בית משפט השלום בירושלים דחה בקשה של חייב בהליך חדלות פירעון לממש כספי תגמולים שנצברו בקרנות הפנסיה שלו, כדי לשלם בתשלום אחד את יתרת תוכנית הפירעון ולסיים מוקדם את ההליך. השופט עופר יובל קבע כי כספי פנסיה מוגנים אינם אמורים לשמש "נתיב בריחה" או "קיצור דרך" מהליך השיקום. ההחלטה ניתנה אף שהנאמן והממונה על חדלות פירעון תמכו בבקשה, ולאחר שבית המשפט הכיר בצעדים חיוביים שעשה החייב, ובראשם הסדרת חוב מזונות בסך 400 אלף שקל.
עורכי הדין שלנו
החייב, בן 49, גרוש ואב לשני ילדים בגירים, קיבל במאי 2024 צו לשיקום כלכלי שבמסגרתו נקבעה תוכנית פירעון בסך 51,100 שקל. הסכום נפרס ל-42 תשלומים: 11 תשלומים חודשיים של 700 שקל ו-31 תשלומים של 1,400 שקל. בדצמבר 2025 הוא ביקש להקדים את יתרת התשלומים באמצעות משיכת כספים משתי קרנות פנסיה.
לטענת החייב, נצברו על שמו כספי תגמולים בסכום כולל של כ-68,352 שקל. לאחר ניכוי המס הצפוי במקרה של משיכה מוקדמת היו נותרים בידיו 44,429 שקל. הוא ביקש "לפרוע בסכום זה את יתרת תכנית הפירעון", ואת היתרה להעביר לבא כוחו לתשלום שכר טרחה. בית המשפט ציין כי הבקשה לא כללה נימוק לצורך חריג בהקדמת התשלומים או בסיום מוקדם של התוכנית.
הנאמן הסכים לבקשה ופירט נתונים שלדעתו פעלו לזכות החייב. לדבריו, החייב הסדיר חוב מזונות בסך 400 אלף שקל, ובכך אפשר לחלק בעתיד דיבידנדים גם לנושים אחרים, במקום שכל הכספים בקופה יועברו לחוב שבדין קדימה. עוד ציין כי שכרו של החייב עלה מ-7,500 שקל בעת מתן הצו ל-12 אלף שקל, כי לפניו עוד כ-20 שנות עבודה וכי הוא מצוי בהליכים זה כשלוש שנים וחצי, אם מביאים בחשבון גם הליך קודם שבוטל.
לפי עמדת הנאמן, "מימוש הכספים עתה וסיום הליכי חדלות הפירעון יועיל ליחיד" יותר מהותרתם כחלק מכספי הפנסיה עד הפרישה. הנאמן ביקש גם לממש כבר עתה את רכיב הפיצויים, המוקנה לקופת הנשייה. נציגת הממונה הצטרפה לעמדתו והציגה חישוב שלפיו, ללא מימוש התגמולים, הקצבה החודשית הצפויה לחייב תהיה 4,686 שקל, ואילו לאחר המימוש היא תרד ל-3,892 שקל. ההפרש הוא 794 שקל בחודש.
הממונה ציינה כי גם ללא המשיכה הקצבה הצפויה נמוכה מקצבת הפרישה המזערית שעמדה לפי ההחלטה על 5,306 שקל, וסברה שהמימוש לא ישנה את מצבו של החייב מן הקצה אל הקצה. עם זאת, מהתיק עלה שהחייב צבר גם מחדלים: כמה חודשי פיגורים בתשלומים, אי הגשת דוחות תקופתיים, ולפי עמדת הממונה גם הלוואה ממעסיקו שיצרה חוב חדש.
השופט יובל הסביר כי הקדמת תשלומים אינה זכות מוקנית. לדבריו, תכליתו המרכזית של הליך חדלות פירעון היא שיקום כלכלי, המחייב תהליך של לימוד והפנמת התנהלות נכונה לאורך זמן. ההפטר, נכתב, אינו המטרה אלא אמצעי לשיקום, והליך חדלות פירעון אינו הליך "אינסטנט". לכן מקור הכסף המוצע אינו השיקול היחיד, גם כאשר אין מדובר בנכס שמוקנה לקופת הנשייה.
בהחלטה פורטו שיקולים נוספים שנקבעו בפסיקה לבחינת הקדמת תשלומים: שינוי נסיבות או עובדות חדשות, אופן היווצרות החובות, משך הזמן בהליך, התנהגות החייב, יצירת חובות חדשים, היקף החוב, שיעור הפירעון, תוספת אפשרית לקופה ונסיבות חיים מיוחדות. בית המשפט ציין כי היענות גורפת לבקשות של חייבים לפרוע תוכניות בתשלום אחד עלולה להחמיץ את תכליות החוק ולגרום לזילות ההליך.
השופט התייחס גם להנחיות שפרסם הממונה בנובמבר 2025 לבחינת בקשות להקדמת תשלומים. לדבריו, תקופה מינימלית של שישה חודשים בין צו השיקום לבין הגשת בקשה כזאת קצרה מדי ואינה ממלאת כשלעצמה את תכלית החוק. הוא הדגיש שההנחיות מופנות לפרקליטי הממונה ואינן מחייבות את בית המשפט, וכי גם על פיהן יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. במקרה הנדון חלפה כשנה וחצי מאז צו השיקום, אך הבקשה לא הצביעה על שינוי נסיבות חדש שהצדיק את שינוי הצו.
במקרה המסוים נקבע שכפות המאזניים בעניין עצם הקדמת התשלומים היו מאוזנות. מצד אחד, החייב נמצא בהליך כמעט שלוש שנים, לא נטען שחובותיו נוצרו בחוסר תום לב והוא תרם תרומה משמעותית בהסדרת חוב המזונות. מצד אחר, הוא צבר מחדלים, לא הצביע על שינוי נסיבות, משתכר 12 אלף שקל, משלם מזונות בסך 1,000 שקל ותשלום לקופה בסך 1,400 שקל, ונותרת לו הכנסה פנויה ראויה. השופט כתב שאלמלא מקור הכסף, היה נכון לאשר את הקדמת התשלומים נוכח הסדרת חוב המזונות.
אלא שמקור הכסף הכריע את הכף. בית המשפט קבע כי מימוש כספי פנסיה מוגנים סותר את תכלית החוק ואת תכלית ההליך. כספי הפנסיה נועדו להבטיח הכנסה ורמת חיים מינימלית לאחר הפרישה, ואין להפוך אותם לפתרון זמין לחייבים המבקשים לקצר את תקופת התשלומים. השופט דחה גם את הטענה שיש לכבד את רצון החייב אם הוא מבין את ההשלכות, וקבע שהליך חדלות פירעון הוא הליך פטרנליסטי שנועד לשנות התנהלות כלכלית.
בית המשפט לא קיבל את העמדה שהפחתה של כ-800 שקל בחודש בקצבה העתידית אינה משמעותית. נקבע שמדובר בסכום משמעותי מאוד לאדם המצוי בהליך חדלות פירעון, בכ-25% מהקצבה הצפויה, ושאין ודאות שהחייב ימשיך להשתכר באותו שיעור עד גיל הפרישה. הבקשה למימוש כספי התגמולים נדחתה. עם זאת, נקבע כי אם החייב יבקש בעתיד להקדים תשלומים באמצעות סיוע מצד שלישי, הדבר יותר בכפוף לעמידתו בחובות ההליך. אשר לרכיב הפיצויים, הנאמן רשאי להגיש בקשה נפרדת למימוש כספים ממעסיקים קודמים.
ההבחנה בין תגמולים לפיצויים נשמרה בהחלטה: כספי התגמולים המוגנים לא הותרו למשיכה, ואילו כספי פיצויים ממעסיקים קודמים עשויים להיות מוקנים לקופה. גם לגביהם לא ניתן צו מימוש מיידי, והנאמן נדרש לפנות בבקשה נפרדת אם יבקש לממשם לפני תום ההליך. מספר התיק: חדל"פ 25803-01-23.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.