בית משפט השלום בחיפה גזר שישה חודשי מאסר בעבודות שירות על נאשם שהורשע במעשה מגונה לאחר שבמהלך עבודות שיפוץ בבית סטר על ישבנה של המתלוננת בניגוד לרצונה והשמיע בפניה שורה של אמירות מיניות. השופט אחסאן חלבי קבע כי המעשה פגע באוטונומיה, בכבוד ובתחושת הביטחון של המתלוננת בתוך הבית. לצד עבודות השירות הוטלו מאסרים מותנים ופיצוי בסך 5,000 שקל לנפגעת העבירה.
עורכי הדין שלנו
האירוע התרחש ב-17 באפריל 2023 בבית אמה של המתלוננת בחיפה. הנאשם הגיע למקום לצורך ביצוע עבודות שיפוץ. בבית שהו המתלוננת וסבתה. לפי כתב האישום שבו הודה, לאחר שהמתלוננת הציעה להכין לו קפה, הוא החל להעיר הערות על מראה גופה ועל חייה האינטימיים. כאשר עברה לידו כדי לקחת חלב מן המקרר, סטר על ישבנה בניגוד לרצונה, לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים, והמשיך לאחר מכן באמירות מיניות נוספות.
בכתב האישום תואר כי המתלוננת הייתה לחוצה וחששה לעבור שוב ליד הנאשם שמא ייגע בה. היא נשארה לשבת, וכאשר חזר לעבוד בחדר אחר דיווחה על התנהגותו בקבוצת WhatsApp משפחתית ולבן זוגה. אחיה הזמין משטרה והנאשם נעצר. בית המשפט הדגיש בגזר הדין את העובדה שהאירוע התרחש בבית, מקום שבו המתלוננת הייתה אמורה לחוש מוגנת, ואת פער הגילים בינה לבין הנאשם.
הנאשם כפר בתחילה במיוחס לו. משפט ההוכחות החל והמתלוננת העידה. מיד לאחר סיום עדותה ביקש הנאשם לחזור בו מכפירתו, הודה בעובדות כתב האישום והורשע. הוא הופנה לשירות המבחן ולמרכז להערכת מסוכנות מינית. בשלב מאוחר יותר, במהלך האבחונים, הכחיש שוב את המעשים וטען שהודאתו ניתנה משיקולים משפטיים ובעצת עורך דינו. לפני הטיעונים לעונש הבהירו הוא וסנגורו כי הוא עומד על ההודאה בבית המשפט.
הערכת המסוכנות קבעה כי רמת המסוכנות המינית הנשקפת מן הנאשם היא בינונית-נמוכה. לפי חוות הדעת, לא נמצאה אינדיקציה לסטייה מינית, והעבירה הוסברה כקשורה לקשיים בוויסות דחפים. עם זאת, המאבחנים ציינו עמדה מכחישה, קושי באמפתיה וקושי לבחון את המעשים. שירות המבחן לא המליץ על טיפול, משום שהנאשם שלל צורך בהתערבות טיפולית, וסבר שענישה מוחשית עשויה להציב גבול מרתיע.
המאשימה הדגישה כי ההודאה ניתנה רק אחרי שהמתלוננת כבר נדרשה להעיד. היא טענה כי המעשים כללו אמירות מיניות בוטות ונגיעה בגופה בבית הוריה, וכי המתלוננת חשה פחד ומבוכה. המדינה עתרה למתחם של "12 חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל" וביקשה למקם את הנאשם ברף הבינוני, לצד מאסר מותנה ופיצוי משמעותי.
ההגנה ביקשה עונש קל בהרבה. בא כוח הנאשם הדגיש שההרשעה הקודמת היחידה שלו אינה בעבירת מין, וכי מדובר בעבירה לפי סעיף הבסיס של מעשה מגונה. הוא טען כי מדובר ב"אירוע חד פעמי ללא דפוס התנהגות חוזר", וכי במשך כשלוש שנים מאז האירוע לא היה הנאשם מעורב בפלילים ולא הפגין התנהגות מינית חריגה. עוד נטען שמאסר מאחורי סורג ובריח יביא לפגיעה כלכלית קשה במשפחתו משום שהוא המפרנס המרכזי.
הנאשם עצמו אמר בדברו האחרון: "אני מודה בטעות שלי". הוא הזכיר את חובותיו ואת אחריותו לפרנסת המשפחה והביע צער. בית המשפט נתן משקל להודאה ולנסיבות האישיות, אך ציין במפורש כי ההודאה לא חסכה את עדות המתלוננת, משום שנמסרה רק אחרי שכבר עלתה לדוכן העדים.
בבחינת חומרת המעשה הפנה השופט לפגיעה המיוחדת שבעבירות מין באוטונומיה ובכבוד. הוא תיאר את השיחה המינית כמתמשכת וחודרנית, ואת הסטירה על הישבן כשיא של ההתנהגות. העובדה שהנאשם היה בעל מקצוע זר שנכנס לבית לצורך עבודה והמתלוננת חששה לעבור לידו שוב קיבלה משקל בקביעת מידת הפגיעה.
בית המשפט סקר פסיקה בעבירות מעשה מגונה בנסיבות שונות, ובהן מקרים חמורים יותר ומקרים דומים. לאחר ההשוואה קבע כי מתחם הענישה המתאים במקרה הזה נע בין מספר חודשי מאסר בפועל, שניתן לרצות בעבודות שירות, לבין 12 חודשי מאסר בפועל. בכך לא קיבל את מתחם 12 עד 24 החודשים שביקשה המאשימה.
בתוך המתחם לא נמצאה הצדקה לחריגה מטעמי שיקום. שירות המבחן לא הצביע על הליך טיפולי או על סיכויי שיקום שמצדיקים סטייה, והערכת המסוכנות אמנם הייתה בינונית-נמוכה אך לא אפסית. לחובת הנאשם נשקלה גם הרשעה קודמת משנת 2021 שבגינה ריצה עשרה חודשי מאסר, אף שלא הייתה בעבירת מין. לזכותו נשקלו גילו, חלוף הזמן, ההודאה והנסיבות הכלכליות.
השופט קבע כי העונש צריך להיות בחלק הראשון של המתחם, אך לכלול מאסר ממשי. ששת חודשי המאסר הומרו לעבודות שירות. בנוסף הוטלו תשעה חודשי מאסר על תנאי בגין עבירות לפי סימן עבירות המין הרלוונטי ושלושה חודשי מאסר על תנאי בגין עבירה לפי החוק למניעת הטרדה מינית.
הנאשם חויב גם בפיצוי עונשי של 5,000 שקל לנפגעת העבירה. בכך בחר בית המשפט בענישה שאינה כוללת כליאה מאחורי סורג ובריח, אך גם לא קיבל את האפשרות להסתפק במאסר מותנה בלבד, לנוכח נסיבות המעשה, עמדת גורמי האבחון והצורך בענישה מוחשית.
הפער בין עמדת גורמי האבחון לבין ההודאה בבית המשפט היה נושא מפורש בגזר הדין. בהערכת המסוכנות ובשירות המבחן הנאשם הכחיש את המגע ואת האמירות, אך בדיון המשפטי הוא וסנגורו אישרו שהוא עומד בהודאתו. בית המשפט לא ביטל את ההודאה בשל ההכחשות המאוחרות, אך ראה בהן נתון שמחליש את האפשרות להצביע על תהליך טיפולי או על הכרה מלאה בפגיעה.
הערכת המסוכנות כללה גם גורמים מקלים: לא נמצאה סטייה מינית, צוינו גורמי תמיכה ונמצא שהמפגש עם ההליך הפלילי יוצר הרתעה. מנגד, צוינו מנגנוני הכחשה, קושי באמפתיה ודפוסי חשיבה שלא עובדו. השילוב הזה מסביר מדוע רמת המסוכנות הוגדרה בינונית-נמוכה, אך לא הובילה להמלצה טיפולית או לסטייה מן המתחם מטעמי שיקום.
מספר התיק: ת"פ 24516-11-24.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.