חברה שהורשעה בשימוש אסור בקרקע חקלאית עמדה בפני קנס מנהלי של 600 אלף שקל, אך בית משפט השלום בכפר סבא החליט להפחית את הקנס באופן משמעותי. השופט גיל גבאי קבע כי אף שבעבירות תכנון ובנייה יש להחמיר בענישה, נסיבות התיק היו חריגות: כתב האישום צומצם, השימוש האסור הופחת, החברה פעלה לפינוי המקרקעין, והתנהלותה הדיונית חסכה הליך ממושך.
עורכי הדין שלנו
ההליך התנהל נגד חברה העוסקת בממכר אבנים ועצים, בעקבות שימוש אסור במקרקעין בקלנסווה. על פי כתב האישום המתוקן, החברה עשתה שימוש לאחסנה מסחרית בשטח של כ-800 מ"ר, במקרקעין המיועדים לאזור חקלאי ולנוף כפרי פתוח, ללא היתר כדין. תחילתו של ההליך בקנס מנהלי נוסף בסך 600 אלף שקל שהוטל על החברה. המדינה ביקשה מבית המשפט לקבוע מתחם ענישה של 600 אלף עד 700 אלף שקל. לטענתה, גם לאחר הליכים קודמים השימוש האסור לא הופסק במועד, והפסקתו נעשתה "באיחור רב מאוד".
המדינה הדגישה כי מדובר בקנס מנהלי שני, לאחר שבהליך קודם כבר נגזר על החברה קנס של 600 אלף שקל בגין שימוש אסור באותם מקרקעין. עם זאת, היא ציינה כי בהליך הנוכחי מדובר בתקופה "יחסית לא ארוכה" ובהיקף "יחסית לא מאוד גבוה", וביקשה למקם את החברה בתחתית המתחם שלו עתרה.
החברה טענה מנגד כי המקרה אינו מצדיק קנס נוסף בגובה דומה. לדבריה, היא חדלה מפעילות מסחרית במקרקעין לאחר צו ההפסקה השיפוטי, ופעלה להעברת הפעילות למקום חלופי. החברה ציינה כי כבר בפברואר 2024 נשכר שטח אחר, וכי לאחר קבלת האישורים הנדרשים החלה בפינוי המקרקעין. עוד נטען כי בזמן הגשת כתב האישום רוב הסחורה כבר פונתה, וכי מדובר היה באחסנה בלבד ולא בפעילות מסחרית.
בא כוח החברה טען כי אין מקום להטיל עליה קנס שימוטט את פעילותה, ואמר כי "אין לנו כוונה למוטט את החברה" שבבעלות מנהלה, "ודאי לא את החיים שלו". החברה ביקשה לקבוע מתחם ענישה נמוך בהרבה, בטווח של 50 אלף עד 75 אלף שקל.
השופט גבאי קיבל את העיקרון שלפיו עבירות תכנון ובנייה מחייבות ענישה משמעותית. בגזר הדין הוא הזכיר את פסיקת בית המשפט העליון בעניין גרין, שקבעה כי בתיקים שמקורם בקנס מנהלי, כאשר הקנס הוא העונש היחיד, ככלל אין לרדת מגובה הקנס המנהלי אלא בנסיבות מיוחדות. אלא שבמקרה הזה, קבע בית המשפט, הנסיבות היו חריגות. כתב האישום המקורי ייחס לחברה שימוש אסור בשטח של כ-6,000 מ"ר, החל ממאי 2023, לצורכי אחסנה ומכירה.
במהלך ההליך התברר כי חלק משמעותי מהתקופה שיוחסה לחברה חפף להליך קודם שהתנהל נגדה באותם מקרקעין. השופט ציין כי הייתה "הצדקה של ממש" לבקשת החברה להישפט, וכי לכתב האישום בתיק הנוכחי הייתה למעשה "זכות קיום" רק מהמועד שבו ניתן גזר הדין בהליך הקודם.
בעקבות זאת תוקן כתב האישום בשלושה היבטים מהותיים: תקופת העבירה קוצרה כך שתחילתה רק לאחר גזר הדין הקודם; שטח השימוש צומצם מ-6,000 מ"ר ל-800 מ"ר; והשימוש לצורכי עסק לממכר אבנים ועצים נמחק, כך שנותרה עבירת אחסנה מסחרית בלבד.
בית המשפט נתן משקל גם למאמצים שעשתה החברה להפסקת השימוש. בגזר הדין צוין כי החברה פעלה להפחתת השימוש האסור באופן הדרגתי: מתחילה בשטח של כ-6,000 מ"ר, לאחר מכן כ-3,600 מ"ר, בהמשך כ-800 מ"ר לאחסנה בלבד, ועד להפסקה כמעט מלאה של השימוש האסור סמוך למועד הטיעונים לעונש.
השופט התייחס גם לכך שהחברה לא הסתפקה בטענה כללית שהיא מנסה להסדיר את המצב, אלא הציגה היתר שהתקבל בינואר 2026 לשימוש במקום כמשתלה חקלאית. לדבריו, "אין מדובר בעניין של מה בכך", במיוחד משום שבתיקים רבים נטען כי נעשים מאמצים להכשיר שימוש או בנייה, אך בפועל לא מוצגות ראיות ממשיות לכך.
נקודת המפנה המרכזית בגזר הדין הייתה ההתנהלות הדיונית של החברה. השופט ציין כי החברה ויתרה על טענות מקדמיות שהיו לה, אף שהיו "מוצדקות", מיקדה את המחלוקת והודתה בכתב אישום מתוקן. לדבריו, התנהלות כזו "ראויה לעידוד אצל נאשמים בכוח ובפועל".
בהקשר זה כתב השופט כי התנהלותה של החברה חריגה ביחס לתיקי תכנון ובנייה, שבהם "דחיית דיונים היא מטרה בפני עצמה", משום שכל חודש נוסף של שימוש אסור עשוי להניב לנאשמים רווחים כלכליים משמעותיים. במקרה הזה, לעומת זאת, החברה לא ניהלה את ההליך בדרך שנועדה למשוך זמן, אלא פעלה לצמצום המחלוקת ולסיום ההליך.
בסופו של דבר קבע השופט גבאי כי אף שבנסיבות רגילות לא הייתה הצדקה לקבוע מתחם ענישה הנמוך מהקנס המנהלי של 600 אלף שקל, המקרה הנוכחי מצדיק חריגה. מתחם הענישה הועמד על 125 אלף עד 600 אלף שקל, לצד התחייבות להימנע מעבירה.
הענישה להחברה מוקמה בתחתית המתחם, ונגזר עליה קנס של 125 אלף שקל, שישולם ב-50 תשלומים חודשיים. בנוסף הוטלה עליה התחייבות בסך 150 אלף שקל להימנע במשך שלוש שנים מביצוע עבירות על חוק התכנון והבנייה.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.