בית משפט השלום בכפר סבא גזר תקופת מאסר כוללת של 24 חודשים על נאשם שהודה בשורה של עבירות הקשורות לגניבת נגררים ולנהיגה בזמן פסילה. השופט גיל גבאי גזר תחילה 16 חודשי מאסר בגין התיקים שנדונו בפניו, ולאחר מכן הפעיל מאסר מותנה בן עשרה חודשים, ששמונה חודשים ממנו נקבעו במצטבר ושניים בחופף. פסק הדין קובע במפורש כי התוצאה הכוללת היא 24 חודשי מאסר. לצד זאת הוטלו פסילת רישיון, מאסרים מותנים, קנס ופיצוי לארבעה נפגעים.
כתב האישום המתוקן כלל ארבעה אירועים מספטמבר ואוקטובר 2025. בשניים מהם הורשע הנאשם בגניבת נגררים פתוחים, ובשניים נוספים בסיוע לגניבת נגררים. בכל ארבעת האירועים הוא הורשע גם בנהיגה בזמן פסילה ובנהיגה ללא ביטוח. לפי העובדות שבהן הודה, הנגררים נלקחו מכפר סבא, ראש העין ורעננה והועברו באמצעות רכב לכיוון אזור מעבר אליהו. לתיק צורף גם תיק תעבורה נוסף, שבו נהג בפברואר 2024 כאשר רישיון הנהיגה שלו פקע בנובמבר 2005.
המאשימה ביקשה לראות בהתנהלות דפוס עברייני מתמשך. בטיעוניה נאמר כי הנאשם "אימץ תוכנית פעולה ושיטה לגניבת נגררים", וכי לצד עבירות הרכוש הוא נהג שוב ושוב בפסילה ויצר סיכון למשתמשי הדרך. היא הדגישה את עברו התעבורתי, את העובדה שרישיונו פקע שנים רבות קודם לכן ואת קיומו של מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד נגדו. המדינה ביקשה ענישה מצטברת שתכלול מאסר ממשי ורכיבי תעבורה מחמירים.
ההגנה ביקשה לקבוע מתחם כולל אחד לכל האירועים בשל סמיכות הזמנים, זהות העבירות ושיטת הביצוע. היא טענה כי "גניבת נגרר בעלת משקל נמוך לאין שיעור מגניבת רכב מנועי", משום שהנגרר אינו כלי מנועי שמאפשר תנועה עצמאית ושווי הנגררים לא צוין בכתב האישום. עוד נטען כי לא הוכח שהנגררים שימשו לעבודה או היו מבוטחים, וכי לא היה תחכום מיוחד בדרך הביצוע. ההגנה ביקשה 14 חודשי מאסר בגין כלל התיקים וחפיפה משמעותית של המאסר המותנה.
הנאשם עצמו אמר כי הוא "לוקח אחריות מלאה" על מעשיו וביקש לסיים את כל תיקיו. ההגנה הדגישה כי הוא נשוי ואב לילדים, שוהה במעצר תקופה ממושכת וכי מדובר בתקופה הארוכה ביותר שבה היה כלוא. היא הצביעה גם על כך שהרשעותיו הפליליות הקודמות ישנות, וטענה כי חלק גדול מן הרישום התעבורתי מורכב מדוחות. בנוסף הציעה פיצוי בסכומים של 5,000 שקל לנפגעים באישומי הגניבה ו-2,500 שקל לנפגעים באישומי הסיוע.
בית המשפט קיבל חלק מהטיעון העקרוני של ההגנה לגבי חומרת גניבת נגרר בהשוואה לגניבת רכב מנועי. השופט קבע כי אין להשוות אוטומטית בין שני סוגי הרכוש, משום שנגרר אינו כלי תחבורה עצמאי והפגיעה בבעליו אינה זהה בהכרח לשלילת מכונית. הוא גם ציין כי כתב האישום לא נקב בשווי המדויק של הנגררים, ולכן אין לייחס להם שווי שלא הוכח. עם זאת, העובדה שמדובר בנגררים אינה הופכת את הגניבה לזניחה, והנגררים לא הוחזרו לבעליהם.
בית המשפט דחה גם ניסיון להוסיף נסיבות מחמירות שלא הוכחו. לא נקבע שהגניבות תוכננו זמן רב מראש, ולא נקבע שהנגררים שימשו בהכרח לעבודה או שהיעדרם גרם לנזק עסקי מסוים. השופט תיאר את שיטת הביצוע כפשוטה יחסית: חיבור הנגרר לרכב ונסיעה מהמקום. מנגד, הוא ראה בריבוי האירועים בתקופה קצרה, בערך אחת לעשרה ימים, נסיבה שמלמדת שאין מדובר במעידה יחידה.
באישומי הסיוע קבע בית המשפט כי חלקו של הנאשם היה משמעותי מאוד. אף שהורשע בסיוע ולא בגניבה כמבצע עיקרי, הוא היה זה שביצע פעולות ממשיות של חיבור הנגררים והוצאתם מהמקום. לכן, לצורך הערכת חומרת המעשים, תרומתו הייתה קרובה לרף הגבוה של מסייע. השופט הקפיד עם זאת לשמור על ההבחנה המשפטית בין הרשעה בסיוע לבין הרשעה בביצוע העבירה העיקרית.
משקל משמעותי במיוחד ניתן לעבירות הנהיגה בפסילה. הנאשם נהג כך בכל ארבעת אירועי כתב האישום, לעיתים לאורך דרך משמעותית, ובתיק המצורף נהג כאשר רישיונו לא היה בתוקף שנים רבות. בית המשפט קבע כי עבירות אלה מגבירות את הסיכון ואת החומרה, ובפרט על רקע עבר תעבורתי של 107 הרשעות. המאמצים הענישתיים הקודמים, ובהם מאסר מותנה בן עשרה חודשים, לא מנעו את ביצוע העבירות החדשות.
לאחר שקלול מכלול האירועים קבע השופט מתחם ענישה כולל אחד. הוא בחר בדרך זו משום שהעבירות בוצעו בפרק זמן קצר, באותה שיטת פעולה ובמסגרת רצף עובדתי דומה, ובנוסף צורף תיק התעבורה. בתוך המתחם הוצב הנאשם מעט מעל האמצע, בעיקר בשל העבר התעבורתי והעובדה שביצע את העבירות כאשר מאסר מותנה מרחף מעליו. לזכותו נשקלו ההודאה, החיסכון בעדים ובזמן שיפוטי, לקיחת האחריות ונסיבותיו המשפחתיות.
העונש שנגזר בגין ההליכים היה 16 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט הפעיל את המאסר המותנה בן עשרת החודשים כך ששמונה חודשים ירוצו במצטבר ושניים בחופף, וקבע במפורש תקופה כוללת של 24 חודשי מאסר. בנוסף הוטלו מאסרים מותנים, פסילת רישיון נהיגה ל-24 חודשים ופסילה מותנית.
הנאשם חויב גם בקנס של 3,000 שקל ובפיצויים לארבעת הנפגעים: 5,000 שקל לכל אחד משני הנפגעים באישומי הגניבה ו-2,500 שקל לכל אחד משני הנפגעים באישומי הסיוע. בכך אימץ בית המשפט למעשה את סכומי הפיצוי שהציעה ההגנה, לצד עונש מאסר ארוך יותר מזה שביקשה.
בגזר הדין נקבע שהמתחם הכולל לעבירות שבפני בית המשפט נע בין עשרה ל-20 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. בתוך הטווח הזה הוטלו 16 חודשים, לפני הפעלת התנאי. השופט הסביר שהעבר התעבורתי והריבוי של נהיגות בפסילה מציבים את הנאשם מעל החלק התחתון, אף שהודאתו והחיסכון בניהול ההוכחות פעלו לטובתו.
ההפעלה של המאסר המותנה נעשתה באופן חלקי במצטבר ולא במלואה. שמונה מעשרת החודשים נוספו ל-16 החודשים שנגזרו, ושניים חפפו להם. מאחר שפסק הדין עצמו קבע את התוצאה הסופית של 24 חודשים, זהו הסכום העונשי הכולל שניתן לדווח בלי לבצע חישוב עצמאי מעבר לקביעה השיפוטית.
מספר התיק: ת"פ 57860-12-25.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.