תביעות משפחה הדדיות בין הורים לחמישה ילדים החלו כהליך שבו שני הצדדים העלו טענות זה נגד זה על רכוש, מזונות ואחריות הורית. אבל במהלך המשפט השתנה מוקד הסיפור. האב חדל להתייצב, לא הגיע לדיון ההוכחות, ניתק קשר עם עורכת דינו מטעם הסיוע המשפטי, הפסיק לשוחח ולהיפגש עם ילדיו ואף הודיע לעובדת סוציאלית שאינו חפץ עוד במפגשים. במקביל לא שילם את המזונות הזמניים שנפסקו. בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קבע שהיעלמותו אינה יכולה להקפיא את חיי המשפחה ואת ההליכים, והכריע על בסיס הראיות שהאם הציגה.
הצדדים נישאו בשנת 2010 ונולדו להם חמישה ילדים. במהלך השנים נפתחו ביניהם כמה הליכים שאוחדו: תביעת האב בענייני אחריות הורית וזמני שהות, תביעת רכוש ואיזון משאבים, תביעה שהגיש האב למזונות ותביעה שהגישה האם למזונות ומדור עבור הילדים. בפברואר 2026 כבר ניתן פסק דין נפרד בענייני החזקת הילדים. בפסק הדין הנוכחי נותרו בעיקר סוגיות הרכוש והמזונות, אך הן נדונו על רקע מציאות חדשה שבה האב למעשה פרש מההליך ומהקשר המשפחתי.
האם תיארה מערכת יחסים קשה שבה לדבריה נשאה לאורך זמן גם בנטל הכלכלי וגם בגידול הילדים. ברכיב הרכושי טענה כי האב "חי על חשבונה לאורך כל הנישואין" וכי הסתיר הכנסות והבריח כספים משותפים. היא טענה להתעללות נפשית ולהשפלות. באחת העדויות תיארה אמירה שיוחסה לאב: "אני המלך... ואת השפחה של המלך". היא ביקשה מבית המשפט לחרוג מחלוקה שווה של זכויות סוציאליות לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, בטענה שהנסיבות הכוללות, לרבות האופן שבו נשאה במשפחה וההתנהלות של האב, מצדיקות תוצאה אחרת.
מצד האב היו כתבי טענות קודמים, אך בשלב המכריע לא הוצגה גרסה מתחרה באמצעות עדות. הוא לא התייצב לדיון ההוכחות ולא הגיש סיכומים. קודם לכן העלה טענות ביחס לרכוש ולמזונות ואף הגיש תביעה משלו. לפי טענת האם המתוארת בפסק הדין, בתביעת המזונות הציג מצג שלפיו הוא "נעדר הכנסות". כאשר הגיע הזמן לברר את טענותיו הוא לא המשיך לנהל את ההליך. בית המשפט ציין כי ההיעדרות הייתה מודעת וכי האב ניתק גם את הקשר עם באת כוחו. התוצאה הדיונית הייתה דחיית תביעותיו, אך בית המשפט לא הסתפק בכך ובחן לגופן את הראיות שנדרשו לצורך תביעות האם.
ברכוש נקבע מועד קרע מוסכם של 1 בינואר 2022. בית המשפט קיבל את הבקשה לאיזון משאבים לא שוויוני במובן משמעותי: כל צד יישאר עם מלוא הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות הרשומות על שמו, בלי לאזן אותן מול הצד האחר. לצד זאת נערך חשבון של נכסים וכספים קונקרטיים. האב מכר רכב משותף ששוויו הועמד על 20 אלף שקל ונדרש לשאת במחצית השווי, 10,000 שקל. האם מכרה רכב משפחתי בסכום של 80 אלף שקל, ומחצית חלקו של האב, 40 אלף שקל, הובאה בחשבון בקיזוז.
בית המשפט התייחס גם ל-60 אלף שקל שהאב משך מהחשבון המשותף בעת הפרידה וקבע שעליו להשיב לאם 30 אלף שקל, מחצית הסכום. לעומת זאת, טענת האם שלפיה הוריה נתנו לבני הזוג הלוואה של 100 אלף שקל לא התקבלה, לאחר שלא נמצאה תשתית ראייתית מספקת. בכך הבהיר בית המשפט שגם כאשר צד אחד אינו משתתף בהליך, אין פירוש הדבר שכל טענה של הצד האחר מתקבלת אוטומטית. היעדרו של האב הקשה עליו להוכיח את טענותיו, אך האם עדיין נדרשה להוכיח את שלה.
במזונות נתן בית המשפט משקל לכך שאין כיום זמני שהות עם האב כלל. לצורך החישוב הוערכה יכולת ההשתכרות נטו של האב ב-15 אלף שקל בחודש, ונקבע יחס הכנסות של 60% לאם ו-40% לאב. צורכי כל ילד הועמדו על 2,729 שקל כולל מדור. מאחר ששתי הבנות הצעירות היו בתקופות שונות מתחת לגיל שש, נקבע מנגנון מדורג: בתחילה חיוב כולל של 8,732.8 שקל בחודש, לאחר מכן 7,095.4 שקל, ובהמשך, כאשר שתיהן יהיו מעל גיל שש, 5,458 שקל בחודש. נקבע גם שהאב יישא במחצית מהוצאות רפואיות וחינוכיות חריגות בהתאם לתנאים שנקבעו.
מועד החיוב נקבע ל-3 ביולי 2024, מועד פתיחת הליך יישוב הסכסוך, ולא למועד מוקדם יותר שביקשה האם. בית המשפט דחה את הדרישה להחיל את המזונות רטרואקטיבית ממאי 2024, משום שלא הוגשה תביעת השבה מתאימה ביחס לתקופה הקודמת. גם כאן ניכרת אותה גישה: ההתנהלות הקשה של האב לא פטרה את האם מהצורך לעמוד במסגרת המשפטית של כל סעד שביקשה.
האב חויב בהוצאות בסך 40 אלף שקל. ההכרעה מציירת מצב שבו צד יכול להחליט שהוא מפסיק להשתתף בהליך, אבל ההחלטה הזו אינה משאירה את המשפחה במצב ביניים. בית המשפט המשיך, סינן בין טענות מוכחות לכאלה שלא הוכחו, וקבע הסדר רכושי ומזונות לפי המציאות שנוצרה, שבה האם נותרה עם כל חמשת הילדים והאב אינו מקיים קשר עמם. מספרי התיקים: תלה"מ 66796-11-24, תלה"מ 274-08-24 ותלה"מ 290-08-24.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.