בית המשפט לענייני משפחה בחיפה החליט שלא לחייב בשלב זה אב בתשלום מזונות זמניים חודשיים לבתו, קטינה כבת 15, לאחר שבחן את הנתונים שהציגו שני ההורים וקבע כי לצורך ההכרעה הזמנית יש להניח שזמני השהות ביניהם שווים. השופטת לירון זרבל-קדשאי העמידה לצורך ההחלטה את צורכי הקטינה על 2,000 שקל בחודש, קבעה כי יחס הכנסות ההורים הוא 44% לאב ו-56% לאם, והורתה שההורים יישאו בחלקים שווים בהוצאות חינוך ורפואה חריגות. קצבת הילדים תמשיך להיות משולמת לאם.
עורכי הדין שלנו
ההורים חיו כידועים בציבור ולהם בת משותפת. לשניהם ילדים בוגרים ממערכות יחסים קודמות. לפי האם, האב עזב את ביתה ביולי 2025 ומאז הוא פוגש את הבת פעם או פעמיים במהלך השבוע ובכל סוף שבוע שני, מיום שישי אחר הצהריים עד שבת בצהריים. האם טענה כי האב אינו משתתף בסיפוק צורכי הבת. היא הציגה הכנסה של כ-12 אלף שקל נטו לחודש וטענה כי גם האב משתכר כ-12 אלף שקל.
האם העמידה את צורכי הקטינה על 3,650 שקל בחודש ואת הוצאות אחזקת המדור על 4,500 שקל. היא ביקשה לחייב את האב במזונות בהתאם לסכום הצרכים, בתוספת 1,350 שקל כחלקה של הילדה בהוצאות אחזקת המדור, וכן במחצית ההוצאות החריגות. בבקשתה טענה כי היא נושאת לבדה בצורכי הבת ו״קורסת תחת הנטל״. הבקשה הוגדרה כדחופה.
האב חלק על התמונה שהציגה האם. לדבריו, הוא לא עזב את הבית מרצונו אלא ״סולק ממנו בבושת פנים״ ביולי 2025, ומאז הוא מתגורר בדירה שכורה. הוא טען כי האם מסתירה עבודה נוספת שממנה היא משתכרת כ-5,000 שקל בחודש מעבר להכנסתה המדווחת. לדבריו, הכנסתו הממוצעת היא כ-10,400 שקל והוא משלם דמי שכירות של 4,650 שקל והוצאות אחזקת מדור של כ-1,500 שקל.
גם בנוגע לזמני השהות הציג האב גרסה הפוכה כמעט לחלוטין. הוא טען שהבת לנה בביתו ארבע עד חמש פעמים בשבוע, שהיא רגילה לפנות אליו בבקשות כספיות ושהוא נושא ישירות בהוצאותיה. בין היתר הציג תשלומים באמצעות Paybox בסכום של לפחות 400 שקל בחודש, וכן הוצאות על בגדים, בידור ובילויים. השופטת ציינה כי האב הציג סימוכין לכאורה לכך שהוא מוציא סכומים עבור הבת באופן ישיר וכי היא עושה שימוש גם בכרטיס האשראי שלו לרכישות.
בית המשפט מצא קושי כבר באופן שבו הוגשה הבקשה. השופטת ציינה כי היא הוכתרה ״דחופה״, אף שאין מחלוקת שההורים אינם מתגוררים יחד מאז יולי 2025 והבקשה הוגשה רק כשנה לאחר מכן. בנוסף, למרות טענת האם שהיא קורסת תחת הנטל, לא צורפו דפי חשבון שיכלו לשקף את המשבר הכלכלי הנטען. בית המשפט הוסיף כי הטענה שלפיה האב ״אינו נושא בכל הוצאה שהיא״ אינה הולמת את המסמכים שהציג האב.
גם נתוני ההכנסה שהוצגו בבקשה לא התקבלו במלואם. מהנתונים שצורפו מצאה השופטת כי הכנסת האם הממוצעת היא כ-13,300 שקל, ולא כ-12 אלף שקל כפי שטענה. ביחס לאב נמצא כי הכנסתו היא כ-10,400 שקל, ולא 12 אלף שקל כפי שייחסה לו האם. במקביל, טענת האב שלפיה לאם עבודה נוספת בהיקף של כ-5,000 שקל לא נסתרה באמצעות דפי חשבון, משום שהאם לא צירפה אותם. לצורך ההכרעה הזמנית חישב בית המשפט יחס הכנסות של 44% לאב ו-56% לאם.
בית המשפט מצא קושי גם בסכומי הצרכים שפורטו. בין היתר ציינה השופטת רכיב של 750 שקל לחודש לביגוד ורכיב של 500 שקל לפעילות חברתית, והתרשמה כי הצרכים הועמדו על סכומים גבוהים. גם הוצאות המדור בסך 4,500 שקל לא התקבלו כפי שהוצגו, בין היתר משום שחלק מהחשבונות שהוצגו היו דו חודשיים אך חושבו בבקשה כחודשיים. האם עצמה אינה משלמת דמי שכירות עבור הדירה שבה היא מתגוררת, בעוד האב משלם שכירות.
מחלוקת מרכזית נוספת נגעה להיקף זמני השהות. האם והאב מסרו גרסאות שונות מאוד ולא הייתה בשלב זה תשתית מספקת להכריע ביניהן באופן סופי. לכן קבעה השופטת כי לצורך פסיקת המזונות הזמניים בלבד תניח זמני שהות שווים. מדובר בהנחת עבודה לצורך החלטת הביניים ולא בהכרעה סופית בשאלת זמני השהות. על בסיס הנתונים הקיימים העמיד בית המשפט את צורכי הבת על 2,000 שקל לחודש.
לאחר שקלול גילה של הקטינה, זמני השהות השווים שהונחו לצורך ההחלטה, יחס ההכנסות, העובדה שהאם אינה נושאת בשכר דירה והעובדה שהאב נושא בהוצאות מדור משלו, החליטה השופטת שלא לחייב בשלב זה את האב במזונות זמניים עיתיים. ההחלטה עוסקת בבקשת ביניים בלבד ואינה הכרעה סופית במכלול המחלוקות בין ההורים.
לצד אי פסיקת תשלום חודשי, נקבע כי שני ההורים יישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוך החריגות ובהוצאות הרפואיות החריגות של הבת, לפי ההוראות שנקבעו בהחלטה. קצבת הילדים תועבר לידי האם. מספר התיק: תלה״מ 6156-07-26, בקשה 1.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.