כלבים ששירתו גופי ביטחון עמדו במרכז עבודתו של איש שירות בתי הסוהר, אבל דווקא הקשר הביטחוני שלהם לא הספיק כדי להכיר בפגיעה הנפשית שייחס לעבודה. המערער תיאר שנים של טיפול בכלבים חולים, מזדקנים וגוססים, ובין היתר מקרה שבו מצא כלב בשלולית דם. הוא טען שהתמונה המצטברת הובילה לפוסט טראומה. ועדת הערעורים בחיפה לא הקלה ראש במראות שתיאר, אך קבעה שהחוק לאחר תיקון 29 דורש יותר מקשר כרונולוגי לשירות: צריך להראות שהאירוע או הנסיבות שגרמו לפגיעה ייחודיים במהותם למסגרת הביטחונית. טיפול בכלבים חולים, נקבע, קיים גם בפנסיון אזרחי.
המערער שירת בשב"ס ובשנת 2009 היה שותף להקמת יחידה שעשתה שימוש בכלבי גילוי. בשנת 2016 עבר לנהל מסגרת שנועדה לכלבים מבוגרים ששירתו גופי ביטחון שונים. בתפקיד הזה, לפי טענתו, נחשף שוב ושוב לסבל, מחלות ומוות של כלבים שאליהם היה קשור. הוא הגיש תביעה להכרה בנכות נפשית לפי חוק הנכים.
המערער טען כי אין להסתכל על התפקיד כאילו היה עבודה רגילה בכלבייה. לדבריו, המסגרת הוקמה מכוח שירותו, הכלבים היו כלבי שירות של גופי הביטחון והחשיפה הקשה הייתה תוצר ישיר של התפקיד שהוטל עליו. בסיכומיו טען כי "די בכך שהוא סובל מתסמונת בתר חבלתית (PTSD)" כדי להקנות לו זכות לפי חוק הנכים, והפנה גם לאירוע הקונקרטי שבו מצא כלב גוסס בשלולית דם. מבחינתו, השירות לא היה רק המקום שבו נחשף למראות, אלא הסיבה שבגללה הוטלה עליו מלכתחילה האחריות לאותם כלבים ולפנסיון שבו שהו.
קצין התגמולים טען מנגד כי לאחר תיקון 29 לחוק הנכים אין די בכך שהפגיעה התרחשה בזמן העבודה בשירות קבע. עמדתו הייתה כי "אין המדובר בטענה לחבלת שירות" וכי המקרה נעדר את זיקת הייחודיות שנדרשת בחוק. התיקון נועד להוציא ממסלול משרד הביטחון פגיעות שתנאי היווצרותן בעלי מאפיינים "אזרחיים" במהותם. לשיטתו, טיפול בבעלי חיים חולים או מתים אינו ייחודי לשב"ס, וגם עובד בכלבייה אזרחית עלול להיחשף לאותם מראות.
ההבחנה הזו חשובה גם משום שהתביעה נדחתה על הסף. קצין התגמולים לא קבע שאין למערער PTSD ולא בירר לגופה את השאלה אם תנאי העבודה גרמו לנכות הנפשית. הוויכוח שהגיע לוועדה היה מוקדם יותר בסדר הדברים: האם התיאור שמסר המערער, גם אם מניחים אותו לצורך הדיון, יכול בכלל להיכנס למסלול של חוק הנכים לאחר התיקון.
ועדת הערעורים, בראשות השופט אמיר סלאמה, הסבירה שהמחלוקת נובעת מן השינוי שעשה תיקון 29. בעבר נדרש בעיקר קשר בין הפגיעה לבין השירות. בעקבות המלצות ועדת גורן צומצמה ההכרה במשרתי קבע ונוספה דרישה לייחודיות ביטחונית. "חבלת שירות" כוללת פעילות מבצעית, אימון לפעילות כזו או אירוע אחר שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי או הביטחוני.
הקושי הראשון של המערער היה שהטענה שלו בנויה בעיקר על חשיפה מצטברת לתנאי עבודה, ולא על אירוע יחיד ומוגדר בזמן ובמקום. הוועדה ציינה שהמחוקק ניסח את חלופת חבלת השירות סביב אירוע, בעוד שמחלות הנובעות מתנאי שירות מוכרות רק במסגרת רשימה סגורה של מחלות שירות. הפגיעה הנפשית הנטענת אינה נכללת באותה רשימה.
הקושי השני היה מהותי יותר. גם אם מתמקדים באירוע קשה אחד, הוועדה קבעה שאין ייחודיות ביטחונית בעצם החשיפה לכלב חולה או מת בפנסיון. העובדה שהכלבים הגיעו לשם לאחר ששירתו משטרה, צבא או שב"ס הוגדרה כעובדה "מקרית" או "אגבית" ביחס לאופי הפגיעה. מה שגרם לטראומה הנטענת, לפי התיאור, הוא מצבם של בעלי החיים, לא פעילות מבצעית או סיכון שמאפיין שירות ביטחוני.
הוועדה הדגישה שהקביעה אינה מבטלת את הקושי שחווה המערער ואינה קובעת שלא נגרמה לו פגיעה נפשית. היא עוסקת רק במסלול המשפטי שבו ביקש הכרה. תיקון 29 נועד במפורש להעביר פגיעות שדומות במהותן לפגיעות עבודה אזרחיות למסלולים אחרים. לכן גם עבודה שנמצאת בליבת תפקידו של איש שב"ס אינה הופכת אוטומטית את כל הסיכונים הכרוכים בה לייחודיים לשירות.
הערעור נדחה ללא צו להוצאות. הוועדה ציינה שהדחייה אינה מותירה את המערער ללא מסלול אפשרי, שכן הוא יכול לפנות למוסד לביטוח לאומי ולנסות להוכיח שם פגיעה שנגרמה עקב עבודתו.
הזווית בפסק הדין חדה: לא זהות הכלב קובעת, אלא זהות הסיכון. הכלבים היו כלבי ביטחון והעבודה נעשתה בתוך שב"ס, אבל המראות שעמדו בבסיס התביעה יכולים להתרחש גם בכלבייה אזרחית. תחת תיקון 29, ההבחנה הזאת הספיקה כדי להעביר את המקרה מחוץ לחוק הנכים. מספר התיק: ע"נ 30923-05-25.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.