בית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל-נצרת סילק על הסף תביעה של אישה לאיזון משאבים מול בן זוגה לשעבר, לאחר שקבע כי ההליך הרכושי בין השניים כבר הסתיים בהסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין. השופט עמי זנאטי קבע כי התביעה החדשה, שהתמקדה בעיקר בזכויות סוציאליות שלטענת התובעת נצברו במהלך הנישואים, אינה יכולה לפתוח מחדש את הסוגיה הרכושית.
עורכי הדין שלנו
ההליך הקודם נפתח בינואר 2025 על ידי בן הזוג לשעבר. הוא ביקש פירוק שיתוף בדירת הצדדים וטען כי מלבד הדירה, המיטלטלין והרכב הרשום על שם האישה, אין לצדדים רכוש משותף ובכלל זה זכויות סוציאליות. בסעד שנתבע באותו הליך נכתב כי "הרכוש ו/או הנכסים ו/או הרכבים ו/או המיטלטלין ו/או הזכויות מכל מן וסוג שהוא הרשומות על שמם יתחלקו בחלקים שווים". בית המשפט ציין כי האישה לא הכחישה אז את היקף הרכוש הנטען ואף הסכימה לחלוקה שוויונית של הרכב. במסגרת ההליך הראשון מונה שמאי לדירה, וביולי 2025 הגיעו הצדדים להסכם שקיבל תוקף של פסק דין. הוסכם כי ינסו למכור את הדירה לצד שלישי במשך תקופה של לפחות שישה חודשים, תוך אפשרות לכל אחד מהם להשוות את ההצעה הגבוהה ולקבל זכות קדימה. בן הזוג ויתר גם על טענות להחזר תשלומי המשכנתה ששילם ושישלם עד מכירת הבית. ההסכמות סיימו את ההליך הרכושי הראשון.
ביולי 2026 הגישה האישה את התביעה החדשה וביקשה איזון משאבים, בעיקר ביחס לזכויות סוציאליות שלטענתה נצברו. לאחר שבית המשפט ביקש ממנה להתייחס לכך שההליך הרכושי הקודם כבר הסתיים, היא הודיעה כי היא עומדת על תביעתה. לפי פסק הדין, טענתה הייתה כי "ההסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין, היו חלקיות והסוגייה הרכושית ועניין איזון המשאבים לא זכו למענה והם נותרו פתוחים". השופט זנאטי דחה את הטענה גם במישור העובדתי וגם במישור המשפטי. הוא קבע כי בכתבי הטענות בתביעה הראשונה לא הייתה מחלוקת על היקף הרכוש המשותף, וכי שני הצדדים התייחסו במפורש לזכויות הסוציאליות. לפי פסק הדין, שניהם הציגו אז עמדה שלפיה לא נצברו בתקופת הנישואים זכויות ממון נוספות שיש לאזן מעבר לדירה, למיטלטלין ולרכב. לכך הצטרפה העובדה שאיש מהצדדים לא ביקש למנות אקטואר, והמינוי המקצועי היחיד שהתבקש היה שמאי לדירה. במישור המשפטי הסתמך בית המשפט על תקנה 15(א)(1) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020, המחייבת ריכוז של העילות והסעדים הנובעים מאותה מסכת עובדתית. השופט קבע כי העובדה שהתובעת בהליך הנוכחי הייתה הנתבעת בהליך הקודם אינה משנה את חובתה להעלות שם את כלל טענותיה הרכושיות. הוא אימץ את העיקרון שנקבע בפסיקה שלפיו "אין 'שני איזוני משאבים'", וכי לאחר שניתן פסק דין בהליך איזון משאבים אין לשוב ולהתדיין באותה סוגיה על בסיס אותה מסכת עובדתית.
בית המשפט הוסיף כי הודאת התובעת בהליך הראשון בטענה שלא קיימות זכויות נוספות מקימה נגדה השתק שיפוטי, השתק עילה ומניעות. עוד נקבע כי העובדה שפסק הדין הקודם ניתן בהסכמה אינה מונעת תחולה של מעשה בית דין. השופט ציין גם שהתובעת נהנתה לכאורה מתוצאת ההסכם הקודם, שבו בן הזוג ויתר על טענות להחזר תשלומי המשכנתה.
התביעה סולקה על הסף. מאחר שלא התבקשה תשובת הנתבע לפני ההכרעה, בית המשפט לא עשה צו להוצאות והורה על סגירת התיק. מספר התיק הוא תלה"מ 62483-07-26.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.