עובדת שהחלה לעבוד כמבקרת איכות במפעל בתחילת ספטמבר 2023 מצאה את עצמה, פחות מחודשיים לאחר מכן, בתוך מציאות שלא הייתה בשליטתה. מוסדות החינוך נסגרו בעקבות מלחמת חרבות ברזל, בן זוגה שירת במילואים, ושני ילדיה הקטנים נזקקו להשגחה. היא נעדרה לסירוגין מהעבודה במשך 11 ימים, חזרה למפעל ב-26 באוקטובר, וב-29 באוקטובר קיבלה מכתב פיטורים שנכנס לתוקף מיד. בית הדין האזורי לעבודה בחיפה קבע שהפיטורים היו קשורים להיעדרות המוגנת וחייב את סיני טכנולוגיות זיווד בע"מ בשורה של פיצויים.
צריכים עו"ד?
העובדת התקבלה לעבודה ב-3 בספטמבר 2023 בשכר של 35 שקל לשעה. עד פרוץ המלחמה עבדה ברצף. ב-8 וב-9 באוקטובר עוד התייצבה לעבודה, אבל החל מ-10 באוקטובר נאלצה להישאר בבית בחלק מהימים בשל סגירת המסגרות ובשל שירות המילואים של בן זוגה. התכתובות שהוצגו לבית הדין הראו כי היא עדכנה גורמים במפעל על הסיבה להיעדרויותיה. למרות זאת, כאשר שבה לעבודה בסוף החודש, ההעסקה הסתיימה כמעט מיד.
העובדת טענה כי פוטרה בגלל המצב המשפחתי שנוצר בתקופת החירום. לדבריה, לא הייתה זו בחירה להיעדר אלא תוצאה ישירה של סגירת מוסדות החינוך ושל היעדר בן הזוג מהבית. היא גם ביקשה לברר את זכאותה לתשלום בגין ימי ההיעדרות. בית הדין ציין כי גרסתה הייתה עקבית ואמינה, וכי היא נתמכה בהודעות ששלחה למנהלים. מבחינתה, הרצף בין ההיעדרות, החזרה ופיטורים בתוך שלושה ימים היה ברור.
סיני טכנולוגיות הציגה הסבר אחר. החברה טענה שהפיטורים נבעו מצרכים מקצועיים ותפעוליים, מצמצום הפעילות במפעל ומחוסר התאמה. מנהלים שהעידו מטעמה ניסו גם להרחיק את עצמם מהידע על נסיבותיה האישיות של העובדת. אחד מהם נשאל מדוע לא בירר את סיבת ההיעדרות והשיב: "למה לא בעבודה? לא עניין אותי". החברה טענה כי לא ידעה שהעובדת אם לילדים קטנים וכי ההחלטה על סיום העסקתה לא הייתה קשורה לכך.
בית הדין לא קיבל את הגרסה. הוא נתן משקל לכך שהממונה הישיר וגורמים נוספים קיבלו עדכונים מפורשים מהעובדת, וכי ידיעתם מיוחסת למעסיקה. עוד נקבע שקיימות סתירות בעדויות מנהלי החברה, בעוד ששני גורמים מרכזיים שהיו מעורבים בהתכתבויות כלל לא הובאו לעדות. על הרקע הזה קבע ההרכב כי החברה "ידעה גם ידעה" שהעובדת נעדרה כדי להשגיח על ילדיה וכי בן זוגה שירת במילואים.
החברה גם לא הצליחה לבסס את טענת הצמצומים או את הטענה לקשיים מקצועיים. לא הוצגה תשתית שמראה צורך אמיתי בהפחתת כוח אדם, ולא הובאה ראיה ממשית לכך שעבודתה של התובעת הייתה לקויה. בית הדין קבע כי חוסר שביעות הרצון של המעסיקה נקשר להיעדרויות ולפנייה של העובדת בנושא זכויותיה. די היה בכך שההיעדרות הייתה אחד השיקולים שהובילו לפיטורים כדי להקים את ההפרה לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
בנוסף, בית הדין החיל את התיקון לחוק הגנה על עובדים בשעת חירום שנכנס לתוקף רטרואקטיבית מ-7 באוקטובר 2023. התיקון אסר לפטר עובד בשל היעדרות לצורך השגחה על ילד כאשר בן הזוג או ההורה האחר משרת כחייל בתקופה הקובעת. נקבע כי התנאים התקיימו: הילדים נזקקו להשגחה בגלל סגירת מוסדות החינוך, בן הזוג היה במילואים, והפיטורים באו מיד עם שובה של העובדת. החברה לא הרימה את הנטל להראות שהפיטורים נבעו מסיבה אחרת.
התוצאה הכספית שיקפה כמה הפרות נפרדות. בגין חוק שוויון ההזדמנויות נפסקו 30 אלף שקל. לפי חוק הגנה על עובדים בשעת חירום נפסקו 50 אלף שקל בגין נזק לא ממוני ועוד 6,370 שקל בגין נזק ממוני. בנוסף נפסקו 20 אלף שקל בגין פגמים בהליך הפיטורים, 5,000 שקל משום שלא נמסרה הודעה כדין על תנאי העבודה, 424.66 שקל חלף הודעה מוקדמת ו-34.4 שקל הפרש פדיון חופשה. החברה חויבה גם ב-25 אלף שקל שכר טרחת עורך דין.
הסיפור בפסק הדין אינו רק על פיטורים בתקופה רגישה, אלא על הפער בין טענה כללית של מעסיק ל"צרכים תפעוליים" לבין מה שהמסמכים והעדים מספרים בפועל. העובדת לא נדרשה להוכיח שמישהו אמר במפורש שהיא מפוטרת בגלל הילדים. די היה ברצף האירועים, בידיעת המנהלים, בהיעדר ראיות לסיבה אחרת ובקשר הזמנים הצמוד. כך הפכה חזרה לעבודה אחרי היעדרות כפויה של 11 ימים לנקודת המפנה שהובילה לפסק דין משמעותי נגד המעסיקה. מספר התיק: סע"ש 45146-03-24.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.