בית משפט השלום בתל אביב-יפו חייב את הכשרה חברה לביטוח בע"מ לשלם 217,960 שקל למ.ת.ס. אקולוגים בע"מ, לאחר שקבע כי חברת פינוי הפסולת הוכיחה שמשאית שבבעלותה נגנבה וכי המבטחת לא הניחה תשתית ראייתית לטענה שהאירוע היה מבוים. השופט רועי שחר קבע שהנתונים המרכזיים שעליהם התבססה הכשרה, נתוני ההנעות והשלטים של איתוראן, לא הוצגו לבית המשפט. הכשרה חויבה גם בשכר טרחת עורך דין בסך 40 אלף שקל.
התביעה הוגשה על סך 301,049 שקל. החברה המבוטחת עוסקת בפינוי פסולת וגזם והמשאית הייתה חלק מצי הרכב שלה. הפוליסה של הכשרה כיסתה את המשאית בתקופה הרלוונטית, ולא הייתה מחלוקת שהיא כוללת כיסוי לגניבה. המחלוקת הייתה אם המשאית אכן נגנבה או שהיעלמותה נעשתה במעורבות המבוטחת או מי מטעמה.
לפי גרסת התובעת, המשאית חנתה בג'לג'וליה באוקטובר 2023 ו"נגנבה לשטחי הרשות הפלסטינית". נציג איתוראן יצר קשר עם בעל המניות בחברה והודיע שהמשאית נעלמה, ובאותו יום הוגשה תלונה במשטרה. החברה ביקשה 246,049 שקל עבור שווי המשאית, 30 אלף שקל עבור אובדן שירותי רכב ו-25 אלף שקל עבור הוצאות משפט.
הכשרה דחתה את הדרישה לתגמולים. במכתב הדחייה נכתב כי לאחר חקירה ובדיקה "מקרה הביטוח הנטען לא הוכח וקיים חשד ממשי לאירוע לא אמיתי". בהליך טענה המבטחת כי נטל הוכחת מקרה הביטוח מוטל על המבוטחת, שגרסתה נשענה על עדות יחידה של בעל עניין שהייתה, לטענתה, בלתי עקבית ומגמתית. היא ביקשה לפטור אותה מתשלום לפי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח.
התובעת טענה מנגד שקיימת חזקה שלפיה אדם אינו מחבל בקניינו ובמקור פרנסתו, וכי המשאית הייתה תקינה ושימשה את פעילותה. היא טענה שממצאי חוקר הביטוח אינם כוללים עובדות עצמאיות, ושעדות נציג איתוראן אינה נשענת על מסד הנתונים הדרוש. לגרסתה, הטענות לקנוניה או לתרמית היו תיאורטיות ולא נתמכו בראיות כבדות משקל.
בית המשפט הסביר כי המבוטח נושא תחילה בנטל להוכיח שאירע אירוע ביטוחי מסוג גניבה. לאחר שהוא עומד בנטל, חברת הביטוח היא שצריכה להוכיח סייג או פטור מאחריות. כאשר המבטחת מייחסת למבוטח תרמית או עבירה פלילית, נדרשת תשתית ראייתית מוצקה ורף ההוכחה מושפע מחומרת הטענה.
נקבע שהתובעת עמדה בנטל הראשוני. בעל המניות תיאר את שרשרת האירועים, את המקום שבו חנתה המשאית, את הודעת איתוראן ואת הפנייה למשטרה. בית המשפט קבע שעיקרי גרסתו נותרו זהים בחקירת החוקר ובעדות בבית המשפט, וכי הבדלים שנמצאו נגעו לשולי הדברים לאחר שחלפו כשנתיים וחצי.
לגרסה נמצא גם סיוע חיצוני. המשאית הייתה תקינה, פעילה וללא שעבודים, עברה טיפול ובדיקת בטיחות יום לפני האירוע ולא עמדה למכירה. מסמכי החוקר מטעם הכשרה כללו חשבוניות עבור חלפים, בדיקות למנוף, כיול טכוגרף, אישורי בלמים, תקינות רכב ואישור קצין בטיחות. בית המשפט קבע שהנתונים אינם מצביעים על תמריץ לביים גניבה, אלא על השקעה בשמירת המשאית.
נציג התובעת שיתף פעולה עם החוקר, מסר את שני השלטים של המשאית, אפשר לאכן את הטלפון שלו ופעל לפי הנחיית החוקר שלא ליצור קשר עם גורמים בשטחים בניסיון להחזיר את הרכב. לאחר שהתובעת הוכיחה את הגניבה במידה הנדרשת, עבר הנטל להכשרה להוכיח אירוע מבוים או מעורבות של המבוטחת.
הכשרה הסתמכה על דוח חוקר ועל מסמכי איתוראן. החוקר עצמו אישר כי מעבר לדוח איתוראן אין בדוח שלו חומר התומך בתזה של אירוע מבוים. לכן קבע בית המשפט שלדוח החוקר אין ערך ראייתי עצמאי, וחלקים ממנו אף חיזקו את גרסת התובעת בדבר תקינות המשאית ושיתוף הפעולה בחקירה.
המשמעות הראייתית הייתה מהותית במיוחד משום שהכשרה לא טענה רק שלא הוכחה גניבה, אלא ביקשה לייחס למבוטחת מעורבות בהיעלמות. בית המשפט חזר על הקשר שבין חומרת הטענה לבין עוצמת הראיות הנדרשת: ככל שהטענה נושאת גוון פלילי של מרמה או קנוניה, אין די בחשד או בחסר בהסבר, ונדרשות ראיות כבדות משקל שמקימות שרשרת שלמה.
בדוח איתוראן הופיעו מיקומים של המשאית, אך חלקם היו מרוחקים זה מזה בהפרשים של דקות ואף הצביעו על מצרים. בית המשפט ציין שהנתונים נאספו בימים שבהם התרחשו שיבושי GPS רבים. ממילא מיקום המשאית לאחר היעלמותה אינו יכול להכריע אם נגנבה או נלקחה בשיתוף פעולה.
הטענה המרכזית של הכשרה הייתה שהשלט ששימש להנעת המשאית בעת האירוע הוא אותו שלט שבו השתמשה התובעת בימים הקודמים. אלא שהמבטחת לא הגישה את מסד הנתונים של ההנעות הקודמות ולא הציגה השוואה בין האירוע לבין שימושים חוקיים קודמים. נציג איתוראן אישר בעדותו שבמובן של שרשרת הראיה חסרה חוליה משמעותית.
בית המשפט הדגיש שהנתונים החסרים היו קיימים לפי עדות נציג איתוראן. כלומר, לא היה מדובר במידע שאי אפשר להפיק, אלא במסד הנתונים המרכזי שיכול היה לבחון אם אותו שלט אכן שימש קודם לכן. העובדה שהמסקנה הופיעה בתצהיר בלי שהנתונים הגולמיים צורפו מנעה מן התובעת ומבית המשפט לבדוק אותה והותירה את הטענה ללא הבסיס הנדרש.
דוח בדיקת השלטים עצמו הראה רק ששני שלטים התקבלו ונבדקו, שאחד תקין ואחד אינו תקין. הוא לא הראה איזה שלט הניע את המשאית ביום ההיעלמות או בימים שקדמו לו. גם לא נבדקו אפשרויות של שכפול שלט או טכניקות גניבה אחרות. לכן נקבע שאין לבסס על הדוח את הטענה לאירוע מבוים.
בית המשפט קיבל את תביעת תגמולי הביטוח לפי שווי המשאית שקבע שמאי הכשרה, 217,960 שקל. הוא דחה את הדרישה ל-30 אלף שקל עבור אובדן שירותי רכב וימי עבודה משום שלא הונחה לה תשתית ראייתית, ודחה גם פיצוי עבור עוגמת נפש. שכר הטרחה הועמד על 40 אלף שקל בהתחשב בהליך שנמשך כשנתיים וחצי וכלל ארבעה דיונים. מספר התיק: ת"א 67681-02-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.