חברת התעופה איבריה ליניאס איריאס דה אספניה תחזיר לנוסע הוצאות לינה, נסיעה ומזון שנגרמו בעקבות ביטול טיסות משפחתו לגואטמלה, אף שהודיעה לו על הביטול יותר מחודש לפני ההמראה. הנוסע תבע 14,914 שקל לאחר שהמשפחה נאלצה לטוס במסלול הכולל עצירות נוספות, ואילו איבריה טענה כי הציעה חלופה ראויה וכי ההודעה המוקדמת אפשרה לו להיערך. הרשמת הבכירה מאיה בלאו, מבית המשפט לתביעות קטנות בעפולה, קיבלה את התביעה בחלקה. היא הבהירה כי ההודעה המוקדמת הפוטרת מתשלום פיצוי כספי אינה פוטרת כשלעצמה מהספקת יתר שירותי הסיוע לפי החוק. החברה חויבה לשלם 2,571 שקל ועוד 300 שקל הוצאות והחזר אגרה, אך הדרישות להחזר חלק ממחיר הכרטיסים ולפיצוי על נזקים אחרים נדחו.
חמשת בני המשפחה היו אמורים לצאת ב־28 ביולי 2025 מתל אביב לגואטמלה סיטי דרך מדריד, ולשוב באותו מסלול. התובע רכש את הכרטיסים ישירות באתר איבריה תמורת 12,121.40 דולר אמריקאי, בתעריף שהגדיר גמיש. ב־17 ביוני הודיעה החברה על ביטול הטיסה מתל אביב למדריד. לפי התובע, רק ב־28 ביוני, בעקבות פניותיו לחברה, התברר לו כי למעשה בוטלו גם יתר מקטעי הטיסות.
התובע טען כי איבריה חסמה את האפשרות לשנות את ההזמנה באופן עצמאי וחייבה אותו להסתייע במוקד הטלפוני שלה. לדבריו, המענה היה מסורבל ואיטי, ונציגי החברה לא הסכימו לבחון חלופות שהציע. כאשר נמסר לו כי כרטיסים לטיסות חלופיות מתאימות כבר נמכרו, הוא נאלץ לטענתו להסתפק במסלול מכביד בהרבה מזה שהזמין. בדרך לגואטמלה טסה המשפחה דרך ברצלונה ומדריד, עם לינת לילה בברצלונה; בדרך חזרה עברה במיאמי ובברצלונה. מעבר זה חייב את בני המשפחה להצטייד באשרות מתאימות לארה"ב. לטענת התובע, לאחר שנחתו במיאמי אף נלקחו לחקירה בידי רשויות ההגירה, דבר שגרם להם ללחץ ולמצוקה.
על רקע זה דרש התובע 817.76 שקל עבור המלון, 116.85 שקל עבור הנסיעה אליו משדה התעופה ו־136.33 שקל עבור הנסיעה חזרה. הוא דרש עוד 233.10 שקל עבור אישורי ESTA לשלושה מבני המשפחה, 29.60 שקל על בקשות שלא אושרו לשני האחרים, 1,396 שקל עבור הוויזות שנאלצו להוציא בעקבות זאת, 80 שקל לצילום תמונות ו־150 שקל לחניה ליד השגרירות האמריקאית. בנוסף נתבעו 740 שקל להוצאות מזון בשתי העצירות שנוספו, 6,216 שקל בגין רכיב הגמישות בכרטיסים שלטענתו לא יכול היה לנצל, ו־5,000 שקל בגין הנזק המשפחתי. הוא ביקש גם את החזר אגרת בית המשפט בסך 150 שקל. לדבריו, החברה הסכימה להכיר רק ב־272.06 אירו עבור חלק משירותי הסיוע.
איבריה ביקשה לדחות את התביעה. לטענתה, אחריות המוביל האווירי מוגבלת לפי אמנת מונטריאול וחוק התובלה האווירית. היא הסבירה כי הפסיקה לטוס לישראל וממנה עד אוקטובר 2025 בעקבות המצב הביטחוני ונפילת הטיל הבליסטי בנתב"ג במאי אותה שנה. לגרסתה, מי שרכש כרטיסים מחברה זרה בתקופה זו נטל על עצמו סיכון ידוע. ממילא, לדבריה, הודעת הביטול הועברה כחודש וחצי לפני הטיסה, ולכן לא קמה זכאות לפיצוי הסטטוטורי מכוח חוק שירותי תעופה.
החברה טענה עוד שהגמישות שרכש התובע נועדה לאפשר לו לבצע שינויים ביוזמתו בלי לשלם דמי שינוי או כרטוס מחדש, ולא להבטיח שהמסלול יישאר זהה במקרה של ביטול מטעם החברה. לאחר הביטול יכול היה לבחור בהשבת מלוא התמורה, אך הוא הסכים לקבל מסלול חלופי, הכולל טיסה בחברה ישראלית לברצלונה, ועשה שימוש בכרטיסים. החברה הוסיפה כי נשאה בעלויות גבוהות כדי להסדיר את החלופה, ולא היה עליה להחזיר חלק ממחיר הכרטיסים שמומשו. באשר להוצאות הנלוות, לשיטתה שירותי הסיוע נועדו לנוסעים הנתקעים ביעד זר ואינם יכולים להיערך מראש, ואשרות כניסה אינן חלק מן השירותים שהחוק מונה.
הדיון נערך על יסוד כתבי הטענות והראיות לפי תקנות השיפוט בתביעות קטנות. התובע הגיש השלמת טיעון ביולי 2026 ואילו הנתבעת לא הגישה השלמה מטעמה. בלאו הבהירה כי הדין החל על ביטול טיסה מישראל או אליה הוא חוק שירותי תעופה. סעיף 6(א) לחוק מקנה לנוסע שטיסתו בוטלה שירותי סיוע, בחירה בין השבת תמורה לכרטיס חלופי, וכן פיצוי כספי לפי תנאי החוק. התובע הבהיר שאינו מבקש את הפיצוי הכספי הקבוע בחוק. שירותי הסיוע עצמם כוללים לפי סעיף 3 מזון ומשקאות בהתאם לזמן ההמתנה, לינה לפי הצורך, הסעה בין שדה התעופה למלון ושירותי תקשורת.
הרשמת עמדה על כך שקיימת גם גישה מצמצמת בפסיקה. היא הפנתה לפסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון שקשר את הזכאות לשירותי סיוע לצורך במענה מיידי במצבים שבהם נוסעים אינם יכולים להיערך לשינוי. עם זאת, בלאו הדגישה כי החוק, אף שהוא פוטר מתשלום הפיצוי הכספי במקרה של הודעה יותר מ־14 ימים מראש, "אינו פוטר את מפעיל הטיסה מלספק את יתר שירותי הסיוע המנויים בחוק". היא סייגה את הדברים: חיוב בשירותי סיוע בנסיבות כאלה "אינו נעשה באופן מידי ואוטומטי". במקרה זה, בהתחשב בנסיבות ובהכרה מצד הנתבעת בזכאות להוצאות הלינה והנסיעות, נמצא הצדק לחייב אותה בשירותי הסיוע שנדרשו בעקבות שינוי המסלול.
בלאו קבעה מנגד כי עלויות אשרות הכניסה, התמונות והחניה בשגרירות אינן חלק משירותי הסיוע המוגדרים בחוק. גם הדרישה להשבת ההפרש בגין הכרטיסים הגמישים נדחתה: "החוק אינו מאפשר לחייב את הנתבעת לספק לנוסע כרטיס טיסה חלופי ובד בבד להשיב לו חלק מהתמורה". הרשמת קיבלה את פרשנות איבריה לתנאי הכרטיס, שלפיה הגמישות נגעה לשינוי ביוזמת הנוסע, ולא הוכחה הפרת התנאים החוזיים.
ההשוואה שערכה בין הכרטיסים המקוריים לחלופיים העלתה כי תאריכי הטיסות ויעדיהן הסופיים נותרו זהים. החוק מחייב להציע חלופה ליעד הסופי בתנאים דומים ככל האפשר ובמועד המוקדם ביותר שניתן, או במועד מאוחר בתיאום ובכפוף למקומות פנויים. העובדה שנוספו עצירות לא הוכיחה כשלעצמה שאיבריה הפרה את החובה הזאת. התובע גם לא ציין מתי הונפקו הכרטיסים החלופיים ולא הציג ראיות לכך שעמדו לרשות איבריה חלופות נוחות יותר. לפיכך נדחתה הטענה שהחברה הכבידה עליו במכוון ובחוסר תום לב.
גם הפיצוי המבוקש בגין עוגמת נפש נדחה. הרשמת לא שללה באופן גורף את האפשרות לפסוק נזק לא ממוני במקרים חריגים, אך ציינה כי ההודעה נמסרה מבעוד מועד, התובע בחר במסלול החלופי, והאירועים מול רשויות ההגירה בארה"ב לא היו בשליטת חברת התעופה. התובע לא ביקש פיצויים לדוגמה ולא טען להפרה ביודעין המצדיקה אותם. בלאו קבעה כי "לדרישות המפליגות של התובע בפניותיו אל הנתבעת ובכתב התביעה כאן, להחזר כלל הוצאותיו ולפיצוי בגין נזקים עקיפים שנגרמו לו לטענתו עקב שינוי מסלול הטיסה, אין יסוד בדין ובפסיקת בתי-המשפט".
בסופו של דבר נפסקו לתובע 818 שקל בגין הלינה בברצלונה ו־253 שקל עבור ההסעות. אף שלא הציג תיעוד להוצאות המזון והמשקאות, בלאו פסקה עבורן על דרך האומדן 1,500 שקל, בהתחשב בשני המקטעים שנוספו ובכך שמדובר בחמישה נוסעים. איבריה חויבה לשלם את הסכום שנקבע בפסק הדין, 2,571 שקל, בצירוף 300 שקל עבור החזר אגרה והוצאות המשפט.
ת"ק 72763-03-26

דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.