 שקל בגין כאב וסבל. מן הפיצוי הופחתו תגמולי המוסד לביטוח לאומי בסך 920,129 שקל וכן תשלום תכוף בסך 15 אלף שקל.
המערערים תקפו בערעור הנוכחי שני רכיבים: הפסדי ההשתכרות ועזרת צד שלישי. לטענתם, הקביעה "לפיה הנכות התפקודית זהה לנכות הרפואית, בהפחתת הנכות בגין הצלקות בלבד" אינה מתיישבת עם הראיות הרפואיות. הם הפנו במיוחד לחוות דעת המומחה בתחום הפנימי, שלדבריהם "שלל פגיעה תפקודית ו/או פגיעה בכושר ההשתכרות" בשלב הנוכחי ביחס לנכות הכלייתית. עוד טענו כי בית משפט קמא לא "פרט איך וכיצד חושב" את סכום הפיצוי של 950 אלף שקל וכי נפסק רכיב של הפסדי פנסיה באופן שאינו מתאים לעובדת עצמאית.
הנפגעת ביקשה לדחות את הערעור. היא טענה כי פסק הדין השני "ריפא את פגם ההנמקה במלואו" וכי הסכומים שנפסקו לה אף "נמוכות מנזקי המשיבה בפועל". היא הדגישה כי נכותה הכלייתית אמנם אינה מגבילה אותה כיום במלואה, אך על פי חוות הדעת קיימת אפשרות להחמרה משמעותית בעתיד, עד צורך בדיאליזה או השתלת כליה. לשיטתה, יש להביא את הסיכון הזה בחשבון הן בכושר ההשתכרות והן בצורך בעזרה.
בית המשפט המחוזי הסכים עם המערערים בנקודה המרכזית הנוגעת להנמקת הפסדי השכר. בפסק הדין נכתב: "פסק דין שני לפנינו, אומנם מפורט מקודמו, אך למרבה הצער עדיין לוקה בחסר בכל הנוגע לפסיקת פיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר ולעתיד." ההרכב בחן בעצמו את נתוני השכר ואת חוות הדעת הרפואיות כדי לקבוע את הסכום המתאים במקום להשיב שוב את התיק.
מן הנתונים עלה כי לפני התאונה השתכרה הנפגעת כ-4,000 שקל לחודש, סכום שערכו המשוערך הועמד על כ-4,800 שקל. לאחר התאונה נרשמה ירידה בהכנסה בשנת 2016, אך בשנים אחרות ניכרה מגמת עלייה בהכנסות העסק, למעט שנת 2020 שבה הושפעו הנתונים מתקופת הקורונה. נתונים אלה לא תמכו, לדעת ההרכב, בחישוב אוטומטי לפי נכות תפקודית בשיעור 73.7% לאורך כל התקופה.
משקל מיוחד ניתן לחוות הדעת בתחום הפנימי מפברואר 2020. המומחה קבע נכות רפואית גבוהה של 65% עקב אי ספיקת כליות, אך ציין כי במצבה באותה עת "לא אמורה הנכות בתחום הרפואה הפנימית להגביל את תפקודה". לצד זאת הובהר שקיים סיכון להתדרדרות עתידית. המחוזי קבע אפוא כי יש להבחין בין הנכות הרפואית הגבוהה לבין השפעתה התפקודית בפועל כיום, בלי להתעלם מן הסיכון לטווח הארוך.
ההרכב העמיד את הפסדי ההשתכרות בעבר על 150 אלף שקל. הסכום מבוסס, בין היתר, על תקופה של שישה חודשים שבה הובאה בחשבון אי כושר מלא, ולאחר מכן על שיעור תפקודי משוער של כ-20%, בצירוף ריבית כפי שנקבע. ביחס לעתיד הועמד הפיצוי על 600 אלף שקל, על בסיס פוטנציאל השתכרות חודשי נטו של כ-6,500 שקל, פגיעה תפקודית משוערת של כ-55% ועד גיל פרישה של 70. כך נקבע סך של 750 אלף שקל בגין הפסדי ההשתכרות במקום 950 אלף שקל.
לעומת זאת, בית המשפט לא התערב בפיצוי של 180 אלף שקל בגין עזרת צד שלישי. ההרכב נתן משקל לעזרה שנדרשה בעבר ולסיכון שהמצב הכלייתי יחמיר בעתיד. מבחינתו, גם אם הנכות הכלייתית אינה גורמת כיום למגבלה תפקודית מלאה, האפשרות להתדרדרות רפואית מצדיקה להותיר את רכיב העזרה שנפסק בערכאה הדיונית.
התוצאה הסופית הייתה קבלה חלקית של הערעור: הפחתה של 200 אלף שקל ברכיב הפסדי ההשתכרות, ללא שינוי ברכיב העזרה. יתר רכיבי הפיצוי לא עמדו במוקד הערעור הנוכחי. ההרכב נמנע מפסיקת הוצאות בערעור, בין היתר נוכח העובדה שההתערבות הייתה ממוקדת ברכיב אחד ולא הפכה את מכלול פסק הדין.
ההרכב הדגיש כי ההפחתה אינה נובעת משינוי באחוזי הנכות הרפואית שנקבעו לנפגעת. המוקד היה הקשר בין הנכויות לבין כושר ההשתכרות בפועל והדרך שבה יש לכמת אותו. גם לאחר ההפחתה הובא בחשבון סיכון תפקודי משמעותי לעתיד, ולכן לצורך החישוב העתידי נעשה שימוש בשיעור תפקודי משוער של כ-55%, אף שהנתונים בשנים שלאחר התאונה לא הצביעו על ירידה מקבילה וקבועה בהכנסות. בכך ניסה בית המשפט לתת משקל גם למצב בפועל וגם לסיכון הרפואי ארוך הטווח שתואר בחוות הדעת.
מספר התיק: ע"א 26586-12-25
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.