בית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל-נצרת חייב אב לשתי קטינות שטרם מלאו להן שש שנים לשלם מזונות זמניים בסך 1,100 שקל לחודש לכל ילדה, ובסך הכול 2,200 שקל בחודש. השופטת גלית מרגלית ביטון קבעה את הסכום על רקע נסיבות כלכליות חריגות שבהן שני ההורים מתקיימים מקצבאות בלבד, ללא מקור הכנסה משמעותי נוסף, ובשעה שזמני השהות של האב עם הילדות מצומצמים ביותר. ההחלטה היא החלטת ביניים במזונות זמניים ולא הכרעה סופית בתביעת המזונות.
צריכים עו"ד?
האם הגישה תביעה למזונות ולמדור ולאחר מכן בקשה לקביעת מזונות זמניים. היא טענה שאינה עובדת ומתקיימת מקצבה הכוללת גם תוספת תלויים, ובנוסף מקבלת קצבת ילדים. לדבריה, היא מתגוררת עם הקטינות בבית הוריה באופן זמני ומשתתפת בהוצאות האחזקה והמחיה. האב מצדו טען כי גם הוא מתקיים מקצבה בלבד וכי מצבו אינו מאפשר לו להתחייב למפגשים קבועים עם הקטינות. אחת מטענותיו המרכזיות הייתה כי "יש לנכות מחצית מקצבת התלויים" שמקבלת האם בגין הילדות.
פסק הדין מסכם את בקשת האם במילים: "המבקשת עתרה לחיוב המשיב במזונות בשיעור של 3,200 ₪ לחודש". בית המשפט בחן את האסמכתאות שהציגו הצדדים ומצא כי הכנסתה החודשית של האם לצורך ההחלטה היא כ-7,500 שקל, לרבות הקצבה, תוספת התלויים וקצבת הילדים. הכנסתו של האב הועמדה לצורך ההליך הזמני על כ-4,600 שקל בחודש. היחס שחושב בין הכנסות ההורים היה כ-62% לאם וכ-38% לאב, אך בית המשפט הבהיר שהחישוב אינו חזות הכול, במיוחד כאשר מדובר בשתי ילדות צעירות שרוב הטיפול היומיומי בהן מוטל בפועל על האם.
בעניין המדור טענה האם כי היא נושאת בתשלומים שונים בבית הוריה וכי בעתיד תצטרך לשכור דירה. בית המשפט לא מצא תשתית ראייתית מספקת להוצאה קבועה של שכר דירה במצב הקיים, ולכן לא פסק בשלב הזמני רכיב מדור נפרד על בסיס הוצאה עתידית שטרם התממשה. השופטת ציינה כי שאלת המדור והסיוע האפשרי שניתן לקבל מגורמים ציבוריים תוכל להיבחן בהמשך על פי הנתונים שיונחו לפני בית המשפט.
גם שאלת זמני השהות השפיעה על ההכרעה. האם טענה שהמפגשים עם האב מועטים ואינם כוללים לינות, והאב לא הציג מסגרת קבועה, סדירה ורחבה יותר. בית המשפט קבע כי לצורך מזונות זמניים יש לבחון את המצב בפועל, ולא לקבוע הנחות על בסיס הסדר עתידי אפשרי. בשל כך נקבע שאין טעם לערוך חלוקה מורכבת בין הוצאות תלויות שהות לבין הוצאות שאינן תלויות שהות, שכן עיקר הנטל השוטף של גידול הקטינות מוטל על האם.
המחלוקת המשפטית הבולטת נגעה לתוספת התלויים. האב ביקש כאמור לקזז חלק ממנה מן המזונות. בית המשפט סקר פסיקה שלפיה כאשר תוספת תלויים משולמת לאם מכוח קצבה שלה, היא אינה תחליף לחובת המזונות של האב ואינה מקימה זכות אוטומטית לקיזוז. השופטת כתבה במפורש: "איני רואה בתוספת התלויים משום תחליף לחובת המזונות המוטלת על האב, ואף איני מורה על קיזוזה מדמי המזונות".
עם זאת, ההחלטה אינה מתעלמת מן התוספת לחלוטין. השופטת קבעה כי בנסיבות החריגות של התיק, שבהן שני ההורים נשענים על קצבאות בלבד ומשאביהם מוגבלים מאוד, ניתן להביא את התוספת בחשבון כחלק מן התמונה הכלכלית הכוללת. לדבריה, התוספת מגדילה בפועל את המקורות הכספיים העומדים לרשות הבית שבו מתגוררות הקטינות דרך קבע. לכן ניתן לה משקל מסוים בקביעת הסכום, אך לא כקיזוז חשבונאי ולא כתחליף לחובת האב.
בית המשפט התייחס גם לרמת הצרכים ההכרחיים של קטינים. בפסקי הדין שהוזכרו בהחלטה הובאו סכומים מקובלים כנקודת מוצא, ובהחלטה עצמה צוין כי צרכים הכרחיים עשויים לעמוד ככלל על כ-1,600 שקל לחודש לקטין, לפני מדור והוצאות חריגות. עם זאת, השופטת הדגישה שסכום כזה אינו אמת מידה קשיחה, וניתן להתאימו לנסיבות המקרה. כאן נקבע שאין הצדקה להטיל על האב חיוב שאינו מתיישב עם יכולתו הכלכלית ושעלול להותירו בלי אמצעי מחיה בסיסיים.
מצד שני, בית המשפט לא קיבל את האפשרות שהקושי הכלכלי יפטור את האב מחובתו לצרכים ההכרחיים של בנותיו. ההחלטה מחפשת איזון בין החובה להבטיח את צורכי הילדות לבין יכולתו המצומצמת של האב. השופטת קבעה כי גם כאשר ההכנסה נמוכה, פסיקת מזונות אינה נעשית במנותק מן המציאות הכלכלית האמיתית של שני בתי ההורים, ויש לקבוע סכום שהחייב יוכל לעמוד בו לאורך זמן.
על בסיס מכלול השיקולים, גילן של הקטינות, זמני השהות המצומצמים, הכנסות ההורים, תוספת התלויים והצורך להשאיר לאב מינימום למחייתו, נקבע חיוב של 1,100 שקל לכל אחת מהקטינות. בית המשפט לא הוסיף בשלב הזה חיוב נוסף מעבר לצרכים ההכרחיים. בנוסף נקבע כי הוצאות חינוך ורפואה חריגות יחולקו בין ההורים בחלקים שווים, לאחר מיצוי זכויות, הנחות והחזרים שניתן לקבל.
ההחלטה גם קובעת שהתשלומים והקצבאות המשולמים לאם עבור הקטינות אינם באים במקום המזונות שנפסקו, וכי הסכום הוא זמני ונתון לשינוי בהתאם להמשך בירור התביעה ולראיות שיוצגו. בכך נשמרת ההבחנה בין קביעת מצב ביניים, שנועדה לתת מענה מיידי לצורכי הילדות, לבין ההכרעה הסופית שתתקבל לאחר בירור מלא יותר של הנתונים.
בהחלטה נקבע גם כי בשלב הזמני לא הוכח לאף אחד מההורים פוטנציאל השתכרות ממשי מעבר להכנסות שהוצגו. לכן בית המשפט נמנע מלייחס לאב הכנסה רעיונית גבוהה יותר, ובאותה מידה בחן את הכנסתה בפועל של האם. נקודת המוצא הייתה המשאבים הקיימים כיום ולא האפשרות התיאורטית שאחד מהם ישתכר בעתיד יותר. זהו אחד הטעמים לכך שהחיוב הותאם לרמת ההכנסה החריגה של התא המשפחתי.
בסופו של דבר, בית המשפט בחר ברף נמוך מן הסכום המקובל שהוזכר בפסיקה לצרכים הכרחיים, בשל התמונה הכלכלית החריגה, אך לא קיבל את בקשת האב לקזז את תוספת התלויים. ההחלטה מעמידה את המזונות הזמניים על 2,200 שקל לשתי הקטינות, לצד מחצית מן ההוצאות החריגות. מספר התיק: תלה"מ 7182-07-26.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.