בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה תביעה שהוגשה נגד בנק מזרחי טפחות בעקבות אובדן של מיליוני שקלים שהועברו לחשבונה של חברה שסיפקה שירותי מטבע. השופט הרי קירש קבע כי התובע לא הוכיח שהבנק התרשל, אף שבחשבון בוצעה פעילות חריגה שהובילה לדיווחים לרשות לאיסור הלבנת הון ולסגירתו בהמשך.
התובע, שעלה לישראל מצרפת, ביקש להעביר את כספיו מחו"ל ולהשקיעם בנכסי מקרקעין בישראל. במהלך שנת 2016 הוא ביצע ארבע העברות מחשבון בליכטנשטיין לחשבון החברה בבנק, בסכום כולל ששוויו באותה עת היה כ-8.25 מיליון שקל.
הכספים הועברו בסיועו של עורך דין שהיה קשור לחברה. לפי פסק הדין, רק כ-1.3 מיליון שקל הושקעו לבסוף בפרויקט נדל"ן בבת ים. יתרת הכספים לא הושבה לתובע, ולא הוברר במדויק כיצד ומתי יצאה מחשבון החברה.
זמן קצר לאחר העברת הכספים נחתמו בין התובע לחברה הסכם הלוואה ושטר חוב. ההסכם קבע כי החברה תשיב את הכספים ותשלם ריבית, והתובע אף קיבל במשך כמה חודשים תשלומי ריבית במזומן.
בתביעה נטען כי הבנק היה צריך למנוע את קבלת הכספים בחשבון, לפקח על השימוש שנעשה בהם ולסגור את החשבון מוקדם יותר. התובע הסתמך, בין היתר, על החובות המוטלות על בנקים בתחום איסור הלבנת הון ועל הדיווחים שמסר הבנק בעצמו בנוגע לפעילות חריגה בחשבון.
השופט קירש בחן בנפרד את שלושת שלבי ההתנהלות שיוחסו לבנק: הכנסת הכספים לחשבון, הוצאתם ממנו ועיתוי סגירת החשבון.
בנוגע לקבלת הכספים קבע בית המשפט כי יש לבחון את התנהלות הבנק לפי המידע שהיה בידיו בזמן אמת, ולא באמצעות חוכמה שלאחר מעשה. מטרת ההעברות הוגדרה כרכישת נדל"ן, והבנק דרש וקיבל מסמכים, ובהם טיוטות של הסכמי רכישה, מסמכי זיהוי ומכתבים המסבירים את ייעוד הכספים.
הבנק לא שחרר את הכספים מיד, אלא דרש השלמות ובירורים נוספים. בנסיבות אלה נקבע כי הסתמכותו על המסמכים ועל ההסברים שנמסרו לו לא הייתה רשלנית. העובדה שבדיעבד הכספים לא שימשו למטרה המוצהרת אינה מוכיחה כי הבנק היה צריך לחסום את ההעברה בזמן אמת.
בית המשפט דחה גם את הטענה שלפיה הבנק היה צריך להתייחס לחשבון כאל חשבון נאמנות. החשבון נפתח על שם החברה והוגדר כחשבון של נותן שירותי מטבע, לא כחשבון נאמנות. החברה אף הצהירה כי אין בחשבון נהנים מלבדה.
השופט קבע כי לא הוצג מסמך המעיד שהכספים הוחזקו בנאמנות עבור התובע. להפך, הסכם ההלוואה, שטר החוב ותשלומי הריבית לימדו כי הצדדים הגדירו את הכספים כהלוואה לחברה. לאחר שהכספים התערבבו בכספי החברה, לא ניתן היה לזהות כל משיכה כמשיכה מכספי התובע דווקא. עוד נקבע כי פעילותו של נותן שירותי מטבע כוללת מטבעה הפקדות, המרות ומשיכות בהיקפים גדולים. הבנק אינו נדרש לבחון את מטרתה של כל משיכה או העברה מחשבון עסקי מסוג זה, כל עוד לא מתקיימות נסיבות המחייבות פעולה אחרת.
אחת הקביעות המרכזיות בפסק הדין נגעה לתפקידו של הבנק במאבק בהלבנת הון. לדברי השופט קירש, הבנק אינו גוף חקירה או אכיפה. תפקידו העיקרי מתמקד בזיהוי לקוחות, רישום פעולות ודיווח לרשויות. הבנק אמנם רשאי, ובמקרים מסוימים אף חייב, לסרב לתת שירות או לסגור חשבון, אך עליו להשתמש בסמכות זו בזהירות.
במקרה הנדון הבנק מסר לרשות המוסמכת דיווחים רבים על פעילות חריגה בחשבון, אך לא קיבל הוראה מהרשות או מגוף שלטוני אחר לעצור את הפעילות. לבסוף החליט הבנק ביוזמתו לסגור את החשבון.
השופט הזהיר מפני קביעה שלפיה עצם ריבוי הדיווחים מוכיח שהבנק התרשל כשלא סגר את החשבון מוקדם יותר. קביעה כזאת עלולה לגרום לבנקים למהר ולסגור חשבונות עם הופעתו של כל חשש, או לחלופין לצמצם דיווחים מחשש שאלה ישמשו בעתיד כראיה נגדם.
עם זאת, פסק הדין אינו מעניק לבנקים חסינות. השופט הבהיר כי במקרים מובהקים של התעלמות מסימנים להלבנת הון או של עיכוב בלתי מוצדק בסגירת חשבון, ניתן יהיה לקבוע שהבנק התרשל. במקרה הנוכחי, כך נפסק, התובע לא הוכיח נסיבות כאלה ואף לא הוכיח כי סגירה מוקדמת יותר הייתה מונעת את אובדן כספו.
התביעה נגד החברה התקבלה לאחר שלא התגוננה ובהתחשב בכך שרוב הכספים שהתקבלו בחשבונה לא הושבו. עם זאת, בית המשפט ציין כי ייתכן שלהכרעה זו משמעות מעשית מוגבלת בשל מצבה הכלכלי של החברה. התביעה האישית נגד עורך הדין נדחתה, לאחר שלא הוכח כי החזיק בכספים כנאמן ולא הועלתה טענה משפטית המצדיקה לייחס לו את חובות החברה.
למרות דחיית התביעה נגד הבנק ונגד עורך הדין, השופט קירש נמנע מחיוב התובע בהוצאות. זאת לנוכח הנזק הכספי הכבד שנגרם לו, נסיבות אובדן הכספים שנותרו בלתי ברורות והפעילות החריגה בחשבון, שבגינה הבנק עצמו מסר דיווחים ולבסוף סגר אותו.
מספר התיק: ת"א 43538-05-21
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.