בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל באופן חלקי תביעה שהגיש עובד תושב הרשות הפלסטינית נגד חברת א.א.א הנדסה אזרחית (2010) בע"מ, שבה הועסק במשך יותר מחמש שנים. בית הדין דחה את טענותיו המרכזיות של העובד בנוגע לנסיבות סיום העסקתו ולגובה שכרו, אך חייב את החברה בתשלום יתרות של זכויות סוציאליות ובפיצוי בשל אי מסירת הודעה בכתב על תנאי העבודה.
עורכי הדין שלנו
פסק הדין ניתן בידי השופטת שרון שביט כפתורי, לצד נציג ציבור העובדים אבשלום אייזנר ונציגת ציבור המעסיקים דליה קוטאי. העובד הועסק בחברה מינואר 2017 ועד סוף מאי 2022, והעסקתו דווחה למערכת מת"ש של רשות האוכלוסין וההגירה. על יחסי העבודה חל צו ההרחבה בענף הבנייה, התשתיות, עבודות ציבוריות ושיפוצים. העובד טען כי החברה פיטרה אותו לאחר שסירב לבצע עבודות טפסנות שלא היו חלק מהכשרתו, וזאת ללא שימוע וללא הודעה מוקדמת. עוד טען כי השתכר 400 שקל ליום וכי תלושי השכר שהופקו באמצעות מת"ש לא שיקפו את השכר ואת הזכויות ששולמו לו בפועל.
החברה טענה מנגד כי העובד הוא שעזב את עבודתו, לאחר שהודיע שאינו מעוניין לבצע עבודות חוץ. לדבריה, סוגי העבודה השתנו בהתאם לצורכי הפרויקטים, וכאשר לא ניתן היה להיענות לדרישתו לעבוד בעבודות מסוימות בלבד, הוא בחר שלא לשוב לעבודה. בית הדין קבע כי העובד לא הוכיח שפוטר. בפסק הדין הודגש כי גרסתו בנוגע לנסיבות סיום העבודה השתנתה לאורך ההליך. תחילה טען כי פוטר בשל סירובו לבצע עבודות טפסנות, בהמשך העלה טענה שלפיה יש לראות בו כמתפטר בדין מפוטר, ובדיון ההוכחות קשר את עזיבתו לבעיה בעינו ולרצונו להימנע מחשיפה לשמש. לדברי בית הדין, השינויים והסתירות פגעו במהימנות גרסתו. גם הקלטה שהגישה החברה תמכה במסקנה שלפיה העובד עזב לאחר שבקשתו לבצע עבודות מסוימות בלבד לא התקבלה. בעדותו אף אמר כי עזב את העבודה משום שהחשיפה לשמש לא הייתה טובה לעינו. על רקע זה נדחו התביעות לפיצויי פיטורים ולתשלום חלף הודעה מוקדמת. בית הדין אף קבע כי יש לקזז מהסכומים שנפסקו לטובת העובד 5,512 שקל, בגין הודעה מוקדמת שלא נתן לחברה לפני עזיבתו.
מחלוקת מרכזית נוספת נגעה לגובה השכר. העובד טען כי שכרו עמד על 400 שקל ליום, בעוד החברה טענה כי תלושי מת"ש משקפים את תנאי העסקתו ואת התשלומים שקיבל. החברה הודתה כי היו פערים בין הסכומים שנרשמו בתלושים לבין סכומי ההמחאות, אך הסבירה כי לבקשת העובד שכרו שולם בחלקים ובמועדים שונים, לעיתים כמקדמות. בית הדין ציין כי החברה לא הוכיחה שמסרה לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו. לפי חוק הודעה לעובד, כאשר המעסיק אינו מוסר הודעה כזאת, נטל ההוכחה בנוגע לתנאי העבודה שבמחלוקת עשוי לעבור אליו. למרות זאת, נקבע כי החברה עמדה בנטל והציגה ראיות אובייקטיביות שתמכו בגרסתה. החברה הגישה טבלה של ההמחאות שנמסרו לעובד, והוא לא חלק על הנתונים שנכללו בה. לפי פסק הדין, סכום הנטו המצטבר בתלושי השכר עמד על כ-283,660 שקל, בעוד ההמחאות הסתכמו בכ-283,124 שקל. בית הדין קבע כי הפער אינו תומך בטענה לשכר יומי קבוע של 400 שקל. גם בדיקה של חודשים מסוימים עמדה בסתירה לגרסת העובד. כך, בפברואר 2019 קיבל 5,650 שקל עבור 20 ימי עבודה, ובאוגוסט 2020 קיבל 5,150 שקל עבור 22 ימי עבודה. בית הדין קבע כי נתונים אלה אינם מתיישבים עם שכר של 400 שקל ליום.
בהכרעה הודגש כי רישומי שירות התעסוקה ומת"ש נהנים ממשקל ראייתי, וכי מי שמבקש לסתור אותם נדרש להציג ראיות אובייקטיביות. במקרה זה העובד הסתפק, לפי פסק הדין, בטענה כללית ולא הציג מסמכים, עדים או חישוב חלופי המבססים את השכר הנטען. בהתאם לכך נדחתה גם תביעתו להשלמת הפרשות לפנסיה. בית הדין קבע כי לאחר שתלושי השכר התקבלו כראיה לגובה השכר, ומשנמצא כי בוצעו הפרשות חודשיות בהתאם לנתונים שנרשמו בהם, לא הוכח חוסר המצדיק תשלום נוסף.
לעומת זאת, בית הדין קיבל חלק מהתביעות הנוגעות לזכויות הסוציאליות. לעובד נפסקו 1,177 שקל בגין השלמת חלף הפרשות לקרן השתלמות, 1,305 שקל בגין הפרשי דמי הבראה, 9,051 שקל כפדיון חופשה ו-2,250 שקל בגין שי לחג. העובד דרש גם תשלום בגין הפרשות לקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה. דרישה זו נדחתה. בית הדין הסביר כי מדובר בקרן כללית שנועדה לקדם את רווחת העובדים, הבטיחות ופיתוח הענף, ולא בקרן אישית שבה נצברות זכויות כספיות הניתנות לתביעה ישירה בידי כל עובד. בנוסף חויבה החברה לשלם לעובד פיצוי בסך 5,000 שקל משום שלא מסרה לו הודעה בכתב על תנאי העבודה. בית הדין ייחס משקל לכך שהיעדר ההודעה תרם למחלוקת הממושכת בנוגע לגובה השכר ולתנאי ההעסקה. לאחר קיזוז ההודעה המוקדמת והפחתת 6,731.82 שקל שהחברה כבר העבירה לחשבון נאמנות עבור חלק מהזכויות, חויבה החברה לשלם לעובד 6,540 שקל. נוסף על כך נפסקו לזכותו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 שקל.
פסק הדין ממחיש כי גם כאשר מעסיק אינו מוסר הודעה מסודרת על תנאי העבודה, אין בכך לבדו כדי להוכיח את מלוא גרסת העובד. ראיות תשלום, תלושים ורישומי מת"ש עשויים להכריע את המחלוקת, במיוחד כאשר גרסת העובד אינה עקבית. לצד זאת, אי מסירת ההודעה היא הפרה עצמאית העשויה להצדיק פיצוי. **מספר התיק:** סע"ש 19596-08-22 **תאריך פסק הדין:** 22 ביולי 2026
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.