טענה שבנה השתמש ברכב ללא ידיעתה: הבקשה לבטל איסור שימוש נדחתה

בית משפט השלום לתעבורה בחדרה דחה בקשה של בעלת רכב לבטל איסור שימוש מנהלי שהוטל על רכבה למשך 30 יום. השופטת עידית פלד קבעה כי בשלב המנהלי קיימות ראיות לכאורה לכך שבנה של המבקשת נהג לכאורה בזמן פסילה, וכי המבקשת לא הוכיחה שהרכב נלקח ממנה ללא ידיעתה וללא הסכמתה או שעשתה כל שביכולתה למנוע את העבירה.
איסור השימוש הוטל ב-3 באוגוסט 2026 לאחר שימוע בפני קצין משטרה. המבקשת, שהיא בעלת הרכב והמשתמשת בו, טענה שבנה נהג ברכב בלי שידעה על כך ובשעה שהיה פסול מלנהוג. בתצהירה כתבה: "לא ידעתי שבני עשה שימוש ברכב ולא הסכמתי לכך". עוד טענה כי הרכב נחוץ לה לצורך הגעה לעבודה ולצרכים יומיומיים וכי המשך תפיסתו גורם לה נזק כבד.
תיק החקירה הוגש לעיון בית המשפט. בהחלטה פורט כי מדוחות השוטרים, מהודעות שנגבו וממסמכים הנוגעים לפסילה ולהפקדת הרישיון עלה, בין היתר, כי "הוברר כי הנהג פסול לנהיגה ביודעין". עם זאת, בית המשפט הדגיש כי מדובר בבחינה לכאורית בלבד, וכי טענת הנהג שלפיה לא היה מודע לפסילה אינה מוכרעת בהליך המנהלי ומקומה להתברר בתיק העיקרי.
השופטת הסבירה כי סעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה מאפשר לקצין משטרה לאסור שימוש ברכב למשך 30 יום אם יש יסוד להניח שיוגש כתב אישום בגין עבירה הכלולה בתוספת השביעית לפקודה. בשלב זה די ברף מינימלי של ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את הנהג לעבירה.
לאחר שעיינה בתיק החקירה קבעה השופטת כי קיים יסוד להניח שיוגש נגד הנהג כתב אישום בגין נהיגה בפסילה. לפי ההחלטה, חומר החקירה כלל דוח פעולה, מזכר לדוח תנועה, הודעת נוסעת ברכב, הודעת הנהג תחת אזהרה, החלטה בתיק אחר, תצהיר חלף רישיון נהיגה ואישור על הפקדת הרישיון. טענת הנהג כי לא ידע על הפסילה לא הספיקה, בשלב זה, כדי לשלול את כוחן הלכאורי של הראיות.
בית המשפט בחן גם את העילות שבסעיף 57ב לפקודת התעבורה. השופטת קבעה כי התצהיר מטעם המבקשת היה לקוני ולא הסביר כיצד הגיע הרכב לידי בנה או מה היו נסיבות נהיגתו. בנוסף, לא הוגש תצהיר של הנהג עצמו בעניין זה, ובהודעתו בחקירה לא תועדה טענה שלפיה לקח את הרכב ללא ידיעת אמו וללא הסכמתה. על רקע הקשר המשפחתי בין בעלת הרכב לנהג, נקבע כי הטענה "נטענה בעלמא, ללא כל בסיס עובדתי הולם, ולא הוכחה כלל".
עוד נקבע כי המבקשת לא הוכיחה שעשתה כל שביכולתה למנוע את העבירה ולא הראתה נסיבות אחרות המצדיקות ביטול או קיצור של איסור השימוש. השופטת ציינה כי צרכיה היומיומיים של המבקשת אינם גוברים, בנסיבות העניין, על השיקול של שמירה על שלום הציבור, וכי חומרת עבירת הנהיגה בפסילה ונסיבות ביצועה לכאורה מלמדות על מסוכנות ממשית. לבסוף קבעה שלא נפל פגם בהחלטת קצין המשטרה והורתה על דחיית הבקשה.
מספר התיק הוא בא"ש 3055-08-26.

יש לך מקרה דומה? רוצה לשאול עורך דין ולקבל הכוונה ראשונית? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו ותוכלו לקבל מענה מעורכי הדין שבקבוצה. פרטים