בית משפט השלום בירושלים קיבל בחלקה תביעת פיצויים של שישה מפגינים נגד משטרת ישראל בעקבות התזת מים ממכת"זית במהלך תהלוכה בירושלים במאי 2024. השופט דניאל מרדכי דמביץ קבע כי התובעים השתתפו בהתקהלות בלתי חוקית לאחר שסטו מהמסלול שאושר לתהלוכה, וכי בנסיבות שנוצרו הייתה למשטרה סמכות להפעיל אמצעי לפיזור הפרות סדר. עם זאת, המדינה לא הוכיחה כי לפני ההתזה שפגעה בתובעים ניתנה להם אזהרה כנדרש. בשל הפגם הזה נפסק לכל אחד מהם פיצוי לא ממוני של 2,500 שקל, לצד פיצוי בגין נזקי רכוש שהוכחו.
צריכים עו"ד?
התביעה הוגשה על סך 192,800 שקל. ששת התובעים השתתפו ב-20 במאי 2024 בתהלוכה שהתקיימה בירושלים. לפי פסק הדין, המסלול שאושר עבר מאזור בית המשפט העליון לכיוון מעון ראש הממשלה, דרך רחובות זוסמן, רבין, בן צבי, רמב"ן, ארלוזורוב ועזה. באירוע השתתפו כ-7,000 בני אדם. בשלב מסוים מאות מן המשתתפים עזבו את המסלול המאושר ונעו צפונה מאזור רחוב רבין לעבר צירים אחרים, בהם אזור הנשיא השישי ויוסף בורג. התובעים היו בין מי שסטו מן המסלול.
לפי גרסת התובעים, לא הייתה הצדקה להפעלת המכת"זית נגדם. הם טענו כי "הפעלת המכת"זית כלפיהם היתה שלא כדין", והוסיפו כי "לא היתה כל הפרת סדר במהלך האירוע נשוא התביעה, כאשר המפגינים נשמעו להוראות השוטרים". בתביעתם ביקשו לקבל החזר על נזקי רכוש בסכום מצטבר של 12,800 שקל, פיצוי לא ממוני בסך 20 אלף שקל לכל תובע ופיצוי עונשי של 10,000 שקל לכל תובע. אחד התובעים טען גם כי שוטר דחף אותו במהלך האירוע.
המשטרה חלקה על התיאור. לפי עמדתה, היא "עשתה את המיטב בכדי לאפשר לאזרחים רבים לממש את זכותם להפגין תוך שמירה על הסדר הציבורי וקיום שגרה תקינה ככל האפשר". המדינה טענה כי מאות מפגינים סטו מהתהלוכה המאושרת, פרצו מחסומים אנושיים ופיזיים והתקרבו לצירים מרכזיים ולתוואי הרכבת הקלה. על רקע זה, כך נטען, אושרה הפעלת המכת"זית בהתאם לנוהל המשטרתי, לאחר שאמצעים אחרים לא הספיקו.
בית המשפט קבע תחילה כי לאחר הסטייה מן המסלול המאושר השתתפו התובעים בהתקהלות בלתי חוקית. השופט לא קבע שהתובעים עצמם נקטו אלימות כלפי שוטרים, וציין כי החקירות לא סיפקו בסיס לקביעה אישית כזאת. מנגד, הוא קיבל את גרסת המשטרה שלפיה במהלך האירוע הכולל מאות מפגינים התקדמו דרך מחסומים של שוטרים ומחסומים פיזיים, וכי נוצרה התנגדות אלימה והיה חשש לפגיעה בצירים מרכזיים. על רקע זה נמצא כי התנאים להפעלת אמצעי פיזור מן הסוג הרלוונטי התקיימו ברמה הכללית.
פסק הדין בחן את נוהל המשטרה להפעלת אמצעים לפיזור הפרות סדר. לפי הנוהל, מכת"זית היא אחד האמצעים שניתן להפעיל בנסיבות המתאימות, והפעלתה מחייבת אישור של מפקד מוסמך. בית המשפט קיבל את ראיות המשטרה שלפיהן האישור הפיקודי ניתן. הוא גם דחה את הטענה שלפיה עצם השימוש במכת"זית באירוע היה בלתי חוקי. ההכרעה לא קבעה שהמשטרה הייתה מנועה מלהפעיל את האמצעי, אלא התמקדה בדרך שבה הופעל כלפי התובעים בנקודה שבה נפגעו.
בפסק הדין תוארו שלושה מוקדים שבהם נעשה שימוש במכת"זית. התובעים נפגעו בהתזה השלישית, באזור היציאה מרחוב רבין לכיוון בן צבי. המדינה טענה כי מדובר היה באירוע מתגלגל וכי אותם מפרי סדר נעו בין הנקודות, ולכן לא היה צורך לחזור על האזהרה בכל פעם. נהג המכת"זית הסביר בעדותו: "היינו באירוע מתגלגל ומשכך כאשר אותם מתפרעים רצו בין הנקודות השונות לא היינו צריכים לכרוז שוב".
בית המשפט לא קיבל את העמדה הזאת במלואה. השופט קבע כי גם אם ניתנה אזהרה מוקדמת במקום אחר, המדינה לא הוכיחה שהתובעים הספציפיים שמעו אותה לפני ההתזה השלישית. בפסק הדין צוין כי לפחות ארבעה מן התובעים הבחינו במכת"זית בשלב מוקדם יותר, אך מכך לא ניתן להסיק בהכרח שהם שמעו כריזה המתריעה כי האמצעי עומד להיות מופעל כלפיהם. עוד נקבע כי לא הובאה ראיה שלפיה הם עצמם פרצו מחסום או קו שוטרים בסמוך להתזה שבה נפגעו.
לפי ממצאי פסק הדין, המכת"זית נסעה לצד ההולכים לפני ההתזה. בית המשפט סבר שבנסיבות אלה ניתן היה להפעיל מערכת כריזה ולתת אזהרה נוספת לפני השימוש במים. השופט קבע כי אילו התובעים הוזהרו במקום, קיימת הסתברות ממשית שהיו מצייתים להוראה ומתרחקים, במיוחד מאחר שלא הוכח כי הם עצמם התעמתו עם השוטרים באותו שלב. משום כך נקבע שהמדינה לא עמדה בנטל להראות כי הדרישה לאזהרה קוימה כלפי התובעים.
פסק הדין התייחס גם לחובת התיעוד שלאחר הפעלת האמצעי. נמצא כי הדיווח שנערך על האירוע היה דל ולא כלל את מלוא הפרטים שנדרשו בנוהל. עם זאת, השופט הבחין בין הדרישה הזאת לבין התנאים להפעלה בזמן אמת: חובת הדיווח מתבצעת לאחר השימוש, ולכן אי קיומה אינו הופך כשלעצמו את עצם ההתזה לבלתי חוקית. המשמעות של הליקוי בתיעוד הייתה ראייתית ומנהלית, אך הפיצוי בתיק נשען בעיקר על היעדר הוכחה לאזהרה לפני ההתזה הרלוונטית.
באשר לטענה על הדחיפה, בית המשפט דחה את דרישת הפיצוי של התובע שטען כי שוטר דחף אותו. לפי ההכרעה, בנסיבות שנקבעו השימוש בכוח באותו אירוע היה סביר ומידתי, ולא הוכחה עילה לפיצוי נפרד בגין המגע הזה. כך הבחין בית המשפט בין פעולת השוטר לבין השימוש במכת"זית ללא אזהרה מוכחת.
לכל אחד מששת התובעים נפסק פיצוי של 2,500 שקל בגין הנזק הלא ממוני, ובסך הכול 15 אלף שקל ברכיב זה. בנוסף נפסקו סכומי נזקי רכוש שונים בהתאם להוכחות שהציג כל אחד: 1,400 שקל לתובע הראשון, 1,800 שקל לשני, 2,000 שקל לשלישי, 700 שקל לרביעי, 700 שקל לחמישי ו-1,800 שקל לשישי. בכך התקבלה רק חלק מהתביעה המקורית, ולא נפסקו הסכומים שנדרשו בגין פיצוי עונשי או מלוא הפיצוי הלא ממוני שנתבע.
לצד הפיצויים חויבה המדינה בשכר טרחת עורך דין משותף בסך 4,142 שקל ובהחזר אגרת משפט בסך 585 שקל. פסק הדין מדגיש אפוא שתי קביעות שמתקיימות זו לצד זו: התובעים סטו מהמסלול והשתתפו בהתקהלות בלתי חוקית, והמשטרה הייתה רשאית עקרונית להשתמש באמצעי לפיזור הפרות סדר; אך ביחס להתזה שפגעה בהם לא הוכח שניתנה להם אזהרה קודם לכן, ולכן קמה אחריות לפצותם בגין אותו פגם.
מספר התיק: ת"א 36340-06-24.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.