בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו קיבל עתירה של תושבים משכונת תל ברוך נגד עיריית תל אביב-יפו, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ותנועת הצופים, וקבע כי העירייה והוועדה המקומית מחויבות לקיים הבטחה שניתנה בהליך משפטי קודם ולהקים קירות אקוסטיים באזור מגרש שבט הצופים הסמוך לבתי התושבים. השופט יוסי ברכיה קבע כי ההבטחה הייתה ברורה ובעלת תוקף משפטי מחייב, וכי לא הוצג שינוי נסיבות שמצדיק את חזרת הרשות ממנה. לצד זאת נקבעו כללים לגבי שעות הפעילות, שימוש בהגברה ומשחקי כדור.
העותרים הם תושבי רחוב מוסינזון בתל ברוך. הם כבר היו מעורבים בעתירה קודמת, שבה ביקשו למנוע את הקמת שבט הצופים במתחם המכונה "מתחם החמורים" ולהעבירו למתחם אחר. אותה עתירה נדחתה, בין היתר לאחר שבית המשפט הסתמך על היקף פעילות מצומצם שהוצג לפניו ועל אמצעים שנועדו לצמצם רעש, ובהם חוות דעת אקוסטית וקיר אקוסטי. בפסק הדין הקודם צוין שעיקר הפעילות אמור להתקיים פעמיים בשבוע, בסך כולל של כארבע וחצי שעות, וכי מספר החניכים יהיה מוגבל בהיקף שהוצג אז.
בעתירה החדשה טענו התושבים כי המציאות בשטח שונה מן התמונה שהוצגה בהליך הקודם. לטענתם, פעילות השבט הפכה ליום-יומית, מתקיימת משעות הצהריים ועד הערב וגם בסופי שבוע ובשבתות, וכוללת מערכות הגברה, קייטנות, חוגים ומשחקי כדור. הם טענו למטרדי רעש ולתאורה החודרת לבתיהם, וביקשו להסדיר את הפעילות. פסק הדין מדגיש כי העותרים "אינם מבקשים לסגור את פעילות הצופים במתחם האמור", אלא לקיימה תוך שמירה על איכות חייהם ועל זכויותיהם.
אחד הסעדים המרכזיים שביקשו התושבים היה הקמת קירות אקוסטיים סביב מגרש הכדורסל ובחלק מהגבולות הסמוכים לבתי מגורים. בא כוחם כתב לעירייה כי "יש צורך חיוני בקירות אקוסטיים מסביב למגרש הכדורסל בשטח הצופים", והוסיף כי לטענת התושבים הדבר נדרש בשל הרעש היוצא מן המתקנים. מנגד, עמדת העירייה שנמסרה בהתכתבות הייתה כי "אין היתכנות לאשר הצבת קירות אקוסטיים כמבוקש", בין היתר בשל קיומן של שכונות נוספות שבהן בתי מגורים סמוכים למגרשים ציבוריים המשמשים לפעילות חינוך, תרבות וקהילה.
המשיבים העלו גם טענת שיהוי. לטענתם, התושבים המתינו שנים מאז פסק הדין הקודם, ולכל המאוחר ידעו במאי 2023 שהעירייה אינה מתכוונת להקים את הקיר המבוקש. בית המשפט מצא כי העתירה הוגשה 21 ימים לאחר חלוף תקופת 45 הימים שנמנתה מן התשובה הסופית, אך קבע שאין מדובר בשיהוי ניכר. השופט בחן גם את התנהלות העותרים לאורך השנים ומצא שהם לא ישבו בחיבוק ידיים אלא ניהלו שיח עם המשיבים, ניסו להסדיר את המטרדים ופנו גם בהליך קודם לפי פקודת ביזיון בית המשפט.
מכאן עבר בית המשפט לשאלה המרכזית, האם ניתנה הבטחה מנהלית להקים קיר אקוסטי והאם הרשות רשאית לחזור ממנה. בפסק הדין צוטטה הצהרה שניתנה בהליך הקודם: "יהיה שם קיר אקוסטי". השופט בחן גם את פסק הדין הקודם, שבו נכתב כי החשש למפגעי רעש קיבל מענה באמצעות דו"ח אקוסטי והקמת קיר שימנע רעש באזור. לשיטתו, הדברים לא היו הערת אגב, אלא חלק מן התשתית שעליה נשענה ההכרעה שאפשרה את הקמת השבט במתחם.
המשיבים טענו כי קיר אקוסטי כבר הוקם בגבול המגרש. העותרים טענו שמדובר בקיר רגיל. בית המשפט ערך ביקור במקום וקבע שלא ניתן היה להבחין בשוני בין הקיר שנטען שהוא אקוסטי לבין הקירות האחרים סביב המגרש. בפסק הדין צוין כי נעשה גם ניסיון של הטחת כדור בקיר והרעש נשמע היטב. המשיבים לא הציגו חוות דעת מקצועית שמגבה את הטענה כי מדובר בקיר אקוסטי, ואילו חוות הדעת שהציגו העותרים ביחס למצב הקיים לא נסתרה בחוות דעת עדכנית מטעם המשיבים.
השופט ברכיה קבע כי ההתכתבויות עצמן מלמדות שהעירייה והוועדה המקומית חזרו מן ההתחייבות. לדבריו, המשיבים 1 ו-2 "חזרו בהן מהבטחתם להקמת קיר אקוסטי בשטח מגרש שבט הצופים, כפי שהתחייבו במסגרת העתירה הקודמת ועל בסיסה ניתן פסק הדין שאפשר את הקמת שבט הצופים במתחם האמור". עוד נקבע כי הצהרת בא כוח המשיבים בהליך הקודם הייתה "הבטחה ברורה ומפורשת בעלת תוקף משפטי מחייב", וכי לא נמצא שינוי בנסיבות שמצדיק את חזרת הרשות ממנה.
לצד ההכרעה בעניין הקירות האקוסטיים, בית המשפט הסדיר את מסגרת הפעילות. נקבע שעיקר פעילות השבט תתקיים בימי שלישי אחר הצהריים ובימי שישי אחר הצהריים בשעות שנקבעו בפסק הדין. השימוש במערכות הגברה הוגבל, ובכלל זה נאסר בשעות המנוחה 14:00 עד 16:00 ולאחר 23:00. עוד נקבע שהגברה תיעשה ככל הנדרש בעיקר בימי הפעילות המרכזיים ובאירועים מיוחדים, וכי יש להעדיף עוצמה נמוכה ככל האפשר ולכוון את הרמקולים אל אזור השבט ולא לכיוון בתי המגורים.
גם משחקי הכדור הוגבלו. בית המשפט קבע שאין לקיימם בשעות 14:00 עד 16:00 ולאחר 20:00, והורה להציב שילוט מתאים. לגבי שימושים אחרים במתחם בימי חול, נקבע שניתן לקיימם בהתאם לרישיון, אך ללא מוזיקה רועשת ובמסגרת שעות הסיום שנקבעו. כמו כן הוטלה על תנועת הצופים אחריות לסגור את השערים בשעות המנוחה ובשעות הערב שנקבעו בפסק הדין.
העותרים ביקשו גם קיר אקוסטי לאורך גדר בית הספר הסמוך. הסעד הזה לא ניתן, משום שבית הספר לא היה צד לעתירה. בית המשפט הדגיש כי הצו יכול להינתן רק ביחס לגורמים הרלוונטיים שנכללו בהליך. סוגיות אחרות, ובהן תאורה ומערכת התרעה מפני אש, הוסדרו במהלך בירור העתירה ולא היו עוד במוקד ההכרעה הסופית.
בסיכומו של דבר הורה בית המשפט לעירייה ולוועדה המקומית, באמצעות הגורמים המקצועיים מטעמן, להקים קירות אקוסטיים מתאימים בגבולות הרלוונטיים של מגרש השבט בתוך 120 ימים. המשיבות העירוניות חויבו בהוצאות העותרים בסך 5,000 שקל, ותנועת הצופים חויבה בהוצאות בסך 3,000 שקל. ההכרעה אינה סוגרת את פעילות השבט, אלא קובעת תנאים שנועדו לקיים את ההבטחה שניתנה בעבר ולהסדיר את השימוש במתחם לצד בתי המגורים. מספר התיק: עת"מ 25381-07-23.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.