נותרה צלקת אחרי הסרת איפור קבוע: בית המשפט דחה את תביעת הרשלנות

בית משפט השלום בקריות דחה תביעת נזקי גוף שהגישה מטופלת נגד בעלת מכון לטיפולים קוסמטיים, לאחר שנותרה לה צלקת בגבה הימנית בעקבות טיפול להסרת איפור קבוע. השופט שלמה מיכאל ארדמן קבע כי התובעת לא הוכיחה שהטיפול נעשה ברשלנות ולא הוכיחה קשר סיבתי בין השימוש בחומצה הגליקולית לבין הצלקת. בפסק הדין ניתן משקל משמעותי לחוות דעת מומחה שמונה מטעם בית המשפט ולהתכתבויות בין הצדדים, שבהן התובעת עצמה תיארה קילוף של אזור הטיפול.

יש לך מקרה דומה? רוצה לשאול עורך דין ולקבל הכוונה ראשונית? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו ותוכלו לקבל מענה מעורכי הדין שבקבוצה. פרטים

הטיפול בוצע ביום 14.11.21. התובעת הגיעה למכון לצורך הסרת איפור קבוע משתי הגבות. לפי פסק הדין, הנתבעת הסבירה כי בשלב ראשון ייעשה טיפול באמצעות חומצה גליקולית מסוג PhiRemoval להסרת הפיגמנטציה, ובהמשך אמור היה להתבצע טיפול בלייזר. החומר הונח על שתי הגבות. בגבה השמאלית לא התפתחה בעיה, ואילו בגבה הימנית נוצרה בהמשך צלקת. התובעת פנתה לרופאת עור ולאחר מכן למומחה לכירורגיה פלסטית וקיבלה טיפולים, אך הצלקת נותרה.

התובעת טענה כי הנתבעת השתמשה בחומצה בריכוז גבוה בלי שהייתה מוסמכת לכך, לא מסרה לה מידע מספק על הסיכונים ולא החתימה אותה על הסכמה. לשיטתה, הטיפול גרם לכוויה עמוקה ולהצטלקות. היא דחתה את טענת הנתבעת שהתערבות שלה באזור היא שגרמה לנזק וטענה כי "לא קילפה את המקום אלא טפחה עליו בלבד" משום שהאזור שרף לה מאוד. בנוסף טענה לנזק נפשי שנלווה לצלקת.

הנתבעת הכחישה שהטיפול היה רשלני. היא טענה כי השתמשה בחומר בריכוז נמוך, כי הטיפול הוא קוסמטי ולא רפואי וכי נתנה לתובעת הנחיות שלא לגעת באזור בזמן ההחלמה. לגרסתה, ההתכתבויות מלמדות שהתובעת "קילפה את הגבה מצד ימין ולכן נגרם לה נזק", בעוד שבגבה השמאלית, שעברה אותו טיפול, לא נוצרה צלקת. הנתבעת הציגה גם תעודות הכשרה ורישיון עסק וטענה שאין בסיס לטענה שפעלה ללא הכשרה מתאימה.

בשל המחלוקת הרפואית מינה בית המשפט כמומחה מטעמו את פרופ' דין עד אל. המומחה קבע כי אין בידו ממצא שמאפשר לייחס את הצלקת להתרשלות בטיפול עצמו. הוא העלה אפשרויות אחרות, ובהן תגובה אישית או פגיעה משנית באזור עקב קילוף. בעדותו הסביר כי אם החומר והאופן שבו הונח היו הגורם לצלקת, ניתן היה לצפות לפגיעה בשתי הגבות, משום שהטיפול בוצע בשתיהן באופן דומה.

השופט ארדמן אימץ את עיקר מסקנות המומחה. הוא הדגיש כי עצם העובדה שנוצרה צלקת לאחר טיפול אינה יוצרת כשלעצמה חזקה שהטיפול היה רשלני. על התובעת היה להוכיח מה הייתה חובת הזהירות הקונקרטית, כיצד הופרה ומה הקשר בין ההפרה לבין הנזק. בפסק הדין נקבע כי התשתית שהוצגה אינה מספיקה לקבוע שהחומצה שבה נעשה שימוש, בריכוז ובאופן שבו יושמה, היא שגרמה לצלקת.

חלק מרכזי בהכרעה הוקדש להודעות ששלחה התובעת לאחר הטיפול. בהתכתבויות הופיעו אמירות כמו "תראי עשיתי טעות באחת מהגבות, אני המשכתי לקלף אותה ויצא לי שיער", ובהמשך "לא מקלפת עכשיו" ו"הרסתי אוףףף". בית המשפט ראה בהודעות הללו ראיה משמעותית שסותרת את הגרסה המאוחרת שלפיה התובעת כלל לא קילפה את המקום. בהודעה נוספת, כאשר הנתבעת הציעה לה להסביר לרופא שעברה טיפול הסרה ושקילפה את הפצע, התובעת לא מחתה על עצם התיאור והמשיכה בשיחה.

בית המשפט בחן גם את הטענה בדבר הכשרה מקצועית. הנתבעת הציגה תעודות על קורסים והכשרות ורישיון עסק תקף. השופט קבע כי לא הוצגה הוראת דין שמחייבת דווקא הכשרה רפואית או רישוי מקצועי מסוים לביצוע הטיפול הקוסמטי מן הסוג שנעשה. מכאן שלא ניתן היה לבסס את האחריות על עצם הטענה שהנתבעת אינה בעלת הכשרה רפואית.

פסק הדין מתייחס גם לשאלת ההסכמה מדעת. בית המשפט קבע כי חוק זכויות החולה אינו חל על הטיפול משום שמדובר בטיפול קוסמטי ולא ב"טיפול רפואי" במובנו של החוק. עם זאת, נקבע שאין בכך כדי לפטור בעלת מכון קוסמטי מחובת זהירות רגילה כלפי לקוחותיה. השאלה נותרה אם הופרה אותה חובה בנסיבות המקרה, ובית המשפט השיב עליה בשלילה לאחר בחינת הראיות.

השופט ציין כי התחום הקוסמטי אינו פטור מכללים וכי מי שנותן טיפול כזה חייב להשתמש במוצרים מתאימים, להחזיק בידע הנדרש ולפעול בזהירות. אלא שבמקרה הקונקרטי, ההוכחה לא הגיעה לרמה הדרושה. חוות דעת מומחה בית המשפט, ההבדל בין שתי הגבות וההתכתבויות לאחר הטיפול יצרו תמונה שלא אפשרה לקבוע שהצלקת נגרמה בשל התרשלות הנתבעת.

בסיכום דחה בית המשפט את התביעה במלואה. התובעת חויבה לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 8,000 שקל. ההכרעה אינה קובעת שלא נגרמה לתובעת צלקת או שלא חוותה נזק, אלא שלא הוכח ברמה הנדרשת שהנזק נגרם עקב רשלנות של בעלת המכון.

בעדותו הסביר מומחה בית המשפט שהצלקת מתאימה יותר לתהליך משני מאשר לפגיעה עמוקה שנגרמה ישירות מן החומר. אחת האפשרויות שעליה עמד הייתה זיהום משני בעקבות קילוף. הוא ציין שלא מצא בסיס לכך שהחומר בריכוז שבו נעשה בו שימוש גורם בדרך כלל לצלקות עמוקות, וכי התוצאה השונה בין שתי הגבות מחלישה את הטענה שהטכניקה או החומר כשלעצמם הם שיצרו את הנזק.

בית המשפט בחן גם את הסבר התובעת להתכתבויות. היא טענה שהמילים שבהן תיארה "קילוף" או "טעות" נאמרו באופן רגשי ושאין לפרשן כהודאה בכך שגרמה לעצמה את הצלקת. השופט לא קיבל את ההסבר במלואו, בעיקר משום שההודעות היו קונקרטיות ונכתבו בזמן אמת, ובחלקן הבחינה התובעת בעצמה בין גבה אחת שבה המשיכה לקלף לבין השנייה.

הנתבעת לא יצאה מן ההליך עם קביעה כללית שכל טיפול מהסוג הזה בטוח או שכל צלקת לאחר טיפול קוסמטי נגרמת באשמת המטופל. ההכרעה הייתה מצומצמת לראיות בתיק הזה: אופן הטיפול בשתי הגבות, חוות דעת המומחה, ההכשרות שהוצגו וההודעות שנשלחו לאחר מכן. על בסיסן בלבד נקבע שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח התרשלות וקשר סיבתי.

מספר התיק: ת"א 44139-05-24.