הרכב פרץ ללובי ופצע אדם, הנהגת זוכתה: נתוני הרכב לא נבדקו

בית משפט השלום לתעבורה בחיפה זיכה מחמת הספק נהגת שהואשמה בנהיגה רשלנית, לאחר שרכבה לא עצר בחניון של בניין מגורים, המשיך אל הלובי ופגע באדם שנפצע ברגלו. השופט אבישי קאופמן קבע כי המאשימה לא הפריכה את האפשרות שהנהגת ניסתה לבלום אך הרכב לא הגיב כפי שציפתה, ובעיקר כי החקירה לא כללה בדיקה של הרכב ושל נתוני המחשב שלו, אף שאלה יכלו לספק תשובה ישירה לשאלה איזו דוושה הופעלה בזמן האירוע.

עורכי דין שעשויים להתאים

עורכי הדין שלנו

מ משרד עורכי דין ונוטריון גבריאל הרשליקוביץ דיני משפחה · בוררות וגישור כפר סבא, רעננה, הוד השרון, הרצליה, השרון, תל אביב, נתניה, מרכז הארץ, כל הארץ, חו"ל לפרופיל ל לירז יהודאי דיני משפחה ראשון לציון לפרופיל

התאונה אירעה ב-20 בינואר 2025. על פי פסק הדין, הנהגת נכנסה ברכבה לחניון של בניין מגורים, אך הרכב לא עצר, פגע בדלת הזכוכית של הלובי ולאחר מכן באדם שהיה במקום. כתוצאה מן הפגיעה נגרם לו שבר ברגל, הוא עבר ניתוח ואושפז במשך כשבוע. השאלה המרכזית במשפט לא הייתה עצם התרחשות התאונה או תוצאותיה, אלא מה גרם לכך שהרכב לא עצר ואף האיץ לפני הפגיעה.

המאשימה טענה כי התאונה נגרמה מנהיגה רשלנית של הנהגת. בסיכומיה היא ביקשה להחיל את "כלל הדרך" ולטענתה היה בו כדי להעביר להגנה את הנטל להוכיח מה גרם לתאונה ואת הטענה בדבר תקלה ברכב. עוד ביקשה המאשימה להסתמך על סרטון האבטחה, שלטענתה הראה כי אורות הבלמים לא פעלו עד סמוך לפגיעה. מנגד טענה ההגנה כי "קיים מחדל חקירה מהותי אשר פגע בהגנתה ומותיר ספק באשמה", משום שהמשטרה לא בדקה את האפשרות שהרכב עצמו לא הגיב כראוי.

כבר בזירת התאונה מסרה הנהגת לשוטרים כי ניסתה לעצור. בדוח פעולה של אחד השוטרים תועדה גרסתה שלפיה ניסתה לעצור באמצעות הבלם אך לא הצליחה. בדוח של שוטרת אחרת נרשם במדויק: "אמרה כי ניסתה לעצור והרכב לא עצר". בית המשפט הדגיש כי אין די באמירה זו כשלעצמה כדי לקבל את גרסתה, אך מצא משמעות לכך שהטענה עלתה מיד, עוד לפני שהתגבשה מחלוקת משפטית, וקבע כי גרסת הנהגת בעניין זה נמצאה מהימנה בעיניו.

השופט קאופמן עמד על כך שהאפשרות שנהג לוחץ בטעות על דוושת התאוצה במקום על הבלם מוכרת ואינה נדירה לחלוטין, ובפסק הדין הוזכרו מחקרים שנגעו לטעויות דוושה ולנהיגה במכוניות חשמליות בעלות מערכת נהיגה בדוושה אחת. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי גם אם מבחינה הסתברותית טעות נהג היא הסבר סביר יותר מתקלה ברכב, בהליך פלילי אין די בהסתברות. כאשר הנאשמת העלתה אפשרות ממשית שמקימה ספק, על המאשימה היה להפריך אותה ברמת ההוכחה הנדרשת בפלילים.

הקושי המרכזי מבחינת התביעה נגע לעבודת בוחן התאונות. הבוחן הגיע לזירה כשבועיים לאחר האירוע והגיע למסקנה שהתאונה נגרמה מטעות הנהגת, אך בחקירתו התברר כי כלל לא היה מודע לטענתה שניסתה לבלום והרכב לא עצר. הוא לא ידע למסור מה הייתה גרסתה, ככל הנראה לא צפה בסרטוני מצלמות הגוף של השוטרים שפגשו אותה בסמוך לאירוע, ולא קרא את דוחות הפעולה שבהם תועדה הטענה כבר בזירה.

בית המשפט ייחס לכך חשיבות מיוחדת משום שהבוחן עצמו אישר שאילו היה מודע לטענה בדבר תקלה, היה בודק את הרכב. השופט ציין כי ניתן היה לקבל מידע ממחשב הרכב, ובכלל זה נתונים שיכלו להראות איזו דוושה הייתה פעילה בזמן התאונה. בפסק הדין נאמר כי קבלת המידע ממחשב הרכב "הייתה יכולה לשפוך בקלות אור על השאלה איזו דוושה הייתה פעילה בעת האירוע", אך הבדיקה לא נעשתה. מכאן הסיק בית המשפט כי לא מדובר בחסר שולי, אלא במחדל חקירה מהותי הנוגע ישירות לשאלה שבמחלוקת.

השופט הפנה גם לפסיקה קודמת שעסקה בחשיבות בדיקת אפשרות לכשל טכני ברכב. הוא לא קבע כי הייתה תקלה ברכב, ולא קיבל את גרסת הנהגת כעובדה מוכחת. הקביעה הייתה מצומצמת יותר: מאחר שהאפשרות לתקלה או להתנהגות חריגה של הרכב לא נבדקה בדרך שיכלה לאשש או להפריך אותה, נותר ספק שלא ניתן היה לסלקו לאחר מעשה. זהו הבדל משמעותי בין קביעה שהרכב היה תקול לבין קביעה שהתביעה לא הוכיחה מעבר לספק סביר שהגורם לתאונה היה רשלנות הנהגת.

המאשימה ניסתה לבסס את עמדתה גם על סרטון התאונה. לטענתה, אילו הנהגת לחצה על הבלם עוד בתוך החניון, ניתן היה לראות את השתקפות אורות הבלמים על חלונות כלי הרכב שחנו במקום. בית המשפט דחה את האפשרות להסתמך על הטענה ללא תשתית ראייתית מתאימה. השופט קבע כי מדובר בטענה עובדתית שהמאשימה הייתה צריכה להוכיח, למשל באמצעות ניסוי שמדגים את ההשתקפות הנטענת או באמצעות ניתוח מומחה של הסרטון. מאחר שדבר כזה לא נעשה, נקבע שלא ניתן לייחס לטענה משקל ממשי כראיה המפריכה את גרסת ההגנה.

פסק הדין מדגיש גם את גבולותיו של "כלל הדרך" בהליך פלילי. בית המשפט קיבל את האפשרות שהנסיבות עשויות לחייב נהג לתת הסבר לאירוע שאינו מתיישב לכאורה עם נהיגה רגילה, אך הבהיר שאין בכך כדי להפוך את נטל ההוכחה הפלילי. הנאשמת אינה נדרשת להוכיח בוודאות שהייתה תקלה. די בכך שתעלה הסבר אפשרי שמותיר ספק סביר, והמאשימה היא שנדרשת להראות שהסבר זה אינו יכול להתקבל.

במקרה זה, קבע השופט, הטענה על ניסיון לבלום הועלתה מיד ונמצאה מהימנה במובן שהנהגת אכן זכרה שניסתה לבלום. מאחר שהרכב לא נבדק, נתוני המחשב לא נאספו והבוחן כלל לא ידע בזמן אמת כי עליו לבחון את גרסת התקלה, נותרה אפשרות שלא ניתן היה לשלול. גם טענת אורות הבלמים לא הוכחה בדרך מקצועית שתסגור את הפער.

בסיום הכרעת הדין קבע בית המשפט: "אשר על כן, וכאמור לעיל, החלטתי לזכות את הנאשמת מחמת הספק". הזיכוי אינו קביעה שהתרחשה תקלה ברכב, אלא תוצאה של הספק שנותר בשאלה מה גרם לרכב לא לעצור ולהאיץ, לאחר שהחקירה לא אספה את הנתונים שיכלו להכריע בה. מספר התיק: ת"ד 12394-03-25.