אב לשתי בנות ביקש להפחית את המזונות שנקבעו בהסכם הגירושין מ-6,000 שקל בחודש ל-2,500 שקל, בטענה שמצבו הכלכלי השתנה באופן מהותי. השופט וסגן הנשיא יהורם שקד מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו דחה את התביעה וקבע כי האב לא הוכיח את השינוי שעליו ביסס את בקשתו. לצד דחיית התביעה, הוא חויב לשלם לאם הוצאות בסך 50 אלף שקל.
האב הציג תמונה של ירידה חדה ביכולתו הכלכלית. בכתב טענותיו נטען כי "מצבו הכלכלי של האב הלך והתדרדר ונסיבותיו השתנו משמעותית". הוא טען כי מכר דירה, כי העסק שבו היה מעורב נקלע לקשיים, כי הוא עובד בשכר נמוך יחסית וכי יש לו חובות והוצאות שאינם מאפשרים לו להמשיך לעמוד בחיוב המקורי. בעדותו נשאל על האפשרות להגיע להסכמות עם האם והשיב בין היתר: "אין לי מוטיבציה לסגור איתה, בן אדם שמקבל נהיה רעב". הוא ביקש מבית המשפט לראות בשינוי בהכנסות, בנכסים ובהוצאות שינוי נסיבות מהותי המצדיק פתיחה מחדש של סכום המזונות שנקבע בהסכמה.
האם התנגדה וטענה: "מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית, אשר אינה מגלה עילה ונגועה בחוסר תום לב ובשימוש לרעה בהליכי משפט". לדבריה, האב לא חשף תמונה מלאה של מצבו, הסתיר נכסים והכנסות וניסה להציג עצמו כבעל יכולת כלכלית נמוכה מזו שיש לו בפועל. היא טענה גם כי בתקופות מסוימות לא שולמו המזונות כסדרם.
בית המשפט הזכיר כי כאשר מזונות נקבעו בהסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין, הנטל להראות שינוי נסיבות מהותי הוא משמעותי. לאחר בחינת המסמכים והעדויות נקבע שהאב לא עמד בנטל. בפסק הדין הוטחה ביקורת חריפה באופן הצגת הנתונים הכספיים ובמהימנות חלק מן הגרסאות. בית המשפט קבע כי לא ניתן לבסס על התמונה שהוצגה ממצא של ירידה אמיתית ויציבה ביכולת הכלכלית המצדיקה שינוי בחיוב.
בית המשפט בחן בפרט את טענות האב על מכירת דירתו בבני ברק, סגירת העסק העצמאי והמעבר לעבודה כשכיר. מול הטענות הוצגו נתונים על הכנסות קודמות, עסקאות, כלי רכב והעברות כספים, וכן התנהלות בהליכי הוצאה לפועל. בחלק מן הנושאים נמצא פער בין האופן שבו האב תיאר את מצבו לבין המסמכים והעדויות. גם הטענה כי חלק ניכר מתמורת הדירה הועבר לשותף שלא היה רשום לא הוכחה במידה שנדרשה.
פסק הדין התייחס גם לטענה שמצבה הכלכלי של האם השתפר. נקבע כי גם שינוי בצד שלה אינו מספיק כשלעצמו, בלי שהאב יוכיח את הבסיס העובדתי שמצדיק לפתוח את ההסכמה הכוללת שאליה הגיעו הצדדים בגירושין. ההסכם עצמו קבע שהמזונות סופיים וניתנים לשינוי רק במקרה בעל אופי נסיבתי מהותי, ובית המשפט קבע שהראיות אינן מצביעות על שינוי כזה.
בסיכום נקבע כי סכום המזונות יישאר כפי שנקבע בהסכם, והתביעה להפחתתו נדחתה. בית המשפט חייב את האב בהוצאות של 50 אלף שקל, בין היתר על רקע אופן ניהול ההליך והממצאים שנקבעו.
בתגובה שנמסרה על ידי באת כוחה של האם - עורכת דין נטלי לביא חלפון - נמסר:
"טיפלנו בתיק הזה במסירות באמונה כי הצדק ינצח.
מדובר היה בגרוש שביקש לנקום בלקוחה שלנו על כך שבתיק אחר בו ייצגנו ובשל פגיעה חמורה בפרטיותה, שאף היא בוצעה על ידו, הגרוש חויב בפסק דין לשלם לה סכום פיצוי של 125,000 ₪.
לאחר הליך הוכחות וחקירות מקצועי שבוצע בידי עוה"ד אסי סגל ועוה"ד נטלי לביא חלפון, הוכח כי לתביעה אין ומעולם לא היה בסיס, כי לא חל שינוי נסיבות מהותי או בכלל בהכנסת הגרוש המצדיק התערבות בהסכם הגירושין שיוביל להפחתת סכום המזונות.
כמו כן, הוחלט לשפות את הלקוחה שלנו בסך גבוה של 50,000 ₪ בגין הוצאות משפטיות שנגררה לשלם."
תלה"מ 59861-03-24
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.