צעיר בן 22, שנקבעה לו נכות רפואית משוקללת בשיעור 53% בשל תסמונת טורט, הפרעת קשב והפרעת הסתגלות, הגיע בפעם השנייה לבית הדין לעבודה סביב אותה שאלה: האם הליקויים שלו, במצטבר, שוללים ממנו לפחות מחצית מכושר העבודה. בפעם הראשונה הוחזר עניינו לוועדה הרפואית לעררים עם הוראה מפורשת לבחון את התמונה הכוללת. כאשר הוועדה התכנסה מחדש היא שבה כמעט לאותה תוצאה, ובחלק מרכזי גם לאותו נוסח. בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קבע שהפעם אין טעם לשלוח אותה לבצע תיקון נוסף, והורה שעניינו ייבדק בוועדה בהרכב חדש.
עורכי הדין שלנו
המערער נולד בפברואר 2004. שיעורי הנכות שנקבעו לו היו 20% בגין הפרעת קשב וריכוז, 15% בגין הפרעת הסתגלות ו-30% בגין תסמונת טורט. הוועדה שדנה בו במקור קבעה כי לא איבד 50% מכושרו להשתכר והפנתה לאפשרויות עבודה פשוטות יחסית, ובהן שליח רגלי, עבודה במשתלה ומיון ואריזה. הצעיר ערער, ובנובמבר 2025 ניתן בהסכמת הצדדים פסק דין שהחזיר את עניינו לוועדה והורה לה להתייחס לא רק לכל ליקוי בנפרד אלא להשפעה המצטברת שלהם ולמשמעות התפקודית בפועל.
כאשר התכנסה הוועדה מכוח פסק הדין המחזיר, המערער ואביו תיארו קשיים שחורגים מרשימת האבחנות. בין היתר הוצגו ניסיונות תעסוקה שלא צלחו. לפי הטיעון שנרשם, בעבודה במפעל אריזה הוא פוטר אחרי יום. הוצג גם חומר מקצועי בנוגע ליכולת ההשתכרות ולמצבו התפקודי. המערער טען כי "הוועדה התעלמה מהוראות פסק הדין ולא בחנה את השפעתם המצטברת של כלל הליקויים שנקבעו למערער", וכי לא בחנה באמת כיצד השילוב בין הטיקים, הקשב והמצב הנפשי משפיע על היכולת להתמיד במקום עבודה.
המוסד לביטוח לאומי לא התעקש שהחלטת הוועדה נקייה מפגם. בהליך בבית הדין הוא הסכים למעשה שנדרשת השלמה והנמקה טובה יותר, אך טען שהדרך הנכונה היא להחזיר את התיק לאותו הרכב, והודיע כי הוא "מתנגד להשיב את עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש". לשיטתו, הכלל הוא שהחזרת עניין לוועדה חדשה היא חריג, ויש לתת לוועדה המקורית אפשרות לתקן את החסר. הוא הפנה לפסיקה שבה נקבע כי עצם העובדה שוועדה לא קיבלה את עמדת המבוטח גם לאחר החזרה אינה מלמדת בהכרח על נעילת עמדה.
בית הדין בחן את שתי ההחלטות זו לצד זו. השופטת אביגיל בורוביץ מצאה כי כאן לא מדובר רק בהנמקה קצרה מדי. הוועדה לא הציגה בחינה ממשית חדשה של ההשפעה המצטברת, ובסיפא של החלטתה חזרה על מלל זהה כמעט לזה שהופיע לפני פסק הדין המחזיר. בכך, קבעה השופטת, נפגעת התכלית של החזרת ההליך: ועדה שמתבקשת לשקול מחדש אינה יכולה להסתפק בשחזור מסקנתה בלי להראות שההוראה השיפוטית אכן שינתה את אופן הבחינה.
בית הדין התייחס במפורש לטענת הביטוח הלאומי שלפיה גם אם ההחלטה אינה מספקת, אין הצדקה להחליף הרכב. אלא שבנסיבות האלה נקבע כי התמונה שונה. בפסק הדין נאמר שהוועדה "לא רק שלא שינתה דעתה, אלא חזרה על הסיפא באותו מלל". השופטת הוסיפה כי מתעורר חשש שמא החזרת התיק פעם נוספת לאותו הרכב לא תביא לשקילה מחודשת אמיתית. החשש הוגדר כחשש של "נעילות" או "מבוצרות".
ההכרעה אינה קובעת שהמערער אכן איבד את כושר עבודתו בשיעור המזכה אותו בקצבה, וגם אינה מאמצת את ההערכות התעסוקתיות שהציג. בית הדין לא החליף את שיקול הדעת הרפואי-תפקודי של הוועדה בשיקול דעתו. הוא קבע שההליך שבו התקבלה ההחלטה השנייה לא עמד בהוראות פסק הדין הקודם, ולכן יש לאפשר בדיקה חדשה אצל גורם שאינו כבול לעמדה שכבר חזר עליה.
בהתאם לכך התקבל הערעור והעניין הוחזר לוועדה רפואית לעררים לאי-כושר בהרכב חדש. הוועדה החדשה תדון בעניינו של המערער מחדש, והחלטות הוועדה הקודמת ופסקי הדין הקודמים לא יעמדו לפניה באופן שיקבע את מסלול הדיון. בית הדין לא פסק הוצאות, בין היתר על רקע הייצוג באמצעות הסיוע המשפטי.
גם ההפניה של הוועדה למשרות אפשריות המחישה מדוע נדרשה בחינה מצטברת ולא רשימה כללית של עבודות. הוועדה הזכירה שליח רגלי, עבודה במשתלה ומיון ואריזה, אך פסק הדין המחזיר דרש לבחון כיצד שלושת הליקויים יחד משפיעים על היכולת לבצע עבודות כאלה ולהתמיד בהן. העובדה שהמערער תיאר ניסיון קצר במפעל אריזה שהסתיים בפיטורים לאחר יום הייתה חלק מהתמונה שהוועדה נדרשה לשקול, לא הכרעה של בית הדין בדבר כושרו.
הסיפור בפסק הדין הוא לכן פחות על אחוזי הנכות עצמם ויותר על המשמעות המעשית של הוראת החזרה. כאשר ערכאה שיפוטית אומרת לוועדה לבחון מחדש את התמונה המצטברת, שינוי אמיתי בבחינה צריך להיראות בהחלטה. במקרה הזה הדמיון להחלטה הקודמת הפך בעצמו לבעיה משפטית, ובמקום סבב שלישי בפני אותם חברי ועדה, נפתחה הדרך לבדיקה חדשה. מספר התיק: ב"ל 28609-04-26.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.