בית המשפט המחוזי בחיפה גזר 34 חודשי מאסר בפועל על צעיר שהודה והורשע בשוד בנסיבות מחמירות של אישה ברחוב סוקולוב בחיפה. השופט שלמה בנג'ו קבע כי חלקו של הנאשם בביצוע העבירה היה מרכזי ודומיננטי, וכי השימוש בכוח נגד נפגעת מבוגרת יחסית מחייב ענישה ממשית. בנוסף למאסר הוטלו עליו מאסרים על תנאי והוא חויב לשלם לנפגעת פיצוי בסך 10,000 שקל.
צריכים עו"ד?
הנאשם, יליד 2004, הודה בעובדות כתב אישום מתוקן והורשע בעבירת שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין בצירוף סעיף 29. האירוע התרחש ב-15 בפברואר 2025, סמוך לשעה 15:40. לפי כתב האישום המתוקן, הנאשם ובת זוגו, שהייתה נאשמת נוספת בתיק, הבחינו באישה ילידת 1962 שצעדה ברחוב והחליטו לשדוד את התיק שנשאה.
על פי העובדות שבהן הודה, הנאשם ניגש אל האישה ומשך את התיק. היא ניסתה להחזיק בו ולהתנגד לנטילתו, ובמהלך המאבק נפלה ונחבלה במרפק. בת זוגו של הנאשם הכתה את האישה בגבה כשהייתה על הקרקע. רצועת התיק נקרעה, והשניים נמלטו מהמקום כשהתיק בידיהם. בהמשך הגיעו לחניון של מלון, הסתירו את התיק מתחת לרכב ונכנסו למלון. הנפגעת נזקקה לטיפול במרכז הרפואי בני ציון.
המחלוקת בשלב גזר הדין לא הייתה על עצם ביצוע השוד, שכן הנאשם כבר הודה והורשע, אלא על מתחם הענישה ועל העונש המתאים בתוך המתחם. המאשימה ביקשה לקבוע מתחם של שלוש עד חמש שנות מאסר ולהטיל עונש בשליש התחתון שלו, לצד מאסר על תנאי, קנס ופיצוי. היא הדגישה את בחירת הקורבן ואת הכוח שהופעל. בטיעוניה נאמר: "מדובר באירוע חמור שבו הנאשם בחר כקורבן אישה מבוגרת שצעדה לבדה ברחוב, וניצל את חולשתה תוך הפעלת כוח פיזי ממשי כלפיה."
המאשימה התייחסה גם להתנהלותו של הנאשם לאחר ההליך. לפי גזר הדין, לאחר ששוחרר למעצר בפיקוח אלקטרוני הוא הפר את התנאים, גרם נזק לאמצעי הפיקוח ונמלט. הוא שהה מחוץ לפיקוח במשך כשמונה חודשים עד שנעצר. מבחינת המאשימה, נתון זה מלמד על קושי לתת בו אמון ועל צורך בהרתעה ובענישה מוחשית.
ההגנה ביקשה לייחס משקל לגילו הצעיר של הנאשם, להיעדר עבר פלילי, להודאה, לחרטה ולנסיבות ביצוע העבירה. היא טענה כי השוד לא תוכנן מראש וכי הנאשם לא השתמש בנשק. בלשון הטיעון שהובאה בגזר הדין נאמר כי "המעשה בוצע ללא כל הכנה או תכנון מוקדם, באופן ספונטני ורגעי, וללא שימוש בנשק מכל סוג שהוא." ההגנה ציינה גם כי הנאשם עצמו לא הכה את הנפגעת וכי נפילתה אירעה עקב משיכת התיק. כן נטען כי הושפע מבת זוגו המבוגרת ממנו וכי ההימלטות ממעצר הפיקוח התרחשה על רקע משבר נפשי.
שירות המבחן תיאר תמונה מורכבת. לצד גילו הצעיר של הנאשם והיעדר הרשעות קודמות, נרשמו שימוש בעבר בקנאביס, MDMA ואקסטזי וכן צריכת אלכוהול יומית. שירות המבחן עמד על דפוסים אימפולסיביים ועל גורמי סיכון שלא הצדיקו העדפה של מסלול שיקומי על פני ענישה. המלצתו הייתה על "ענישה מוחשית ומציבת גבול".
השופט בנג'ו קבע כי הערך החברתי שנפגע הוא ביטחונו של אדם במרחב הציבורי, ובפרט ההגנה על מי שנמצא בעמדת חולשה יחסית מול תוקף צעיר. בית המשפט בחן פסיקה שהציגו הצדדים והעמיד את מתחם העונש ההולם על 30 עד 50 חודשי מאסר. בתוך המתחם התחשב השופט הן בחומרת המעשה והן בנסיבות האישיות של הנאשם.
ביחס לחלוקת התפקידים בין שני הנאשמים קבע בית המשפט במפורש: "חלקו של נאשם 2 בביצוע העבירה, זה היה מרכזי ודומיננטי." הנאשם הוא שמשך את התיק מידי הנפגעת והמשיך בכך גם כאשר התנגדה, עד שנפלה והרצועה נקרעה. העובדה שבת זוגו היא שהכתה את האישה בגב אינה מפחיתה, לפי גזר הדין, מהתפקיד העיקרי של הנאשם במהלך השוד עצמו.
מצד אחד, בית המשפט נתן משקל להודאה ולחיסכון בזמן שיפוטי, לגילו הצעיר ולהיעדר עבר פלילי. מצד שני, נשקלו הפגיעה הפיזית בנפגעת, אופי השוד ברחוב וההתנהלות המאוחרת של הנאשם לאחר ששוחרר לפיקוח אלקטרוני. השופט קבע כי אין הצדקה לחרוג מהמתחם מטעמי שיקום, אך בחר למקם את העונש סמוך לחלקו התחתון.
בסופו של דבר נגזרו על הנאשם 34 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו כפי שנקבע בגזר הדין. בנוסף הוטל עליו מאסר על תנאי של 12 חודשים לבל יעבור עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע, ומאסר על תנאי של שישה חודשים בגין עבירת אלימות מסוג עוון. בית המשפט חייב אותו לשלם לנפגעת פיצוי של 10,000 שקל.
גזר הדין אינו קובע כי כל טענות המאשימה התקבלו או כי כל הסברי ההגנה נדחו. הוא מאזן בין חומרת השוד, תפקידו המרכזי של הנאשם והפגיעה בנפגעת, לבין גילו, הודאתו והיעדר עבר פלילי. התוצאה משקפת את קביעת המתחם של 30 עד 50 חודשים ואת בחירת בית המשפט לגזור עונש הקרוב לחלקו התחתון, אך לא ברף המינימלי.
בית המשפט נתן משקל גם לכך שהשוד הסתיים רק לאחר שהנפגעת ניסתה להיאחז בתיק ורצועתו נקרעה. מבחינת חומרת המעשה, לא היה מדובר בנטילת רכוש ללא מגע עם הקורבן, אלא בעימות פיזי שהביא לנפילתה ולחבלה. מנגד, השופט לא ייחס לנאשם את המכה בגב שביצעה בת זוגו כאילו הוא עצמו הכה אותה, אלא שמר על חלוקת התפקידים העובדתית שנקבעה בכתב האישום המתוקן. הבחנה זו הייתה חשובה גם בגזירת הדין: חלקו הוגדר מרכזי בשל משיכת התיק והמשך השימוש בכוח, אך העונש נקבע לפי המעשים שבהם הודה ולא לפי מעשים שיוחסו לנאשמת האחרת.
עוד שקל בית המשפט את העובדה שהנאשם קיבל בעבר אפשרות לשהות בפיקוח אלקטרוני ולא עמד בתנאיה. ההפרה, הפגיעה באמצעי הפיקוח וההימלטות הממושכת לא יצרו הרשעה חדשה במסגרת גזר הדין הזה, אך הובאו כחלק מהערכת נסיבותיו ומהשאלה עד כמה ניתן לתת משקל לשיקום ולאמון. מול נתונים אלה עמדה הודאתו בכתב האישום המתוקן, שחסכה שמיעת ראיות והובאה במפורש לזכותו.
מספר התיק: ת"פ 67951-02-25
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.