בית משפט השלום בחיפה גזר שבעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על מנהל פעיל בחברת סמארטרייד אין בע"מ, לאחר שהחברה והמנהל הורשעו בשלוש עבירות של אי הגשת דוחות שנתיים במועד למס הכנסה בגין שנות המס 2019 עד 2021. השופט יוכי ספיר קבע כי היקף המחזורים שעליהם לא הוגשו הדוחות והעובדה שהמחדלים לא הוסרו מצדיקים ענישה מוחשית. לצד עבודות השירות נגזרו על המנהל שישה חודשי מאסר על תנאי, קנס של 15 אלף שקל והתחייבות בסכום זהה. על החברה, שאינה פעילה, הוטל קנס של 500 שקל.
צריכים עו"ד?
לפי כתב האישום שבו הודו הנאשמים, סמארטרייד אין בע"מ הייתה חברה פרטית שהתאגדה בישראל ועיקר עיסוקה היה מסחר בכלי רכב. הנאשם היה מנהל פעיל בחברה בתקופה הרלוונטית. החברה הייתה חייבת להגיש דוחות על הכנסותיה במועדים שנקבעו בפקודת מס הכנסה, אך לא הגישה כנדרש את הדוחות לשנים 2019, 2020 ו-2021, ולפי גזר הדין לא הייתה לכך סיבה מספקת.
היקפי ההכנסות שנרשמו בכתב האישום היו משמעותיים. בשנת 2019 הסתכמו הכנסות החברה ב-20,936,529 שקל, בשנת 2020 ב-6,380,180 שקל ובשנת 2021 ב-1,237,087 שקל. בית המשפט הדגיש כי מדובר בשלושה דוחות שנתיים שלא הוגשו, וכי המחדלים נותרו בעינם גם בזמן גזירת הדין. לכך הייתה חשיבות מרכזית בקביעת חומרת הפגיעה ובמיקום העונש בתוך המתחם.
המאשימה ביקשה לקבוע מתחם ענישה שבין מאסר על תנאי לתשעה חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. היא הדגישה את היקפי הפעילות ואת העובדה שהדוחות לא הוגשו גם לאחר פתיחת ההליך. אף ששירות המבחן המליץ על ענישה מרתיעה בדמות עבודות שירות ומאסר מותנה, התביעה טענה כי "העונש צריך להיות ממשי ולא בעבודות שירות" בשל גובה המחזורים והיעדר תיקון המחדלים. היא ביקשה גם מאסר מותנה והתחייבות.
ההגנה ביקשה להקל. היא תיארה "נפילה עסקית בעקבות משבר הקורונה" וטענה כי החברה עברה מירידה במחזורים של יותר מ-20 מיליון שקל לכשישה מיליון ולאחר מכן לכמיליון שקל. לפי ההגנה, מצבו הכלכלי של המנהל הידרדר והוא לא היה יכול לשלם לרואה חשבון כדי להשלים את הדוחות, בין היתר משום שהשגת נתוני הבנק והכנת החומר כרוכות בעלויות. ההגנה ביקשה לקבוע מתחם שמתחיל במאסר על תנאי וטענה שגם בתיקים שבהם המחזורים גבוהים והמחדלים לא הוסרו, ניתן להסתפק במאסר בדרך של עבודות שירות.
שירות המבחן בחן את נסיבות חייו של המנהל, היעדר עבר פלילי ומצבו הכלכלי והמשפחתי. הוא לא המליץ על הליך טיפולי או שיקומי מיוחד, אך המליץ על ענישה בעלת אופי מרתיע שניתן לרצות בעבודות שירות. בית המשפט ציין כי אין בנתונים כדי להצדיק חריגה ממתחם הענישה, אך הם רלוונטיים למיקום העונש בתוכו.
השופט ספיר עמד על הערכים שנפגעים בעבירות של אי הגשת דוחות: יכולתה של רשות המסים לקיים מערכת גבייה ופיקוח תקינה, השוויון בין נישומים וההגנה על הקופה הציבורית. אף שהעבירה אינה כוללת בהכרח יסוד של כוונה להעלים הכנסה, אי הגשת דוח מונעת מרשות המסים לקבל בזמן את המידע הדרוש לה. חומרת הפגיעה במקרה זה נלמדה, בין היתר, ממספר השנים ומהיקפי ההכנסות שדווחו בכתב האישום, ובית המשפט קבע כי "מידת הפגיעה בערכים המוגנים הינה ממשית".
בית המשפט סקר פסיקה שבה הוטלו עונשים שונים בגין אי הגשת דוחות, ובהם מקרים של עבודות שירות כאשר המחדלים לא הוסרו. לאחר הבחינה קבע כי מתחם העונש המתאים למנהל נע בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל. לגבי הקנס נקבע כי בעבירה של אי הגשת דוח שנתי במועד נע מתחם הקנס בין 8,500 ל-29,200 שקל לכל עבירה, תוך התחשבות גם במצב הכלכלי.
בשלב גזירת העונש בתוך המתחם הביא השופט בחשבון את הודאת הנאשם, היעדר עבר פלילי ואת הקשיים הכלכליים שאליהם נקלע. מנגד, המחדלים לא הוסרו, ומדובר בשלוש שנות מס עם מחזורים בהיקפים גבוהים, בעיקר בשנת 2019. השופט ציין גם את הצורך בהרתעת הנאשם ובהרתעת הרבים מפני עבירות מס, וקבע כי העונש צריך להיות ברף האמצעי של המתחם שקבע.
בית המשפט לא קיבל את עמדת התביעה שלפיה יש להטיל מאסר מאחורי סורג ובריח. לאחר שהממונה על עבודות השירות מצא את המנהל מתאים, נקבע כי שבעה חודשי מאסר בדרך זו מאזנים בין הצורך בענישה מוחשית לבין נסיבותיו האישיות והעובדה שאין לו עבר פלילי. מנגד, ההגנה לא הצליחה לשכנע שיש להסתפק במאסר מותנה בלבד, בעיקר משום שהמחדלים עצמם נותרו ללא תיקון.
בית המשפט נתן משקל רב לכך שהמחדלים לא הוסרו. בגזר הדין צוין כי הסכום המצרפי של הדוחות עמד על יותר מ-28 מיליון שקל, וכי אי הגשתם במשך שלוש שנות מס פגעה ביכולת פקיד השומה לקבל דיווחים במועד. השופט הדגיש, על יסוד הפסיקה שאימץ, כי אי הגשת דוח אינה תקלה טכנית בלבד, משום שהדוחות הם בסיס למערכת המס ולגביית מס אמת.
גם הטענה לקושי כלכלי לא ביטלה את משקל אי הסרת המחדלים. בית המשפט קבע כי מצב כלכלי הוא שיקול בקביעת הקנס ובמיקום העונש, אך אינו מאיין את החובה להגיש את הדוחות. לכן הקשיים שנוצרו בעקבות קריסת העסק נשקלו לצד הודאת המנהל והיעדר עבר פלילי, אך לא הצדיקו הימנעות מרכיב מאסר. מנגד, אותם נתונים תמכו בהחלטה לאמץ דרך של עבודות שירות ולא מאסר מאחורי סורג ובריח.
תסקיר שירות המבחן לא הוצג כמסלול שיקומי מובהק. בגזר הדין תואר כי גורמי הסיכון עלו על גורמי הסיכוי לשיקום, והמאשימה הסתמכה על כך בבקשתה למאסר ממשי. בית המשפט לא אימץ את הדרישה לכליאה, אך גם לא קיבל את בקשת ההגנה למאסר מותנה בלבד. בסופו של דבר גזר בית המשפט על המנהל שבעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, לצד רכיבי הענישה הנוספים שנקבעו.
על החברה הוטל קנס של 500 שקל, בין היתר על רקע העובדה שאינה פעילה. על המנהל הוטלו שבעה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, שישה חודשי מאסר על תנאי, קנס של 15 אלף שקל והתחייבות כספית בסך 15 אלף שקל להימנע בתוך שנתיים מן העבירה שבה הורשע. מספר התיק: ת"פ 42511-08-23.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.