בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל תביעה של עולה מצרפת, המטופל בדיאליזה, נגד המוסד לביטוח לאומי והורה לשלם לו גמלת אזרח ותיק מיוחדת ממועד הגשת התביעה. נקבע כי לאחר הניכויים שהוכחו, הכנסת התא המשפחתי נמוכה מתקרת ההכנסה המותרת.
התובע טען כי הסכם ממון בינו לבין אשתו מחייב שלא להביא בחשבון את הכנסותיה לצורך הזכאות. ביחס לדירה שבבעלותה הוא טען כי בשל תשלומי המשכנתה "אין לה הכנסה בפועל מהשכירות". עוד ביקש לנכות הוצאות נסיעה לטיפולי דיאליזה והחזרי הלוואות. המוסד לביטוח לאומי טען מנגד כי "הסכם הממון בדבר הפרדה רכושית אינו רלוונטי לצורך זכאות" וכי אין לנכות את ההוצאות שביקש התובע.
ההרכב, בראשות נשיאת בית הדין אריאלה גילצר-כץ ובהשתתפות נציגות הציבור, דחה את טענת התובע שלפיה יש להתעלם מהכנסות אשתו. נקבע כי מבחן ההכנסות נבחן ברמת התא המשפחתי, וכי הסכם הממון אינו משנה את דרך החישוב שנקבעה בהסכם החל על הגמלה.
עם זאת, בית הדין קיבל חלק מטענותיו בעניין הניכויים. הוא הכיר בהוצאות נסיעה רפואיות מוכחות בסך 595 שקל בחודש. עוד נקבע כי יש להביא בחשבון החזרים שוטפים של הלוואות שניטלו לצורך רכישת הדירה, ולא רק ריבית על המשכנתה, בהתאם ללשון ההסכם ולתכלית בחינת ההכנסה הפנויה.
לאחר חישוב ההכנסה מהשכרת הדירה, ההחזרים, הפנסיה מצרפת והוצאות הנסיעה הרפואיות, קבע בית הדין כי ההכנסה האחרת של התובע עומדת על 5,432.13 שקל בחודש. סכום זה נמוך מהתקרה לשנת 2024, 6,594 שקל, וגם מהתקרה לשנת 2025, 6,817 שקל.
בית הדין קבע כי התובע עומד בתנאי הסף ולכן זכאי לגמלה ממועד הגשת תביעתו. מאחר שיוצג בידי הלשכה לסיוע משפטי, לא נפסקו הוצאות.
מספר התיק: ב"ל 60222-12-24.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.