המחלוקת על שכרו של עובד מטבח לא הוכרעה לפי המספר שנדפס שוב ושוב בתלושי השכר. בתלושים של העובד הופיע שכר יסוד של 37 שקל לשעה. המעסיקה טענה שזה אכן השכר שסוכם, וכי התשלום שהביא אותו בפועל לרמה של 44 שקל נטו לשעה היה מנגנון נפרד של זכויות ותוספות. אלא שכאשר בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פתח את הסכם העבודה והקשיב לעד מטעם החברה, התמונה התהפכה: שורת שכר היסוד בחוזה נותרה ריקה, והעד אמר פעמיים שהסיכום עם העובד היה 44 שקל לשעה.
התובע, עובד מאריתריאה, עבד בראס אל חנות בע״מ בשתי תקופות במהלך 2022 ו-2023, בעבודות מטבח ושטיפת כלים. הוא הגיש תביעה בסך 89,938 שקל ובה דרש, בין היתר, גמול שעות נוספות, הפרשי הפקדות, פדיון חופשה ופיצוי בגין תלושי שכר. אחת השאלות המרכזיות הייתה מה היה שכר הבסיס שעליו צריך לחשב את הזכויות.
גרסת העובד השתנתה בפרטים לאורך ההליך. בכתב התביעה טען ל-45 שקל נטו לשעה, בתצהיר הבחין בין 44 שקל בתקופה הראשונה ל-45 בשנייה, ובחקירה אמר שקיבל 44 שקל לאורך כל התקופה. עם זאת, ליבת הטענה הייתה עקבית: הסכום שנרשם בתלוש כשכר יסוד אינו משקף את ההסכמה האמיתית. בכתב התביעה נטען שהמעסיקה "הנפיקה תלושי שכר שלא כדין עת לא נרשם שכר של 45 נטו".
המעסיקה טענה מנגד ששכר היסוד עמד על 37 שקל נטו לשעה. לדבריה, שעות נוספות, עבודה במנוחה השבועית וזכויות אחרות שולמו בנפרד, והעובד קיבל מנגנון שנועד להבטיח שבחודשים מסוימים הכנסתו הממוצעת לא תרד מסכום מסוים. בהסכם העבודה המנגנון כונה "רשת בטחון" בסך 44 שקל נטו לשעה. לשיטתה, העובדה שבחודשים מסוימים הסכום הכולל התקרב למכפלה של שעות העבודה ב-44 או 45 שקל אינה הופכת את המספר הזה לשכר היסוד.
בית הדין בחן את ההסכם עצמו. בסעיף שאמור היה לקבוע במפורש את שכר הבסיס נכתב כי ישולם לעובד שכר של סכום מסוים לשעה, אבל המקום שבו אמור היה להופיע המספר נשאר ריק. במקום אחר בהסכם הוגדרה "רשת הביטחון" של 44 שקל, ובסעיף נוסף הופיע מנגנון של 40 שקל במקרה של מחלוקת עתידית. מנגד, המספר 37 שקל, שעליו התעקשה החברה, לא הופיע בהסכם כשכר שסוכם עם העובד.
הנקודה החזקה ביותר מבחינת העובד הגיעה דווקא מעדות המעסיקה. עד מטעמה אישר פעמיים שהסיכום עם התובע היה 44 שקל לשעה. באחת הפעמים הוסיף שהסכום כולל גם שעות נוספות. בית הדין קבע שהאמירה השנייה אינה מסייעת למעסיקה, משום שהסכמה על שכר כולל שמגלם שעות נוספות אסורה לפי חוק הגנת השכר. כאשר נקבע לעובד שכר הכולל גמול שעות נוספות בניגוד לחוק, רואים את השכר שנקבע כשכר הרגיל בלבד.
בית הדין הדגיש שתלוש שכר יכול להיות ראיה חשובה להסכמה בין הצדדים, אבל הוא אינו מכריע כאשר המסמכים האחרים והעדויות אינם תואמים אותו. במקרה הזה לא הייתה הלימה בין חוזה שקובע 37 שקל לבין תלושים שמיישמים אותו, משום שהחוזה כלל לא קבע 37. לכן עצם החזרה על המספר בתלושים לא הוכיחה שהוא הוסכם. נקבע ששכרו הרגיל של העובד בשתי תקופות העבודה היה 44 שקל לשעה.
ההכרעה הזאת השליכה על כמה רכיבי תביעה. לעובד נפסק גמול שעות נוספות בסך 21,854 שקל והפרשי הפקדות לפיקדון בסך 2,991 שקל. בנוסף נפסקו 3,517 שקל פדיון חופשה. מאחר שבתלושים נרשם שכר שעתי שלא הוכח שהוסכם ואף לא תאם את חוזה העבודה, נפסק גם פיצוי של 5,000 שקל לפי חוק הגנת השכר. התביעה לדמי חגים נדחתה.
אלא שהעובד לא ניצח בכל המחלוקות. הוא טען שבשל מתיחות בין עובדים על רקע המצב באריתריאה פחד להגיע לעבודה ולאחר מכן פוטר. בתצהירו אמר: "בגלל שאני נעדרתי ולא באתי לעבודה, יובל פיטר אותי". המעסיקה טענה שהוא פשוט נטש את העבודה וביקשה לקזז הודעה מוקדמת. בית הדין קבע שהעובד עצמו הודה למעשה שנעדר בלי רשות ולא הוכיח כיצד ומתי פוטר. לכן התקבלה טענת הנטישה וקוזזו 2,516 שקל בגין אי מתן הודעה מוקדמת.
לאחר הקיזוז חויבה ראס אל חנות לשלם לעובד 31,262 שקל, וכן 7,000 שקל הוצאות. התוצאה מספרת סיפור מורכב יותר מתלוש "שגוי" מצד אחד או תביעה מוצלחת מצד שני. העובד הצליח להוכיח שהמספר שנדפס בתלוש אינו זה שקובע כאשר עד המעסיק עצמו מאשר הסכמה אחרת, אך באותה הכרעה ממש עדותו שלו סייעה למעסיקה להוכיח שהוא עזב בלי הודעה. מספר התיק: סע״ש 23337-12-23.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.