בית משפט השלום לתעבורה בחיפה זיכה נאשם מעבירה של נהיגה בזמן פסילה, אף שלא הייתה מחלוקת כי נהג בקטנוע בתקופה שבה רישיונו היה פסול. השופט אבישי קאופמן קבע כי המאשימה לא הוכיחה ברף הנדרש במשפט פלילי שהנאשם ידע על הפסילה, וכי ראיות התביעה עצמן ערערו את הטענה שהודעת הפסילה נמסרה לו כדין.
לפי כתב האישום, הנאשם נהג ב-11 ביולי 2024 לאחר שרישיונו נפסל לשלושה חודשים בגזר דין שניתן ב-2 ביוני 2024 בהיעדרו ובהיעדר בא כוחו. כתב האישום טען כי הודעה על גזר הדין נמסרה לו ב-25 ביוני 2024. הנאשם אישר כי נהג במועד הנטען, אך כפר בעבירה וטען שלא ידע על הפסילה. במהלך המשפט הוגשו בהסכמה דוחות פעולה של שוטרים וחקירת הנאשם. המאשימה ביקשה בשלב מאוחר יותר להסתמך על אישור צפייה של עורך דינו של הנאשם בתיק הקודם ולהוסיף כעד את עובד הדואר שביצע את המסירה. בית המשפט התיר את הוספת העד אך דחה את הבקשה להוסיף את אישור הצפייה כראיה. עובד הדואר העיד כי מסר את דבר הדואר למישהו מבני המשפחה אך אינו זוכר למי, וכי באזור מתגוררים שלושה אנשים בעלי אותו שם. בחקירתו אמר גם שהמסמך שהוצג לו אינו נראה כאישור המסירה המלא שהוא מכיר. לפי פסק הדין, המאשימה לא השיגה מרשות הדואר את אישור המסירה המלא, שבו ניתן היה לבדוק את פרטיו המלאים של המקבל.
בסיכומיה טענה המאשימה כי "הנאשם פעל בעצימת עיניים שיש לראות בה תחליף למודעות בדבר הפסילה", ולחלופין ביקשה להסתמך על החזקה שבסעיף 239ב לחסד"פ. ההגנה טענה כי גזר הדין לא נמסר לנאשם, כי לא ניתן לייחס לו עצימת עיניים וכי החזקה הסטטוטורית אינה מסייעת למאשימה. הנאשם עצמו העיד שעורך דינו מסר לו שהדיון נדחה. בחקירתו אמר: "הוא אמר לי שהדיון נדחה עוד לפני שעצר אותי השוטר. אני הייתי מודע לכך שיש לי רישיון עד שיגיע מועד הדיון". בית המשפט קיבל את טענות ההגנה. השופט קאופמן קבע כי עד התביעה מטעם המאשימה העיד שהמסירה לא בוצעה לאדם הנכון, ולכן גרסת התביעה עצמה שומטת את הבסיס לטענה שהנאשם קיבל את ההודעה. עוד נקבע כי מהראיות עלה שההודעה נמסרה במקום אחר ולא בבית הנאשם, ולכן החזקה שבסעיף 239ב נסתרה מראיות המאשימה עצמן.
גם טענת עצימת העיניים נדחתה. השופט קבע כי האירוע התרחש כחודש לאחר מועד גזר הדין בתיק הקודם, וכי אין מדובר בפרק זמן ארוך שבו עצם הימנעותו של הנאשם מלברר את מצב התיק מלמדת על עצימת עיניים. לדבריו, הרשעה בדרך זו שמורה למקרים שבהם ברור שהנאשם היה צריך לדעת על הפסילה או להבין שקיימת סבירות גבוהה שהוטלה עליו פסילה ונמנע מלברר זאת.
בית המשפט נתן משקל גם לכך שעדות הנאשם לא נסתרה ואף התחזקה מן הראיות. בפסק הדין צוין כי כבר במעמד עיכובו בידי השוטרים טען שהדיון נדחה והתקשר לעורך דינו. השופט קבע שהתנהגות זו פועלת לטובתו. גם העובדה שהסנגור מההליך הקודם לא זומן לעדות לא הספיקה כדי להשלים את החסר הראייתי. בסיכום נקבע כי המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח את ידיעת הנאשם על פסילת רישיונו ברף הנדרש במשפט הפלילי, והוא זוכה מהמיוחס לו.
מספר התיק הוא תתע"א 12304-07-24.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.