בית משפט השלום בחדרה קיבל בקשה של עיריית חדרה לתקן תביעת נזקי רכוש שהגישה נגד הראל חברה לביטוח בע"מ, לאחר שהראל טענה בכתב הגנתה כי אינה מבטחת את הרכב שהיה מעורב לכאורה בתאונה. השופטת קרן מרגולין פלדמן הורתה לדחות את התביעה נגד הראל ולאפשר לעירייה להוסיף את נהג הרכב כנתבע. בניגוד לבקשת חברת הביטוח, הדחייה נעשתה ללא צו להוצאות, משום שהראל לא הראתה כי השיבה לפנייה המוקדמת של העירייה או ניסתה למנוע את הצורך בהגשת התביעה נגדה.
צריכים עו"ד?
ההחלטה מ-14 ביולי 2026 ניתנה למעשה כדי לפרסם מחדש החלטה קודמת מ-12 ביולי, שיצאה באופן משובש בשל פגם טכני. בית המשפט הביא מחדש את תוכן ההחלטה הקודמת במלואו. לכן ההכרעה שפורסמה אינה פסק דין לגוף האחריות לתאונה או לגובה הנזק, אלא החלטה דיונית בשלב מוקדם של ההליך, העוסקת בזהות הנתבעים ובהוצאות שנגרמו עד אותו שלב.
התביעה עוסקת בנזקי רכוש שנגרמו לעיריית חדרה בעקבות תאונה שבה היה מעורב לכאורה רכב שמספרו 85-912-15. מן הנספחים שצורפו לכתב התביעה עלה כי העירייה פנתה להראל בדצמבר 2025 בדרישה כספית בקשר לנזקים. הפנייה נעשתה מתוך הנחה שהראל היא חברת הביטוח שביטחה את הרכב הפוגע במועד הרלוונטי.
לפי כתב התביעה, העירייה לא קיבלה מענה לפנייה, ובאפריל 2026 הגישה את התביעה נגד הראל. חברת הביטוח הגישה כתב הגנה ובו טענה כי היא "איננה מבטחת הרכב הפוגע, במועדים הרלוונטיים לתאונה". הטענה הזו שינתה את מוקד ההליך: העירייה לא ביקשה להמשיך לנהל נגד הראל בירור בשאלת הכיסוי, אלא הגישה בקשה לתיקון כתב התביעה.
בקשת העירייה כללה שני רכיבים. היא ביקשה במפורש "לדחות את התביעה כנגד הראל נוכח העדר כיסוי ביטוחי", וכן להוסיף את נהג הרכב כצד להליך, כדי שהתביעה על נזקי הרכוש תוכל להמשיך נגד מי שהעירייה מבקשת לייחס לו אחריות. בכך קיבלה העירייה, לצורך ניהול התיק, את טענת הראל בדבר היעדר הביטוח ולא ביקשה שבית המשפט יכריע בה בשלב הזה.
הראל הסכימה להוספת הנהג כנתבע ולא התנגדה לעצם סיום התביעה נגדה. המחלוקת שנותרה בין הצדדים התמקדה בהוצאות. החברה עמדה על כך שהתביעה נגדה תידחה תוך חיוב העירייה בהוצאות, משום שלשיטתה "נאלצה להגיש כתב הגנה לשווא". מבחינתה, העובדה שהתברר כי אינה מבטחת את הרכב הצדיקה החזר של העלויות שנדרשה להוציא כדי להתגונן.
בית המשפט בחן את דרישת ההוצאות על רקע מה שקרה לפני הגשת התביעה. השופטת ציינה שהראל לא טענה כי השיבה לדרישה המוקדמת שקיבלה מהעירייה בדצמבר 2025. היא גם לא טענה כי לאחר פתיחת התיק פנתה לעירייה לפני הכנת כתב ההגנה וביקשה ממנה למחוק או לדחות את התביעה בשל היעדר כיסוי. בנוסף לא הוצג צעד אחר שבאמצעותו ניסתה החברה לצמצם את הוצאותיה.
הנתונים האלה הובילו למסקנה שאין הצדקה לחייב את העירייה בהוצאות. בית המשפט הדגיש כי התובעת פנתה תחילה להראל מחוץ לכותלי בית המשפט ונתנה לה הזדמנות סבירה להשיב לשאלה אם היא המבטחת. מאחר שלא נטען שהראל עשתה זאת, השופטת קבעה שהחברה הייתה יכולה, לכל הפחות לפי התשתית שהוצגה בהחלטה, לסייע במניעת הגשת התביעה נגדה.
נימוק נוסף היה המועד שבו פעלה העירייה לאחר קבלת כתב ההגנה. בקשתה לסלק את הראל מן ההליך הוגשה מיד בסמוך להגשת ההגנה, בראשית התיק ולפני שהתקיים דיון. בית המשפט ראה בכך התנהלות שמייעלת את ההליך ומונעת המשך הוצאות מיותרות. העירייה לא התעקשה לנהל מחלוקת מיותרת על הכיסוי הביטוחי לאחר שנחשפה לעמדת הראל, אלא ביקשה לשנות את זהות הנתבעים.
על בסיס שני השיקולים, הפנייה המוקדמת שלא נענתה והתגובה המהירה לאחר כתב ההגנה, קבעה השופטת: "אני רואה לנכון להורות על דחיית התביעה נגדה ללא צו להוצאות". בכך נדחתה בקשת הראל לקבל הוצאות, אף שהתביעה נגדה עצמה הסתיימה בדחייה ולא במחיקה.
ההחלטה קיבלה את בקשת התיקון במלואה. העירייה רשאית להגיש כתב תביעה מתוקן שבו יתווסף נהג הרכב כנתבע. בהחלטה המקורית נקבע מועד להגשת כתב התביעה המתוקן, וכן נקבע שאם לא יוגש, ההליך יימחק מחוסר מעש והתביעה נגד הראל תיחשב כתביעה שנדחתה באופן שיוצר מעשה בית דין. אלה הוראות דיוניות להמשך התיק, ולא הכרעה בשאלה מי אחראי לנזקי התאונה.
גם עצם דחיית התביעה נגד הראל אינה קביעה פוזיטיבית של בית המשפט לאחר שמיעת ראיות שהחברה לא ביטחה את הרכב. ההחלטה מציינת כי זו הייתה טענת הראל בכתב ההגנה וכי העירייה ביקשה לסלק את התביעה נגדה לנוכח הטענה. מאחר שהבקשה התקבלה בהסכמה למעשה ביחס להוצאת הראל מן ההליך, לא נערך בירור עובדתי מלא של סוגיית הכיסוי הביטוחי.
המשך התביעה, אם יוגש כתב תביעה מתוקן בהתאם להחלטה, אמור להתנהל מול הנהג שיצורף. ההחלטה אינה מכריעה באחריותו לתאונה, אינה קובעת את סכום הנזק ואינה מעניקה לעירייה פיצוי. היא מסדירה רק את תיקון כתבי הטענות, סיום ההליך נגד הראל ושאלת ההוצאות שנגרמו בשלב הראשוני.
הבחירה בדחייה, ולא במחיקה בלבד, הייתה חלק מפורש מבקשת העירייה עצמה לאחר שקיבלה את טענת הראל בדבר היעדר כיסוי. עם זאת, השופטת לא חייבה את העירייה בהוצאות על עצם הגשת התביעה. היא בחנה את התנהגות שני הצדדים לפני ואחרי הגשת כתב ההגנה וקבעה שהראל לא הראתה שניסתה בזמן אמת לתקן את ההנחה שעל בסיסה הוגשה התביעה.
ההחלטה גם משאירה את שאלת האחריות לתאונה פתוחה. הרכב מתואר כרכב שהיה מעורב "לכאורה" בתאונה, והנהג טרם היה צד להליך בעת מתן ההחלטה. צירופו לכתב תביעה מתוקן נועד לאפשר בירור עתידי, אך אין בהחלטה קביעה שהוא גרם לתאונה או שהוא חייב לעירייה סכום כלשהו.
גם ביחס להראל, הניסוח המדויק הוא שהחברה טענה שאין לה כיסוי ביטוחי והרשות ביקשה לסלק אותה מהתיק על בסיס הטענה. בית המשפט לא ערך בירור ראייתי עצמאי של פוליסת הביטוח. לכן התוצאה הדיונית, דחיית התביעה נגד הראל, אינה צריכה להיות מוצגת כממצא עובדתי רחב מעבר למה שנדרש כדי לאשר את תיקון כתב התביעה.
מספר התיק: תאד"מ 38141-04-26.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.