שותפות שקיבלה דוח תנועה ביקשה להישפט באיחור וטענה כי נודע לה על קיומו רק בעקבות עיקול. השופט שי שלהבת מבית משפט לתעבורה במחוז תל אביב קיבל את הבקשה והאריך את המועד, לא משום שהוכח שנהג אחר ביצע את העבירה, אלא משום שבחלוף הזמן לא ניתן היה עוד לבדוק את נתוני המסירה בדואר הרשום וכך נפגעה האפשרות המעשית של המבקשת להתמודד עם חזקת המסירה.
עורכי הדין שלנו
נקודה חשובה נוספת שעולה מפסק הדין היא שהעובדה שהדו"ח נפרע, אינה מחייבת להתייחס לכך כאל הודאה - שכן הוא נפרע באמצעות העיקול.
הבקשה נגעה לדוח שמספרו 61501409876. המבקשת טענה שלא קיבלה את הדוח ולא ידעה עליו בזמן, וכי "ידועה זהותו של הנהג בפועל ותתבקש הסבת ההודעה על שמו". היא הסבירה שהפנייה לדואר נעשתה לאחר שחלפה התקופה שבה נשמרים נתוני המסירה, ולכן לא הצליחה לקבל מידע מלא על הדרך שבה נמסרה, או לא נמסרה, ההודעה.
המדינה התנגדה. היא טענה שההודעה נשלחה בדואר רשום לכתובת הרלוונטית ושאין די באמירה כללית על נהג אחר כדי לבסס חשש לעיוות דין. לטענתה, "המבקשת לא הציגה כל עילה שבחוק לקבלת בקשתה", וגם לא צירפה תצהיר של הנהג הנטען או מסמכים שמבססים את הטענה כי הוא שביצע את העבירה. בית המשפט קיבל את העמדה שטענה זו, כשלעצמה, אינה מוכיחה עיוות דין.
המוקד עבר אפוא למסירה. פסק הדין דן בחזקת המסירה הקבועה בדין ובמשמעות של משלוח בדואר רשום. נקבע כי מדובר בחזקה משמעותית, אך דווקא משום עוצמתה יש חשיבות לאפשר לנמען לנסות להפריך אותה. במקרה זה, בשל מדיניות שמירת המידע של גורם הדואר וחלוף הזמן, לא ניתן היה עוד להתחקות אחר מסלול המשלוח. בית המשפט קבע שבנסיבות אלה לא ראוי שהמבקשת תישא בתוצאה של חוסר יכולת שאינה בשליטתה.
בית המשפט סקר את ההסדר שלפיו הודעת תשלום קנס שנשלחת בדואר רשום נהנית מחזקת מסירה, אלא אם הנמען מצליח להראות סיבה שאינה תלויה בו לאי הקבלה. כאן הציגה המדינה נתוני משלוח ועמדה על כך שהמועד להגשת בקשה להישפט חלף זמן רב לפני הפנייה. מנגד, עצם האפשרות לברר מה אירע למשלוח נפגעה משום שבחלוף 18 חודשים לא נשמר עוד המידע הדרוש אצל גורם הדואר.
השופט הבחין בין שתי טענות המבקשת. הטענה שידוע מי נהג בפועל לא התקבלה כעילה עצמאית, משום שלא צורף תצהיר של אותו נהג ולא הוצגו מסמכים שמבססים את הגרסה. לעומת זאת, בעניין המסירה נמצא קושי ממשי: אי אפשר להפעיל חזקה חזקה נגד המבקשת ובאותה עת לשלול ממנה, מטעם שאינו בשליטתה, את הכלים שנדרשים כדי לנסות לסתור אותה.
הבקשה התקבלה והמועד להישפט הוארך ביחס לדוח המסוים. בית המשפט הבהיר כי ההחלטה אינה קביעה שהנהג האחר הוא שביצע את העבירה, אלא מאפשרת לברר את האישום במסגרת הליך משפטי. המ"ש 1241-05-26
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.