עיריית חדרה הגישה תביעה שנראתה במבט ראשון כמו סכסוך פינוי מקומי: חלק ממבנה חניה ומחוברים נוספים עמדו בשטח שהעירייה ביקשה לפנות כדי להשלים דרך חדשה. אלא שהנתבעים הפכו את מרכז הכובד של ההגנה לשאלה גדולה בהרבה. הם טענו שההפקעה שבזכותה דורשת העירייה את השטח כלל אינה חוקית. בית משפט השלום בחיפה קבע שהם מנסים למעשה לנהל תקיפה ישירה של מעשה מנהלי בתוך תביעת פינוי אזרחית, והורה להם להתפנות.
צריכים עו"ד?
המחלוקת נגעה לשתי חלקות. חלקה 237 נמצאת בבעלות עיריית חדרה ומיועדת לשטח ציבורי פתוח ולדרך. הנתבעים הודו שקיימת חריגה מסוימת של גדר ומחוברים לתוך החלקה והסכימו להסדיר את הפינוי לאחר סימון הגבול. במהלך המשפט הושג בעניין זה הסדר שקיבל תוקף של פסק דין חלקי. המחלוקת שנותרה להכרעה עסקה בחלקה 165, שבה החזיקו הנתבעים בזכויות חכירה ושממנה הופקע שטח של 0.338 דונם לצורך דרך משולבת.
עיריית חדרה טענה כי על השטח המופקע נבנה מבנה המשמש כחניה סגורה ומחוברים נוספים, וכי אלה מפריעים למימוש הדרך. היא הסתמכה על תוכניות בניין עיר, על רישום ההפקעה ועל עבודות סלילה שכבר החלו בשטח. מבחינתה, אם לנתבעים הייתה טענה נגד חוקיות התוכניות או ההפקעה, היה עליהם להגיש בזמן עתירה מנהלית לערכאה המוסמכת ולא להמתין עד שהוגשה נגדם תביעת סילוק יד.
הנתבעים טענו כי תכנית חד/605ג, שמכוחה נרשמה ההפקעה, שינתה תכנית קודמת אך לא כללה הוראת הפקעה מפורשת. לשיטתם, בהיעדר הוראה כזו ובהיעדר אישור נוסף של הוועדה המחוזית לפי סעיף 189 לחוק התכנון והבנייה, ההפקעה נעשתה בחוסר סמכות והיא "בטלה מעיקרה". לחלופין הם טענו שגם אם ההפקעה נשענת על התכנית הישנה, על העירייה להראות שהתעורר בפועל צורך בהריסת המבנים בגלל סלילת הדרך ולהציג אישור מתאים של מהנדס הוועדה המקומית.
העירייה השיבה שהטענות הן "תקיפה ישירה של אקט מנהלי" במסווה של הגנה אזרחית. היא הדגישה ששתי התכניות הרלוונטיות הן תוכניות בסמכות הוועדה המחוזית וששתיהן אושרו על ידה, ולכן אין צורך באישור נוסף. עוד טענה שהתכנית החדשה משנה את הקודמת אך אינה מבטלת אותה, כך שבמקום שבו אין הוראה חדשה מפורשת ממשיכה לחול הוראת ההפקעה שבתכנית הישנה.
סגן הנשיאה אבישי רובס קיבל את עמדת העירייה בשאלת המסלול. הוא הסביר את ההבדל בין תקיפה ישירה של החלטה מנהלית, שמטרתה לבטל או לשנות אותה, לבין תקיפה עקיפה שמתעוררת רק כשאלה צדדית בתוך הליך אחר. סעיף 76 לחוק בתי המשפט מאפשר לעיתים לערכאה לדון בשאלה שאינה בסמכותה כאשר היא מתעוררת בדרך אגב, אך אין פירוש הדבר שאפשר להעביר אליה את לב הסכסוך המנהלי רק משום שהוא נוסח כטענת הגנה.
כאן, קבע בית המשפט, בלי הטענה שההפקעה אינה חוקית כמעט לא נותרה לנתבעים הגנה מפני הפינוי. הם ביקשו למעשה שהשלום יקבע שההפקעה בטלה. זו אינה שאלה מקרית שהתעוררה בדרך, אלא תקיפה ישירה במהותה, עם השלכות אפשריות גם על בעלי קרקע אחרים שנפגעו מאותן תוכניות. לכן המקום המתאים היה הליך מנהלי שבו ניתן לצרף את הוועדה המקומית והוועדה המחוזית ולבחון את המעשה השלטוני במישרין.
בית המשפט לא הסתפק במחסום הדיוני ובחן גם את הטענה לגופה. תכנית חד/813 אושרה בוועדה המחוזית כבר בשנת 1989 וייעדה חלק מן החלקה לדרך ולהפקעה. תכנית חד/605ג אושרה אף היא בוועדה המחוזית בשנת 2009. לפי פסק הדין, התכנית המאוחרת מוגדרת כשינוי לתכנית הישנה ולא כביטולה. לכן במקום שבו היא אינה קובעת הוראה חדשה שסותרת את הישנה, הוראת ההפקעה הקודמת ממשיכה להשלים אותה. מכאן גם שלא נדרש "אישור נוסף" של הוועדה המחוזית להליך ההפקעה.
גם הטענה שלפיה עדיין לא הוכח צורך ממשי בפינוי נדחתה. התמונות והסרטונים שהוגשו הראו שעבודות הסלילה כבר מבוצעות. לפי פסק הדין, הפלישה לשטח המופקע מעכבת את השלמת הכביש החדש ואת חיבורו לרחוב התמרים. כאשר העבודה מתקדמת בפועל והמבנים נמצאים בתוואי הנדרש, הצורך בפינוי אינו תיאורטי ואינו מחייב אישור נוסף רק כדי להוכיח שהוא קיים.
התביעה התקבלה ביחס לשטח ההפקעה בחלקה 165, ובית המשפט הורה לנתבעים לסלק ממנו את ידם ולפנות את הבנייה והמחוברים בהתאם למדידה שנערכה במסגרת ההליך. הם חויבו גם באגרת המשפט ובשכר טרחת עורך דין בסך 7,500 שקל. בהתאם להנחיית המשתמש, הכתבה אינה מפרטת את המועד שנקבע לביצוע הפינוי.
הסיפור של פסק הדין הוא על גבולותיה של טענת הגנה. העובדה שהרשות מבקשת ממך להתפנות אינה הופכת כל טענה נגד האקט השלטוני לשאלה "אגבית" שבית משפט אזרחי חייב לפתור. כאשר הטענה היחידה שמונעת את הפינוי היא שההפקעה עצמה בטלה, קבע בית המשפט, צריך לתקוף את ההפקעה במקום ובדרך שנועדו לכך. מספר התיק: ת״א 7974-12-24.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.