עמותת "בחרנו בחיים!" ועותרים נוספים ביקשו מבית המשפט העליון להתערב בזהות הגורם שיפקח על חקירת הדלפת החומרים בפרשת שדה תימן, למנוע בשלב זה מפרקליט המדינה לעסוק בפיקוח על החקירה, לחייב את שר המשפטים למנות גורם מפקח ולהורות למשטרה לבחון כיווני חקירה נוספים. בית המשפט דחה את העתירה: שניים משלושת ראשיה נדחו ברוב דעות של הנשיא יצחק עמית והשופט חאלד כבוב מול דעתו החולקת של השופט דוד מינץ, והראש שעסק בהתערבות בפעולות החקירה נדחה פה אחד.
צריכים עו"ד?
במוקד העתירה עמדה חוות דעת עדכנית של היועצת המשפטית למשרד המשפטים מיום 8.3.2026. לפי הפרפרזה הגלויה שלה, מניעותה של היועצת המשפטית לממשלה מלעסוק בפרשה נותרה בעינה, אך מניעותו של פרקליט המדינה אינה עומדת עוד. קודם לכן הודיעה המשטרה כי פעולות החקירה הסתיימו, וכי לא נמצאה תשתית ראייתית למעורבות של גורמים מחוץ ל"מעגל הפרקליטות הצבאית". לאחר קבלת השלמות מהמשטרה גובשה חוות הדעת החדשה. העותרים טענו כי התשתית העובדתית שעליה נשענה חוות הדעת אינה מספקת, וכי פרקליט המדינה אינו יכול לפקח על חקירה שבה יהיה עליו לבחון גם אם היה צורך לגבות עדויות ממנו או מגורמים אחרים בפרקליטות. בעתירתם אף נטען כי "האחריות הפלילית, לכאורה, מוטלת על אנשי היועצת ופרקליט המדינה". הם ביקשו גם להורות למשטרה לקיים חקירה של כלל החשדות והחשודים שלטענתם קשורים ל"טיוח הפרשה".
משיבי המדינה ביקשו לדחות את העתירה. בתגובתם נמסר כי ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה העביר ליועצת המשפטית למשרד המשפטים מידע על עובדי משרד המשפטים שמסרו עדויות, על עדים פוטנציאליים ועל גורמים שלא צפויים להידרש להעיד, וכי "החקירה לא העלתה כל חשד נגד מי מעובדי משרד המשפטים, וכי לא נדרשה במסגרת החקירה שנוהלה מסירת עדות על ידי פרקליט המדינה והיועצת המשפטית לממשלה". לטענתם, חוות הדעת השנייה נשענה על תשתית עובדתית מספקת ושונה מזו שהייתה קיימת בראשית החקירה. הנשיא עמית קבע כי אין עילה להתערב בחוות הדעת. לדבריו, התשתית שעליה נשענה חוות הדעת השנייה הייתה "רחבה לאין שיעור" מזו שעמדה בפני היועצת המשפטית למשרד המשפטים בעת חוות הדעת הראשונה. לאחר שעיין גם בחוות הדעת המלאה, שהוגשה לבית המשפט במעטפה סגורה, קבע כי מסקנותיה "מנומקות ומבוססות כדבעי בתשתית העובדתית שהוצגה".
בית המשפט דחה גם את הטענה שלפיה אי מינויו של גורם מפקח על ידי שר המשפטים מנע את בחינת ניגוד העניינים מחדש. הנשיא עמית קבע כי פסק הדין הקודם בפרשה לא קבע מניעות קבועה לפרקליט המדינה, וכי שר המשפטים עצמו נמנע במשך שבועות וחודשים מלהשתמש בסמכות שהוכרה לו למנות מפקח שעומד בתנאים שנקבעו. עוד נקבע כי אין הצדקה לתת לשר שהות נוספת למינוי מפקח לפני הסרת מניעותו של פרקליט המדינה. לפי דעת הרוב, בעקבות הסרת המניעות חוזרת לתוקפה הודעת שר המשפטים מיום 28.8.2023, ולפיכך פרקליט המדינה הוא הגורם שאמור לפקח על החקירה, ללא צורך בהחלטת מינוי פרטנית חדשה. הנשיא עמית כתב כי "מרגע שנשללה מניעותו של פרקליט המדינה, מינויו כמפקח נכנס לתוקף באופן אוטומטי". גם בקשת העותרים להורות למשטרה לבצע פעולות חקירה נוספות נדחתה. בית המשפט הדגיש את הרף הגבוה להתערבות בהחלטות מקצועיות של רשויות החקירה, וקבע כי ההנחות שלפיהן כיווני חקירה מסוימים לא נבחנו או "לא נבחנו כראוי" אינן מבססות עילה להתערבות שיפוטית. הנשיא עמית אף מתח ביקורת על השימוש מצד חלק מהעותרים והמשיבים במונחים כגון "טיוח" ובכינוי "חשוד" ביחס לפרקליט המדינה וליועצת המשפטית לממשלה, והבהיר כי עצם מניעותם בשלב מוקדם יותר לא נבעה מכך שנחשדו בפרשה.
השופט כבוב הצטרף לעמדת הנשיא. הוא הדגיש כי היועצת המשפטית למשרד המשפטים, שהיא הגורם המוסמך לבחון ניגוד עניינים במשרדה, מצאה שאין עוד בסיס לחשש שפרקליט המדינה מצוי בניגוד עניינים, וכי העותרים לא הציגו ראשית ראיה המצדיקה לסתור את מסקנתה. השופט מינץ חלק על דעת הרוב בשאלת מינוי המפקח. לשיטתו, פסק הדין הקודם בפרשה הניח כי החקירה מחייבת גורם מפקח ומלווה חיצוני, והסרת מניעותם של בכירי הפרקליטות הייתה צריכה להיעשות רק לאחר מינויו. הוא כתב כי אילו דעתו הייתה נשמעת, היה מוצא צו על תנאי המורה לשר להסביר מדוע אינו מפעיל את סמכותו וממנה גורם מפקח בהתאם למגבלות שנקבעו. עם זאת, גם הוא הסכים שאין מקום להורות למשטרה כיצד לנהל את החקירה. בית המשפט דחה לבסוף את העתירה על כל שלושת ראשיה ולא עשה צו להוצאות.
מספר תיק: בג"ץ 65416-03-26
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.