לקוח שעבר לעורך דין אחר לאחר שהוגשה תביעת הפיצויים בעניינו טען כי עורכי הדין הקודמים התרשלו בייצוגו. בית משפט השלום בחיפה דחה את טענותיו, קבע כי גרסתו אינה מהימנה, וחייב אותו לשלם שכר טרחה והוצאות.
עורכי הדין שלנו
לקוח שהפסיק את ייצוגם של שני עורכי דין בתביעת פיצויים בגין תאונת דרכים טען כי הייצוג שקיבל מהם היה רשלני ולכן אינם זכאים לשכר טרחה. בית משפט השלום בחיפה דחה את טענותיו, קבע כי עורכי הדין ביצעו עבודה משמעותית בתיק, וחייב אותו לשלם להם שכר טרחה והוצאות בסך כולל של יותר מ-63 אלף שקל.
פסק הדין ניתן על ידי השופטת סיגלית גץ-אופיר, בתביעה שהגישו שני עורכי דין נגד לקוח לשעבר. לפי פסק הדין, עורכי הדין ייצגו את הלקוח בתביעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, לאחר תאונה שאירעה בשנת 2011.
הייצוג נמשך תקופה ממושכת. עורכי הדין נפגשו עם הלקוח, הפנו אותו למומחים, פעלו מול חברת הביטוח, סייעו בהליכים הקשורים לביטוח הלאומי, ובהמשך הגישו בשמו תביעה לבית המשפט המחוזי. במסגרת ההליך הם ניהלו הליכים מקדמיים, הגישו תחשיבי נזק והתייצבו לדיונים.
בשלב מסוים ניתנה בתיק הפיצויים הצעת פשרה בסך 600 אלף שקל. עורכי הדין סברו כי ההצעה אינה מספקת והמליצו ללקוח שלא לקבל אותה. בהמשך, לפני ישיבת קדם משפט נוספת, גילו עורכי הדין באמצעות מערכת נט המשפט כי הלקוח העביר את הייצוג לעורך דין אחר, מבלי שקיבלו ממנו הודעה מסודרת על כך.
לאחר החלפת הייצוג הסתיים תיק הפיצויים בפשרה, שבמסגרתה שולם ללקוח סכום של 846,525 שקל. בעקבות זאת דרשו עורכי הדין הקודמים לקבל את חלקם בשכר הטרחה, בהתאם להסכם שכר הטרחה שעליו חתם הלקוח.
הלקוח טען מנגד כי עורכי הדין אינם זכאים לשכר טרחה, משום שלדבריו הייצוג שקיבל מהם היה רשלני. בין היתר הוא טען כי הם הפנו אותו למומחים רפואיים לא טובים, הגישו את התביעה לפני שמוצו זכויותיו בביטוח הלאומי, ניסו לשכנע אותו להסכים לפיצוי נמוך, וגרמו לו נזק כספי ובריאותי. לטענתו, לא רק שאינו חייב להם כסף, אלא הם אלה שחייבים לו מאות אלפי שקלים.
השופטת גץ-אופיר דחתה את גרסת הלקוח וקבעה כי לא ניתן לתת בה אמון. בפסק הדין צוין כי הלקוח הציג גרסאות שונות ביחס לסכום הפשרה שהוצע לו בזמן הייצוג הקודם: פעם אחת טען כי ההצעה עמדה על 500 אלף שקל, פעם אחרת על 450 אלף שקל, ובהמשך על 400 אלף שקל. אף אחת מהגרסאות לא נתמכה בראיה.
לעומת זאת, טענת עורכי הדין שלפיה הצעת הפשרה בזמן ייצוגם עמדה על 600 אלף שקל לא נסתרה. השופטת קבעה כי עדותו של אחד מעורכי הדין הייתה קוהרנטית וכנה, וכי יש לתת בה אמון מלא.
בפסק הדין נכתב כי "בעדותו של הנתבע לא מצאתי ליתן כל אמון", וכי עדותו נמצאה "בלתי מהימנה באופן מובהק בשל ריבוי הסתירות המהותיות והגרסאות המתחלפות בנוגע לעובדות מרכזיות".
גם טענות הרשלנות נדחו. בית המשפט קבע כי הלקוח לא הוכיח שעורכי הדין התרשלו, לא הוכיח שהמומחים שאליהם הופנה גרמו לו נזק, ולא הוכיח שהסכום הגבוה יותר שהתקבל בסופו של דבר נבע מכשל כלשהו בייצוג הקודם. עוד נקבע כי גם שינוי באחוזי הנכות שנקבעו לו בהמשך לא הוכח כתוצאה של ערר על הקביעה הקודמת, אלא הוצג כקשור לתביעה מאוחרת להחמרת מצב.
פרט נוסף שעמד לחובת הלקוח היה העובדה שלאחר שהפסיק את הייצוג וטען לאכזבה מעורכי הדין, הוא שב ופנה אליהם בהמשך בבקשה שייצגו אותו בתאונת דרכים נוספת. נתון זה חיזק את הקושי לקבל את טענותיו בדבר אובדן אמון ורשלנות בייצוג הקודם.
בית המשפט קבע כי עורכי הדין ביצעו עבודה ממשית ומשמעותית בתיק עד להפסקת הייצוג. הם לא הסתפקו בטיפול ראשוני, אלא כבר הגישו את התביעה, ניהלו הליכים מקדמיים, הגישו תחשיבי נזק והשתתפו בקדם משפט. השופטת קבעה כי טענות הלקוח בנוגע לאופן ניהול התיק "מופרכות ואין בהן ממש".
עם זאת, בית המשפט לא אימץ את מלוא החישוב של עורכי הדין. הם דרשו שכר טרחה לפי הפיצוי הסופי שקיבל הלקוח, בסך 846,525 שקל. השופטת קבעה כי נכון יותר לחשב את שכרם לפי ההישג שהיה קיים בזמן ייצוגם: הצעת פשרה בסך 600 אלף שקל.
בהתאם לכך נפסק לעורכי הדין שכר טרחה בסך 44 אלף שקל בתוספת מע"מ, ובסך הכול 51,920 שקל כולל מע"מ. בנוסף חויב הלקוח לשלם להם 10,384 שקל בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בהליך הנוכחי, וכן 1,053.65 שקל בגין אגרות בית המשפט.
בסך הכול חויב הלקוח לשלם לעורכי הדין 63,357.65 שקל בתוך 30 יום.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.