עובדים שקיבלו תגמולי ביטוח בשל מחלה, תאונה או היעדרות מעבודה גילו שנים לאחר מכן שהכסף ששולם להם לא היה סוף החשבון. הראל חברה לביטוח בע"מ הודיעה כי בשוגג לא ניכתה מס הכנסה, ביטוח לאומי וביטוח בריאות במקור, שילמה לרשויות את הסכומים החסרים ודרשה מן המבוטחים להשיב לה את הכסף. אחד המבקשים קיבל ב-2019 דרישה בסך 15,813 שקל, שחלקה הגדול נגע לתגמולים ששולמו יותר משבע שנים קודם לכן. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קבע שהמחלוקת אינה אחידה לכל השנים: ביחס לתשלומים המאוחרים יותר קיימת ככלל חובת השבה, אך לגבי סכומים ישנים שנדרשו לאחר חלוף יותר משבע שנים קיימת אפשרות סבירה שהדרישה אינה מוצדקת. תובענה ייצוגית אושרה בחלקה.
הרקע הוא ביטוח קבוצתי של עובדי חברת החשמל. בשנים 2010 עד 2016 שילמה הראל תגמולי ביטוח לעובדים, אך בחלק מן המקרים לא ניכתה מהם את תשלומי החובה. לאחר שהטעות התגלתה הגיעה החברה להסדר עם רשויות המס ושילמה סכומים שהצטברו למיליוני שקלים. לפי נתוני ההליך, התשלום לרשויות עמד על 12,100,876 שקל, והראל טענה שהיא עצמה נשאה גם ברכיבים נוספים ובוויתורים בהיקף של מיליונים.
המבקש הראשון טען שהפנייה המאוחרת הפכה טעות של המבטחת לחוב של המבוטח. לדבריו, דרישה להשיב כסף שנים לאחר קבלתו כפופה להתיישנות, שיהוי, תום לב ודיני עשיית עושר. בבקשת האישור נטען כי "אין זה מתקבל על הדעת" שמבטחת תיזכר לאחר שנים לדרוש סכומים ממי שקיבלו את הכסף, הסתמכו עליו והשתמשו בו לצרכים שוטפים. המבקשים ביקשו לנהל את המחלוקת בשם אלפי מבוטחים.
הראל השיבה כי "המבקש אינו מציג בבקשת האישור שום עילת תביעה העומדת לו נגד המשיבה", אלא לכל היותר הגנה מפני תביעת השבה שלה. לשיטתה, המס היה חוב של העובדים עצמם, והיא שילמה אותו לרשויות במקומם. לכן מי שלא החזיר לה את הסכום אינו יכול לדרוש ממנה השבה, ומי שכבר שילם לא בהכרח יכול לטעון בדיעבד שהתנגד לדרישה. הראל גם חלקה על טענת ההתיישנות ועל הניסיון לקבוע תקופת חסימה גורפת.
במהלך ההליך צורף מבקש נוסף, לאחר שנטען כי שילם בסוף 2020 סכום של 18 אלף שקל בגין מס הנוגע לתגמולים שקיבל בשנת 2010. בעקבות ההתפתחויות צומצמו והוגדרו מחדש הקבוצות שהמבקשים ביקשו לייצג. לגבי מי שטרם שילמו התבקש סעד הצהרתי שיקבע אם הראל זכאית לגבות מהם ובאיזה היקף; לגבי מי שכבר שילמו התבקשה השבה של הכספים.
השופט אבי פורג קבע שאין לקבל את התזה שלפיה עצם טעות הניכוי מונעת מהראל בכל מקרה לדרוש החזר. לגבי תגמולים ששולמו בשנים 2012 עד 2016, כאשר דרישת ההחזר נשלחה בתוך תקופה שאינה עולה על שבע שנים, נקבע כי נקודת המוצא בדיני ההשבה אינה מאפשרת למבוטח לשמור אצלו סכום מס שהמבטחת שילמה עבורו רק מפני שהטעות הייתה שלה. בית המשפט לא קיבל את הניסיון ליצור פטור גורף של חמש שנים או לקבוע שכל השבה מאוחרת אינה צודקת.
התמונה השתנתה ביחס לשנים 2010 ו-2011. כאן דרישת הראל הגיעה רק בתחילת 2019, כלומר לאחר יותר משבע שנים. בית המשפט קבע שלגבי קבוצה זו קיימת אפשרות סבירה שתתקבל טענה שלפיה השבה לאחר תקופה כה ארוכה אינה צודקת, בין היתר בשל חלוף הזמן והאפשרות שהמבוטחים הסתמכו על כך שהתגמולים שקיבלו הם הסכום הסופי. העובדה שמדובר בכספי מס אינה מוחקת את השאלות האזרחיות של התיישנות, שיהוי והשבה בלתי צודקת.
אישור התובענה לא ניתן במתכונת הרחבה שביקשו המבקשים. הקבוצה הרלוונטית של מי שכבר שילמו צומצמה למבוטחים שקיבלו תגמולים בשנים 2010 ו-2011, קיבלו את דרישת ההשבה רק לאחר חלוף יותר משבע שנים ושילמו להראל את הסכום. ביחס למי שלא שילמו, התברר שהקבוצה כמעט התרוקנה, ולמבקש שנותר בה נפתחה אפשרות לקדם את עניינו האישי בכפוף להתחייבות לעמוד בתוצאה אם תביעתו תידחה.
בית המשפט קבע כי השאלות המשותפות כוללות בין היתר האם הראל זכאית להשבה חרף חלוף הזמן, האם התנהלותה עומדת בחובת תום הלב והאם בנסיבות אלה ההשבה תהיה בלתי צודקת. הראל חויבה בהוצאות בסך 10,000 שקל במסגרת החלטת האישור.
הזווית המרכזית אינה טעות חשבונאית כשלעצמה. הטעות הוכרה, והראל אף שילמה את המס. השאלה היא מי נושא במחיר של טעות שמתגלית באיחור: המבוטח שקיבל סכום נטו והמשיך בחייו, או המבטחת שלא ניכתה בזמן. בית המשפט לא נתן תשובה אחת לכל התקופות, אלא שרטט קו שמעמיד את חלוף שבע השנים בלב הדיון הייצוגי. מספר התיק: ת"צ 39261-02-19.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.