בית משפט השלום בקריית שמונה גזר שמונה חודשי מאסר בפועל על נהג שהודה בעבירות שנבעו מבריחה משוטרים, נהיגה מסוכנת, פגיעה בניידת משטרה ומסירת דיווח כוזב לאחר מכן על גניבת הרכב. השופט ערן בר אור קבע כי מתחם העונש לכלל העבירות נע בין שישה ל-18 חודשי מאסר בפועל, לצד פסילת רישיון של 12 עד 36 חודשים, והעמיד את עונשו של הנאשם בחלק התחתון של המתחם בשל היותו נעדר עבר פלילי והודאתו. נוסף למאסר הוטלה פסילת רישיון בפועל ל-18 חודשים, מאסרים ופסילות על תנאי וקנס של 3,000 שקל.
עורכי הדין שלנו
האירוע התרחש בלילה שבין 1 ל-2 באפריל 2024 באזור כביש 90. לפי העובדות שבהן הודה הנאשם, שוטרים ביקשו לעצור את הרכב שבו נהג לצורך בדיקה שגרתית באזור אליפלט. הנאשם לא נענה והחל להימלט. במהלך הנסיעה תוארה נהיגה במהירות גבוהה ובאופן מסוכן, לרבות עקיפות ותמרונים שסיכנו משתמשי דרך. כאשר ניידת משטרה ניסתה לחסום את דרכו סמוך לראש פינה, פגע הרכב שבו נהג בחלק האחורי-ימני של הניידת והמשיך בנסיעה.
המרדף המשיך לכיוון אזור כפר הנשיא וטובא-זנגרייה. גם בשלב זה לא עצר הנאשם, והמשיך בנהיגה שתוארה בכתב האישום כפזיזה ומסוכנת. בהמשך, ביום 2 באפריל, התקשר הנאשם למוקד 100 ודיווח כי רכבו נגנב, אף שלפי העובדות שבהן הודה הרכב חנה סמוך לביתו. על בסיס המעשים הורשע בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות, בהפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות, באי ציות להוראת שוטר ובעבירת שיבוש מהלכי משפט.
ההליך נמשך זמן רב גם בשל ניסיון לבחון מסלול שיקומי. בפברואר 2025 ביקש הנאשם לבדוק את התאמתו לבית משפט קהילתי. לאחר קבלת תסקיר משלים דחה בית המשפט את הבקשה, בין היתר בהיעדר הסכמת המאשימה, מטעמים הקשורים לשלום הציבור ולנוכח התרשמות שירות המבחן כי טרם הבשילה אצל הנאשם ההכרה הדרושה להשתלבות בהליך שיקומי אינטנסיבי. בהמשך גם הופנה הנאשם לבחינת התאמה לעבודות שירות, אך לא התייצב למספר ראיונות שנקבעו לו.
המאשימה ביקשה להטיל מאסר ממשי. היא הדגישה את הסיכון שנוצר במהלך הבריחה, את ההתעלמות מהוראות השוטרים, את הפגיעה בניידת ואת השיבוש שבדיווח הכוזב על גניבת הרכב. לשיטתה, מדובר ברצף מעשים הפוגע הן בביטחון המשתמשים בדרך והן ביכולת המשטרה לבצע את תפקידה. היא ביקשה לקבוע מתחם מחמיר ולגזור על הנאשם שנת מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית.
ההגנה טענה כי עמדת המאשימה מחמירה יתר על המידה. הסנגור אמר שמתחם הענישה שהציעה התביעה "מנותק מהמציאות לגמרי", וטען למתחם שבין מאסר על תנאי לבין 12 חודשי מאסר. הוא הדגיש כי זו הרשעתו הפלילית הראשונה של הנאשם, כי חלפו כשנתיים מן האירוע בלי שהסתבך בהליכים נוספים וכי הודאתו ניתנה בהזדמנות הראשונה. עוד ביקש להחזיר את שאלת בית המשפט הקהילתי לדיון, או לכל הפחות להסתפק בענישה צופה פני עתיד ולהימנע מפסילה בפועל.
בית המשפט לא קיבל את הטענה שהמקרה מתאים למסלול שיקומי המצדיק חריגה ממתחם הענישה. השופט בר אור אימץ את התרשמות שירות המבחן שלפיה לא התגבש אופק טיפולי מספק וקיים סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק. הוא ציין כי האפשרות לרצות מאסר בעבודות שירות אינה זכות מוקנית, אלא חלופה שמבוססת בין היתר על אמון ביכולת הנאשם לעמוד בתנאים ולשקם את דרכיו. במקרה זה, לאחר מכלול ההתנהלות והתסקירים, לא נמצא מקום לבחור בחלופה זו.
בקביעת המתחם הדגיש בית המשפט את הסיכון המוחשי שנוצר בכביש. הנאשם לא הסתפק באי עצירה לבדיקה, אלא המשיך בבריחה לאורך דרך, ביצע תמרונים מסוכנים, היה מעורב בפגיעה בניידת והמשיך בנסיעה. לאחר מכן נוסף גם הדיווח הכוזב על גניבת הרכב, שנועד לפי עובדות ההרשעה להרחיק את הקשר בינו לבין הרכב. השילוב בין עבירות התעבורה והעבירות כלפי פעולת המשטרה הצדיק, לפי בית המשפט, ענישה הכוללת מאסר ממשי ופסילת נהיגה.
השופט קבע כי ארבע העבירות "מהוות אירוע פלילי אחד" לצורך קביעת המתחם, והעמיד את המתחם על שישה עד 18 חודשי מאסר בפועל. ביחס לנהיגה נקבע מתחם פסילה של 12 עד 36 חודשים, וביחס לקנס נקבע טווח של 1,000 עד 5,000 שקל. בית המשפט קבע שאין הצדקה לחרוג מן המתחם, לא לקולה מטעמי שיקום ולא לחומרה. עם זאת, נקבע שיש למקם את הנאשם בחלקו התחתון, שכן הוא נעדר עבר פלילי, הודה במיוחס לו וחסך זמן שיפוטי.
בית המשפט נתן משקל גם לנסיבותיו האישיות והרפואיות של הנאשם. לפי התסקירים הוא מוכר כבעל נכות רפואית קבועה עקב פציעה בילדות, והוא עובד לפרנסתו. מנגד, השופט עיין בעברו התעבורתי, הכולל עשר הרשעות בעבירות מסוג ברירת משפט. אף שאין מדובר בהרשעות פליליות, נקבע כי הן מלמדות על התנהלות חוזרת שאינה מקפידה על חוקי התנועה ויש להן משקל מסוים במסגרת הערכת הסיכון וההרתעה.
בטיעוניה תיארה המאשימה את רצף המעשים כ"אירוע בעל פוטנציאל נזק הרסני", והדגישה כי הוא כלל לא רק בריחה אלא גם פגיעה בניידת ודיווח כוזב למוקד 100. בית המשפט קיבל את עיקר התיאור של חומרת הסיכון, אף שלא אימץ את מלוא עמדת התביעה לגבי העונש. הוא קבע כי השילוב בין נהיגה מסוכנת, הפרעה לשוטרים ושיבוש מהלכי משפט מחייב מתחם שמתחיל במאסר ממשי.
לצד זאת פורטו בתסקיר נתונים אישיים חריגים: הנאשם מוכר כבעל נכות של 65% בעקבות פציעה בילדות שהשפיעה על שמיעתו ודיבורו, והוא השתלב בעבודה לאחר שנים שבהן התקיים בעיקר מקצבה. נתונים אלה נשקלו לקולה, אך שירות המבחן סבר שקיים סיכון גבוה להתנהלות מסכנת ולא המליץ על טיפול. גם אי התייצבותו החוזרת לראיונות אצל הממונה על עבודות השירות פעלה נגד האפשרות לבחור בדרך ריצוי זו.
לבסוף נגזרו שמונה חודשי מאסר בפועל. נוסף לכך הוטלו שישה חודשי מאסר על תנאי לגבי עבירות שנקבעו בגזר הדין וחמישה חודשי מאסר על תנאי לגבי קבוצת עבירות נוספת. הנאשם נפסל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 18 חודשים בפועל, וכן הוטלו עליו פסילות על תנאי. הקנס הועמד על 3,000 שקל. בכך בחר בית המשפט בעונש בחלקו התחתון של המתחם, אך דחה את בקשת ההגנה להימנע ממאסר ממשי. מספר התיק: ת"פ 887-07-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.