בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית שעסקה בטענות לאי אכיפת איסור העישון במתחם "ים בר" בהרצליה, אך שינה חלק מן ההסכמות שהציגו הצדדים. השופטת איריס אילוטוביץ' סגל קבעה כי תרומה בסך 400 אלף שקל תועבר בכסף לאגודה למלחמה בסרטן, ולא תבוצע במתכונת הרחבה שהוצעה תחילה של כסף או שווה כסף לעמותות שונות. לצד התרומה אושר מערך אכיפה, שילוט, הדרכה וטיפול בתלונות, והובהר כי החובות הקבועות בדין אינן הופכות לחובות זמניות רק משום שנכללו בהסדר.
צריכים עו"ד?
הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הוגשה בדצמבר 2024 נגד מלונות דן בע"מ ומקומות טובים בע"מ, המפעילות את המתחם. המבקש טען כי המשיבות אינן מקיימות כראוי את החובות החלות עליהן למניעת עישון במקום ציבורי. לפי הנטען בבקשה, "המשיבות מפרות את החוק למניעת עישון, בכך שאינן אוכפות את הוראותיו במתחם ומאפשרות עישון בשטחים אסורים". הוא ביקש לייצג את ציבור המבקרים במתחם בתקופה הרלוונטית, לקבל צווים שיבטיחו אכיפה וכן פיצוי לחברי הקבוצה.
המשיבות לא הודו בטענות, ובהליך גישור גיבשו עם המבקש הסדר פשרה עוד לפני שהבקשה לאישור התובענה הייצוגית הוכרעה לגופה. בתשובתן לעמדת הגורמים המקצועיים הן טענו שההתחייבויות שקיבלו על עצמן יוצרות "הסדרה עודפת ממשית ותועלת ציבורית משמעותית". לדבריהן, אין מדובר רק בחזרה על חובות החוק אלא במנגנון מפורט של כוח אדם, שילוט מוגבר, טיפול בתלונות, הדרכות ונהלים מתוקצבים.
הסדר הפשרה כלל בין היתר העסקת נאמני עישון ייעודיים לתקופה של שלוש שנים לפחות, בתקציב שיועד לכך, שיפור והרחבת השילוט, הקמת מנגנון לקבלת תלונות והדרכת עובדים. הצדדים ייחסו לרכיבי ההסדרה העתידית שווי כולל משמעותי, ובנוסף הציעו תרומות לטובת הציבור בסך 400 אלף שקל, בכסף או בשווה כסף, לעמותות וארגונים שונים.
המדינה והגורמים המקצועיים שהגישו עמדה התנגדו לחלק מההסכמות. הם הדגישו כי עצם קיום החוק למניעת עישון, הצבת שילוט כנדרש והגבלת אזור העישון אינם יכולים להיחשב "הסדרה עודפת" המצדיקה תמורה בהסדר, משום שמדובר בחובות קיימות. הם גם התנגדו למתן תרומות בשווה כסף ולעמותות לפי בחירת הצדדים, וטענו כי יש להעביר את הסעד הכספי לקרן שהוקמה מכוח חוק תובענות ייצוגיות.
בית המשפט קיבל חלק מההסתייגויות וחלקן נדחו. השופטת קבעה כי ההסדר, לאחר התאמות, הוא ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, וכי הבקשה לאישור התובענה עומדת לכאורה בתנאים הנדרשים לשלב זה. מאחר שהפשרה הוגשה לפני שניתנה החלטה אם לאשר את התובענה כייצוגית, בית המשפט לא קבע שהמשיבות אכן הפרו את החוק. ההכרעה היא באישור הסדר שמסיים את המחלוקת בתנאים שנקבעו.
אחד השינויים המרכזיים נגע לתרומה. במקום מנגנון פתוח של תרומות בכסף או בשווה כסף לעמותות שונות, נקבע כי סכום של 400 אלף שקל יועבר בכסף לאגודה למלחמה בסרטן. ההעברה נועדה לקשור את התועלת הציבורית לנושא ההליך, מניעת עישון ונזקיו, ולצמצם את הקשיים שעליהם הצביעו הגורמים המקצועיים ביחס להערכת שווה כסף ולבחירת גופים מקבלים. נקבע גם מנגנון למקרה שבו הסכום לא יועבר במלואו במועד שנקבע, ובו היתרה תועבר לקרן הסטטוטורית.
בית המשפט התייחס גם להבחנה בין קיום החוק לבין צעדים שמעבר לו. כך, התחייבויות לשילוט ולעמידה בגבולות אזור העישון אינן פוטרות את המשיבות מהחובות הקבועות בדין ואינן מגבילות אותן בזמן. לעומת זאת, העסקת כוח אדם ייעודי, מנגנון תלונות והדרכות מסוימות יכולים להוסיף מנגנוני אכיפה ותפעול מעבר לחובה הכללית. השופטת הבהירה גם כי "נאמני העישון" שבהסדר אינם מקבלים סמכויות סטטוטוריות שאין להם מכוח החוק.
בהסדר נקבעו תקציבים לרכיבים שונים. בין היתר הוצג תקציב של 500 אלף שקל להעסקת נאמני עישון, 100 אלף שקל לשילוט ועוד 50 אלף שקל לתחזוקתו, וכן סכומים להדרכה ולהטמעת נהלים. בית המשפט לא אימץ באופן אוטומטי את כל הערכות השווי שהציגו הצדדים, אך מצא כי המכלול מעניק לקבוצה ולציבור תועלת המצדיקה את סיום ההליך בפשרה.
נושא נוסף היה היקף מעשה בית הדין. בעקבות הערות הגורמים המקצועיים הובהר כי תביעות אישיות בגין נזקי גוף אינן נבלעות בהסדר רק משום שאדם נמנה עם ציבור המבקרים. בכך צומצם הוויתור של חברי הקבוצה לעילות ולסעדים שנדונו במסגרת ההליך הייצוגי, בלי לחסום תביעות נזקי גוף שאינן חלק ממנו.
בית המשפט גם דן בבקשת הצדדים שלא למנות בודק חיצוני. בנסיבות ההסדר, שהתמקד בעיקר בהסדרה עתידית ולא בחישוב פרטני של פיצוי לכל חבר קבוצה, נקבע שאין צורך במינוי בודק. מנגד, הבקשה לפטור את המשיבות מתשלום החלק השני של אגרת בית המשפט לא התקבלה רק משום שהצדדים הגיעו לפשרה בשלב מוקדם. השופטת אימצה את העמדה שאין להפוך את החריג לכלל בלי טעם מיוחד כנדרש.
למבקש נפסק גמול בסך 50 אלף שקל בצירוף מע"מ, ולבא כוחו שכר טרחה בסך 150 אלף שקל בצירוף מע"מ. הסכומים אושרו כחלק מהסדר הפשרה, לצד הפיקוח על יישומו וההתחייבויות שנקבעו. ההחלטה מסיימת את ההליך הייצוגי בהסכמה שאושרה שיפוטית, אך אינה פסק דין שקובע לאחר שמיעת ראיות כי המשיבות הפרו בפועל את איסור העישון בכל המקרים שנטענו.
בבחינת ההסדר נתן בית המשפט משקל לכך שהליך הגישור החל בשלב מוקדם, אך לא ראה בכך כשלעצמו הצדקה לוותר על הבדיקות שהחוק דורש. השופטת בחנה אם התובענה עומדת לכאורה בתנאי האישור, אם ההסדר משרת את חברי הקבוצה ואם סיום ההליך בדרך זו עדיף על המשך ההתדיינות. רק לאחר ההתאמות, ובהן שינוי התרומה והבהרת גבולות ההתחייבויות, אושר ההסדר. בכך נשמרה ההבחנה בין הסכמה מסחרית של הצדדים לבין פשרה ייצוגית המחייבת אישור ופיקוח שיפוטי של בית המשפט עצמו.
מספר התיק: ת"צ 12041-12-24.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.