בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע דחה עתירה של העמותה לחינוך וספורט הישגי מכבי אשקלון, שביקשה לקבוע כי היא רשאית להשתמש באצטדיון העירוני באשקלון ללא תשלום דמי שימוש. סגנית הנשיא, השופטת יעל רז לוי, קבעה כי התשלום שגובה העירייה הוא "מחיר" שהרשות מוסמכת לגבות מכוח סמכויות העזר שלה, כי לעמותה אין זכות קנויה לקבל תמיכה עקיפה בדמות שימוש חינם במתקנים, וכי לא הוכחה אפליה לעומת קבוצות כדורגל אחרות המשתמשות במתחם.
צריכים עו"ד?
העמותה מפעילה בעיר מועדון כדורגל תחרותי לילדים ולנוער ופועלת ללא מטרת רווח. לפי פסק הדין, היא מקבלת תמיכות כספיות מעיריית אשקלון ועושה שימוש במתחם האצטדיון העירוני ובמתקנים שונים בו. המחלוקת על דמי השימוש אינה חדשה. כבר בשנת 2017 הוגשה עתירה מנהלית שבה הועלו טענות בנוגע לנוהל התמיכות ולתעריפי השימוש, ובהמשך התנהלו הליכים נוספים. העתירה הנוכחית הוגשה לאחר שהעירייה סגרה את שערי האצטדיון עקב אי הסדרת התשלום.
העמותה ביססה את העתירה על שלושה צירים. הראשון היה טענת סמכות: לשיטתה העירייה אינה רשאית לגבות ממנה דמי שימוש ללא מקור מפורש בחוק. היא טענה כי התשלום אינו "מחיר" רגיל אלא תשלום חובה, משום שמועדון תחרותי נדרש להשתמש באצטדיון מתאים ואין לו בחירה ממשית. בפסק הדין תומצתה עמדתה כך: "דמי השימוש עולים לכדי תשלום חובה". העמותה אף טענה כי "כל הגבייה שנעשתה עד היום הינה בלתי חוקית ודינה להתבטל".
הציר השני היה תמיכה עקיפה. העמותה טענה כי בהיותה מוסד ציבורי הפועל ללא מטרת רווח ומקיים פעילות ספורטיבית תחרותית בעיר, יש לראות במתן זכות שימוש באצטדיון ללא תשלום צורה של תמיכה עירונית. היא הפנתה גם להתחייבות שנתנה העירייה במסגרת שדרוג האצטדיון במימון משרד התרבות והספורט, שלפיה המתקן יועמד לשימוש קבוצות בעלויות תפעול.
הציר השלישי היה טענת אפליה. העמותה השוותה את עצמה למחלקת נוער המופעלת באמצעות החברה העירונית ולמועדון בוגרים אחר, וטענה להבדלים בגובה דמי השימוש, בהיקף השעות במגרשים ובגובה התמיכות. לטענתה, נתונים שנמסרו לה לימדו שקבוצות אחרות חויבו בסכומים נמוכים יותר או לא חויבו בחודשים מסוימים.
עיריית אשקלון והחברה העירונית ביקשו לדחות את העתירה, הן מטעמים מקדמיים והן לגופה. הן טענו כי העמותה חתמה באוקטובר 2024 על הסכם שימוש שבו נקבעו דמי שימוש לפי שומה, המשיכה להשתמש במתקנים ולא שילמה את מלוא הסכומים. העירייה טענה כי מדובר בהתנהלות של עשיית דין עצמי וכי העתירה הוגשה בשיהוי. היא הוסיפה כי גביית התשלום היא גביית "מחיר" עבור שירות עירוני ולא מס או אגרה. ביחס לטענת השוויון הודגש מטעמה כי "כל הקבוצות משלמות דמי שימוש במתחם האצטדיון לפי אותן שומות".
במהלך ההליך ניתן צו ביניים שאפשר לעמותה להמשיך בפעילות באצטדיון בתנאי שתפקיד מדי חודש 25 אלף שקל, כולל מע"מ, בקופת בית המשפט. הצו נועד לשמר את האפשרות להמשיך את הפעילות עד להכרעה, מבלי להכריע מראש במחלוקת על עצם החיוב. פסק הדין הסופי קבע כי הכספים שהופקדו יועברו לעירייה וייחשבו תשלום על חשבון דמי השימוש.
בלב ההכרעה עמדה ההבחנה בין "תשלום חובה" לבין "מחיר". בית המשפט בחן את המבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין תשלום עבור שירות ציבורי. השופטת ציינה את הזיקה הישירה בין דמי השימוש לבין שירותי התפעול של המתקן, ובהם חשמל, מים, תחזוקה וניקיון. התעריפים נקבעו על בסיס שומות שנערכו בשנים 2022 ו-2024, והעמותה לא הציגה שומה נגדית. מכאן, ובשים לב לחזקת התקינות המנהלית, לא נמצא בסיס לקביעה שהתעריפים חורגים מן העלויות באופן שהופך אותם לתשלום חובה.
גם טענת היעדר הבחירה נדחתה. בית המשפט קבע כי העובדה שהעמותה מעוניינת להשתמש דווקא באצטדיון העירוני לצורך פעילותה אינה הופכת את דמי השימוש למס. בפסק הדין נקבע כי עצם מתן שירות באמצעות מתקן עירוני, גם כאשר הוא נחוץ לפעילות ספורטיבית, יכול להיות כרוך במחיר. בית המשפט הוסיף כי חוק הספורט, ובפרט ההוראה הנוגעת לדמי שימוש במתקני ספורט של רשות מקומית, מחזק את המסקנה שלרשות יש סמכות לקבוע דמי שימוש, אף שפסק הדין לא ראה בסעיף זה את המקור היחיד או הישיר לסמכות.
בית המשפט דחה גם את טענת העמותה שלפיה הסכם השימוש שעליו חתמה אינו יכול לחייב אותה משום שהעירייה נעדרת סמכות מלכתחילה. לאחר שנקבע כי לעירייה יש סמכות לגבות את המחיר, לא נמצא בסיס לראות בהתחייבות לשלם דמי שימוש תנאי בלתי חוקי. השופטת התייחסה לכך שהעמותה המשיכה להשתמש במתקן לאורך תקופה, למרות המחלוקת ולמרות החוב, וקבעה כי להתנהלות זו יש משקל גם בהיבטי ניקיון כפיים ושיהוי, אף שהעתירה לא נדחתה רק מטעמים מקדמיים.
לעניין התמיכה העקיפה נקבע כי אין לעמותה זכות מוקנית לקבל תמיכה, ישירה או עקיפה, וכי החלטות תמיכה נתונות למסגרת הנוהל ושיקול הדעת המנהלי. בית המשפט דחה את הניסיון להציג את העמותה כזרוע של העירייה או כגוף שהעירייה מחויבת להעמיד לרשותו את המתקנים ללא תשלום. טענות בנוגע לזכאות לתמיכה לקבוצת נשים ולתנאי הסף של נוהל התמיכות הוזכרו בפסק הדין, אך לא שימשו בסיס מכריע לתוצאה המרכזית בעתירה.
העירייה העלתה גם טענה שלפיה עלות שכרו של מנהל העמותה חרגה מתנאי הסף הקבועים בנוהל התמיכות. בית המשפט ציין כי הנתונים שהוצגו מעוררים קושי לעמותה, אך הדגיש שהסוגיה אינה בלב העתירה ואינה נדרשת להכרעה. לכן פסק הדין לא קבע כעובדה שהעמותה מסרה דיווח כוזב או שקיבלה תמיכה שלא כדין, אלא הותיר את העניין מחוץ להכרעה הנדרשת.
בטענת האפליה קבעה השופטת כי קבוצת ההשוואה הרלוונטית היא קבוצות הכדורגל המשתמשות במתחם, אך העמותה לא הרימה את הנטל להוכיח יחס מפלה. בין היתר נקבע כי השוואה בין חיוב של 8,000 שקל למשחק בסוף שבוע באצטדיון המרכזי לבין 550 שקל לאימון ביום חול אינה מוכיחה אפליה, משום שמדובר בשימושים שונים לפי השומה. גם פערים נטענים ברישומי הנהלת החשבונות לא הספיקו. העירייה הודתה בטעות רישומית מסוימת בשנת 2024, אך בית המשפט קבע שטעות נקודתית אינה מוכיחה מדיניות של העדפה פסולה.
פסק הדין בחן גם את טענות העמותה בנוגע לשעות אימון ולשימוש בפועל במתקנים, ולא מצא תשתית מספקת להפליה שיטתית. מסמכים שהועברו במסגרת ההליך, ובהם כרטסות ודוגמאות לחיובים, לא שכנעו את בית המשפט שקבוצות אחרות קיבלו שימוש חינם באופן שמחייב להעניק אותו תנאי גם לעותרת.
בסיום נדחתה העתירה. בית המשפט קבע שאין יסוד להורות שהעמותה רשאית להמשיך להתאמן ולשחק באצטדיון בלי לשלם דמי שימוש. הכספים שהופקדו במסגרת צו הביניים יועברו לעיריית אשקלון על חשבון החיוב. כדי לאפשר לעמותה להיערך להמשך פעילותה הותיר בית המשפט את צו הביניים בתוקף עד 30 באוגוסט 2026. העמותה חויבה בהוצאות העירייה בסך 10,000 שקל.
מספר התיק: עת"מ 32585-07-25.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.