בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה ערעורים על שני פסקי דין שאישרו צוואה נוטריונית ותוספת לצוואה. ההרכב קבע כי לא הוכח פגם בכשירות המנוחה או מעורבות הנהנה בהכנת הצוואה, וחייב את המערערות בהוצאות ערעור בסך 50 אלף שקל.
המערערות, קרובות משפחה של המנוחה, ביקשו לבטל את אישור הצוואה והתוספת לה. הן העלו טענות לפגמים צורניים, להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות הנהנה שהוא ידיד\מכר בעריכת המסמכים. ביחס למצבה הרפואי הן הסתמכו גם על רישום של רופא המשפחה שלפיו "קיימת ירידה גסה בתפקודה הקוגניטיבי". המשיב טען מנגד כי הערעור "שגוי, מוטעה, מטעה והוגש בחוסר תום לב מובהק".
פסק הדין ניתן בהרכב השופטים עינת רביד, נפתלי שילה ויחזקאל אליהו. השופטת רביד קבעה כי בית המשפט למשפחה בחן כראוי את טענות הפגם הצורני והגיע למסקנה שהצוואה והתוספת משקפות את רצון המנוחה. הטענות בדבר השפעה בלתי הוגנת נדחו גם הן, לאחר שלא הונחה תשתית להתערבות בממצאים העובדתיים.
בסוגיית הכשירות הסתמך בית המשפט על שני מומחים שמונו בהליכים ואשר בחנו את מלוא התיעוד הרפואי. שניהם הגיעו למסקנה שהמנוחה הייתה כשירה במועדים הרלוונטיים. ההרכב דחה את הטענה שהיה צריך לזמן את רופא המשפחה לעדות שנים לאחר הרישום, וקבע כי הרישום היה סתום ולא מפורט ולא סתר את יתר התיעוד שנבחן בידי המומחים.
המערערות טענו גם שהמשיב נכח בדירת המנוחה בזמן עריכת הצוואה והיה מעורב בהכנתה. חוות דעת איכון הטלפון קבעה כי הוא לא תועד בכתובת באותו יום, והנוטריון העיד שהמנוחה הייתה לבדה בדירה ופתחה לו את הדלת. בית המשפט קבע: "סוגיה זו של שהיית המשיב בדירת המנוחה בעת עריכת הצוואה אין לה אף ראשית ראייה, ולכן אין כל ראייה למעורבות המשיב בהכנת הצוואה".
המחוזי לא התערב גם בהוצאות הכוללות בסך 109 אלף שקל שנפסקו בשני ההליכים בבית המשפט למשפחה. נקבע כי לנוכח שמיעת העדים, חקירת המומחים, הגשת הסיכומים והיקף העיזבון, אין מדובר בהוצאות בלתי סבירות או עונשיות.
הערעורים נדחו, והמערערות חויבו לשלם למשיב הוצאות של 50 אלף שקל. פסק הדין ניתן בידי השופטת רביד ובהסכמת השופטים שילה ואליהו.
מספרי התיקים: עמ"ש 11974-04-23 ועמ"ש 8247-02-26.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.