בית המשפט המחוזי בירושלים חייב את הרשות הפלסטינית לשלם לשוטרת שנפגעה בניסיון פיגוע דקירה ליד תחנת משטרה סכום כולל של 6,469,370 שקל. בפסק הדין קבע השופט אילן סלע כי השוטרת זכאית הן לפיצויים בגין נזקיה והן לפיצויים לדוגמה, וכי אין לקבל את טענת הרשות שלפיה החוק המקנה פיצויים לנפגעי טרור אינו חל על שוטרים. לצד הסכום שנפסק חויבה הרשות גם בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בסך 750 אלף שקל.
צריכים עו"ד?
התביעה הוגשה בעקבות אירוע מ-14 בינואר 2021. לפי פסק הדין, השוטרת הייתה בתפקיד ליד תחנת המשטרה בכפר קאסם כאשר המפגע ניסה לדקור אותה. בעקבות האירוע נגרמו לה פגיעות ונקבעה לה נכות רפואית מוסכמת בשיעור 19%. השוטרת העמידה את תביעתה בתחילה על 13.3 מיליון שקל, ובסיכומיה טענה לפיצוי בסכום של 7,069,357 שקל. עיקר התביעה הופנה נגד הרשות הפלסטינית, על יסוד הטענה כי תשלומים ששילמה למשפחת המפגע לאחר האירוע מהווים אשרור של מעשה הטרור ומקימים אחריות בנזיקין.
השאלה המשפטית המרכזית לא הייתה אם אירע ניסיון פיגוע, שכן ההליך הפלילי נגד המפגע הסתיים בהרשעה חלוטה. בית המשפט הסתמך על ההרשעה מכוח סעיף 42א לפקודת הראיות וקבע כי המעשה הוכח כמעשה טרור. המחלוקת התמקדה באחריות הרשות, בתחולת חוק לפיצוי קורבנות טרור על שוטרת שנפגעה בעת מילוי תפקידה, ובהיקף הנזק שנגרם לה.
השופט סלע תיאר את עמדת התובעת, שטענה כי התשלומים ששולמו למשפחת המפגע אינם אירוע מקרי אלא חלק ממדיניות רחבה. לדבריה, "אין לראות באירוע משום מעשה טרור מבודד של יחידים, אלא חלק מתופעה רחבה של טרור הנתמך, במישרין או בעקיפין, על ידי הנתבעת." התובעת ביקשה להחיל על המקרה את ההלכה הנוגעת לאשרור מעשי טרור באמצעות תשלומים, וכן את ההסדר הסטטוטורי שנקבע בחוק לפיצוי קורבנות טרור.
הרשות הפלסטינית לא הכחישה כי שולמו תשלומים למשפחת המפגע בהתאם להסדרים שנהגו אצלה באותה עת, עד פברואר 2025. עם זאת, היא טענה כי אין בכך כדי להקים אחריות כלפי השוטרת. אחת מטענותיה המרכזיות הייתה כי חוק הפיצויים "אינו חל בעניינה, שכן חוק זה חל אך ורק על אזרחים". בנוסף טענה הרשות כי לא הוכח הקשר הדרוש בין התשלומים לבין המפגע המסוים וכי אין מקום לפסוק לשוטרת פיצויים לדוגמה בהיקף שהתבקש.
בית המשפט דחה את הטענה בדבר תחולה מוגבלת לאזרחים. בפסק הדין נכתב: "לשון החוק פשוטה וברורה, אין בה זכר כלשהו לתחולת החוק על אזרחים בלבד ולא על חיילים או שוטרים." השופט הוסיף כי החוק משתמש במונח "אדם" ולא יוצר החרגה של מי שנפגע במסגרת שירותו. לדבריו, "אין כל הצדקה שהעובדה שהנפגעת היא שוטרת, תפגום בזכאותה לתביעה מכוח חוק הפיצויים." בהקשר זה הפנה גם להסדרים בחוק הנכים, ובפרט לסעיפים 36(א1) ו-36(א2), המלמדים על אפשרות של נפגע הזכאי לתגמולים לתבוע גם פיצויים לדוגמה בנסיבות הקבועות בדין.
ביחס לאחריות הרשות הסתמך בית המשפט על סעיף 12 לפקודת הנזיקין ועל ההלכה שנקבעה בע"א 2362/19 בעניין פלונים, שלפיה תשלום תגמולים למחבלים או למשפחותיהם עשוי להיחשב אשרור של מעשי הטרור. בפסק הדין צוין כי חוק לפיצוי קורבנות טרור משנת 2024 קבע גם חזקה סטטוטורית והגדיר את הרשות הפלסטינית ואת אש"ף כ"מתגמלי טרור" לעניין הפיצויים לדוגמה. השופט קבע כי במקרה שלפניו הוכחו גם תשלומים קונקרטיים למשפחת המפגע, ולכן מתקיים הבסיס לאחריות.
לאחר שנקבעה האחריות עבר בית המשפט לשאלת הנזק. אף שהנכות הרפואית המוסכמת של השוטרת עמדה על 19%, השופט קבע כי השפעת הפגיעה על תפקודה ועל כושר השתכרותה גבוהה יותר. בפסק הדין פורטו הפסדי שכר בעבר ובעתיד, הפסדי זכויות סוציאליות, כאב וסבל, הוצאות רפואיות ועזרת צד שלישי. הפסדי השכר בעבר הועמדו על 583,794 שקל, הכוללים 425 אלף שקל הפסד שכר, 83,109 שקל בגין קרן השתלמות ו-75,685 שקל בגין פנסיה. ההפסד לעתיד הועמד על 515,576 שקל, ובנוסף נפסקו 300 אלף שקל בגין כאב וסבל, 25 אלף שקל בגין הוצאות רפואיות ו-45 אלף שקל בגין עזרת צד שלישי.
בפרק הסיכום של הנזק קבע בית המשפט כי הפיצוי התרופתי עומד על 1,469,370 שקל. בפסק הדין נכתב כי מתוך הסכום היא זכאית ל-75% בהתאם לתיקון 43 לחוק התגמולים, ולאחר יישום ההסדר נרשם אותו סכום, 1,469,370 שקל. בית המשפט הוסיף לכך פיצויים לדוגמה בסך 5 מיליון שקל מכוח חוק לפיצוי קורבנות טרור, וכך הגיע לחיוב כולל של 6,469,370 שקל. הכתבה אינה מבצעת חישוב חלופי או תיקון של הסכום, אלא מביאה את הסכומים כפי שנקבעו בפסק הדין.
בית המשפט התייחס גם לפיצוי בסך 15 אלף שקל שנפסק לטובת השוטרת בהליך הפלילי נגד המפגע. מאחר שלא הוצגה ראיה שהסכום אכן שולם, הוא לא נוכה מהפיצוי. נקבע כי ביחס ל-15 אלף שקל מתוך החיוב, המפגע והרשות נושאים בחבות יחד ולחוד. יתר החיוב הוטל על הרשות הפלסטינית בהתאם לקביעות האחריות שבפסק הדין.
לצד הפיצוי עצמו חייב השופט סלע את הרשות בהוצאות המשפט שהוציאה התובעת ובשכר טרחת עורך דין בסך 750 אלף שקל. בכך התקבלה עמדת התובעת בשאלת עצם אחריות הרשות ובשאלת תחולת חוק הפיצויים על שוטרים, תוך קביעה מפורשת שהסטטוס של הנפגעת כשוטרת אינו שולל את זכאותה לסעדים שנקבעו בחוק.
בבחינת השפעת הפגיעה על עבודתה של התובעת, בית המשפט לא הסתפק באחוז הנכות הרפואית המוסכם. הוא הבחין בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית וקבע שהשלכות האירוע על יכולתה המקצועית מצדיקות הערכה גבוהה יותר לצורך הפסדי השכר. על בסיס הראיות שהובאו לפניו נכללו בפיצוי גם זכויות נלוות לשכר, ובהן פנסיה וקרן השתלמות, ולא רק המשכורת עצמה. בדרך זו חיבר פסק הדין בין הממצאים הרפואיים לבין ההשפעה הכלכלית שנקבע כי נגרמה בפועל ובעתיד.
מספר התיק: ת"א 12444-12-24
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.