בית המשפט המחוזי מרכז־לוד אישר לנהל תובענה ייצוגית נגד מנורה מבטחים לביטוח בע"מ, בעקבות טענה שחברת הביטוח כללה בדוחות העבר הביטוחי של מבוטחים תביעות שלא שולמו להם, רק משום שהיא עצמה שילמה הוצאות לבדיקתן. המבקש טען שהרישומים עלולים לייקר פרמיות ולפגוע במעבר בין מבטחות; מנורה טענה שהדין הישן איפשר להביא בחשבון הוצאות כאלה. השופט מיכאל תמיר מצא אפשרות סבירה להכרעה לטובת הקבוצה, אך הדגיש שהשאלה הפרשנית טרם הוכרעה. באופן חריג, הוא דחה את תביעתו האישית של מגיש הבקשה וקבע שיש להחליפו כתובע מייצג בשל קשיים במהימנות גרסתו ובהתנהלותו.
המחלוקת עוסקת באופן שבו חברת ביטוח רכב רושמת את העבר התביעתי של מבוטח. דוח כזה עשוי להשפיע על השאלה אם חברת ביטוח אחרת תציע לו כיסוי ובאיזו פרמיה. המבקש טען כי לפי התקנות בנוסחן במועדים הרלוונטיים, יש לדווח על תביעה רק כאשר שולם בגינה סכום של תגמולי ביטוח העולה על 35% מהפרמיה השנתית. לשיטתו, הוצאות של המבטחת על שמאי, חוקר, מהנדס או עורך דין הן עלויות פנימיות ולא תגמולים ששולמו למבוטח או לצד שלישי שניזוק.
הבקשה הצביעה על מקרים שבהם תביעת מבוטח נדחתה, אך החברה בכל זאת הציגה בדוח סכום ששילמה לאיש מקצוע שבדק אותה. לטענת המבקש, התוצאה היא שמבוטח ששום פיצוי לא שולם לו מופיע כבעל עבר תביעתי, אף שלא הייתה לו שליטה על ההוצאות שהחליטה החברה להוציא. בתובענה התבקשו, בין היתר, השבת הפרשי פרמיות, תיקון דוחות והפסקת הרישום, וכן פיצוי של 1,000 שקל לכל חבר קבוצה בגין נזק לא ממוני. אלה סעדים שנתבקשו, ולא סכומים שנפסקו בשלב האישור.
לגבי המבקש עצמו צוין כי ביטח רכב שטח בפרמיה שנתית של 4,822 שקל. לאחר תאונה במרץ 2019 נדחתה תביעתו בשל ממצאים בנוגע לצמיגים ולחישוקים. בדוח העבר הביטוחי נרשם בכל זאת סכום של 2,544 שקל תחת הכותרת "שולם למבוטח", אף שלפי גרסת החברה הוא שולם למהנדס שבדק את הרכב. המבקש טען שהדבר פגע במצבו הביטוחי ותרם להצעה לחדש את הביטוח בפרמיה הגבוהה מ־10,000 שקל, ולכך שנאלץ לפנות למבטחת אחרת. העובדות האישיות האלה הפכו בהמשך גם למוקד לביקורת על כשירותו לייצג את הקבוצה.
מנורה הכחישה שהרישום היה פסול. לטענתה, התקנה התייחסה לתביעה שהוגשה ולא רק לתביעה ששולמו עבורה תגמולים, ומבחינה ביטוחית יש חשיבות גם לעלויות הכרוכות בבירורה. החברה טענה שהפרשנות שנקטה הייתה סבירה, שלא התקיימו יסודות רשלנות או הפרת חובה חקוקה ושהמבקש לא יכול לדרוש ממנה השבת פרמיה אם עבר לחברת ביטוח אחרת. היא עמדה גם על קשיים אפשריים בהוכחת נזק קבוצתי: לא כל מבוטח חידש ביטוח, לא בכל מקרה עלתה הפרמיה, וסיבת כל שינוי במחיר עשויה להשתנות.
במהלך ההליך עלה שמנורה שינתה את דרך הפעולה שלה באפריל 2021 והפסיקה, לדבריה, לרשום באותו אופן הוצאות בירור מסוימות. המבקש הציג זאת כהודאה מעשית בצדקת טענותיו; מנורה התייחסה גם לתיקון מאוחר בתקנות. השופט לא ראה בשינוי המדיניות הכרעה בשאלת חוקיות הפעולות בעבר. הדיון המשיך להתמקד בנוסח הדין שהיה בתוקף בזמן האירועים, בתקופת תחולתו ובשאלה אם אותה פרקטיקה הייתה מותרת אז.
בחינת הלשון של סעיף 31א לתוספת לתקנות הביטוח הובילה את השופט למסקנה זהירה. הוא התייחס להגדרת "תביעה", לביטוי "הסכום ששולם" ולתכלית של יצירת דוחות אחידים ומהימנים שיאפשרו תחרות בין מבטחות. לשיטתו, תכלית זו יכולה להתיישב עם האיסור הנטען על רישום הוצאות בירור של המבטחת, משום שאם כולן מחויבות באותה דרך רישום נשמרת האחידות. מנורה לא הראתה באותו שלב שמבטחות אחרות נהגו כפי שנהגה היא. בית המשפט העיר גם על האפשרות שמבוטחים ימחקו בדיעבד רישום מסוים תמורת תשלום, נתון המעורר שאלה לגבי מהימנותו של הדוח.
השופט כתב כי "קיימת אפשרות סבירה שהפרשנות שמציע בא כוח המבקש להוראות סעיף 31א לתוספת מתיישבת עם תכלית התקנות". עם זאת, הוא לא קבע שכך יש לפרש את התקנות באופן סופי. הוא ציין שהדין תוקן בדצמבר 2021 ושיש צורך בבירור נוסף על הפרקטיקה בענף לפני התיקון. לצורך הכרעה בהמשך ביקש לקבל את עמדת המפקח על הביטוח בנוגע למצב המשפטי הקודם, ולאפשר לצדדים להביא ראיות לגבי אופן הפעולה של מבטחות אחרות ושל מנורה בתקופה הרלוונטית.
בית המשפט בחן את עילות התביעה ולא אימץ את כולן ללא הבחנה. הוא מצא בסיס לאישור בירור קבוצתי בעילות רשלנות והפרת חובה חקוקה, תוך ציון שהוראות הסדרת שוק הביטוח עשויות להגן גם על זכויות המבוטחים ולא רק על אינטרס ציבורי כללי. לצד זאת הוגדרה תת־קבוצה מתאימה לעילת עשיית עושר, התלויה בשאלה אם המבטחת עצמה התעשרה כתוצאה מפרמיות ששילמו לה מבוטחים מסוימים. הדרישה להרחיב את הגדרת הקבוצה גם לסוגיית ההשתתפות העצמית נדחתה: השופט קבע שיש להותיר את הקבוצה כפי שהוגדרה בבקשת האישור המקורית, וכתב: "אני דוחה את הבקשה לשינוי הגדרת הקבוצה".
גם טענת מנורה שהבדלים בין מבוטחים הופכים את המסלול הייצוגי לבלתי יעיל לא התקבלה בשלב זה. לשאלות המשותפות על פרשנות הדוח ונכונות הרישום יש משקל מרכזי, אף שמחלוקות על עצם הנזק, היקפו והקשר לפרמיות עשויות לדרוש בירור פרטני בהמשך. בית המשפט הבחין בין רף ההוכחה הנדרש לצורך אישור ההליך לבין ההכרעה הסופית בשאלה אם חבר קבוצה מסוים זכאי לפיצוי וכמה.
הקושי העיקרי נגע דווקא למבקש. מנורה הצביעה על שינויים שביצע ברכב, על פרטים שלא מסר בצורה מלאה ועל הבדלים בין תיאוריו לגבי תאונות ומצב הצמיגים. השופט סבר שגם אם אחת התאונות אכן התרחשה, היה על המבקש למסור תיאור מסודר ומלא של ההשתלשלות העובדתית והנסיבות הרלוונטיות. הפערים עוררו חשש שלא יוכל לנהל את ההליך בשם הקבוצה בדרך הולמת ובתום לב. על כך נכתב בחלק האופרטיבי: "תביעתו האישית של המבקש נדחית". משום כך נקבע שיש להציג תובע מייצג חלופי, בלי לבטל בשל כך את בירור הטענות העקרוניות נגד מנורה. בית המשפט דחה גם את טענת החברה שלפיה ההחלפה תוביל בהכרח להתיישנות תביעות חברי הקבוצה: החלפת מייצג בלא שינוי עילות התביעה אינה נחשבת להגשת בקשה חדשה ואינה מתחילה מרוץ התיישנות חדש.
התוצאה היא אישור לנהל את התובענה במסגרת ובתנאים שנקבעו. בהחלטה נכתב במפורש: "אני מאשר את התובענה הייצוגית נגד המשיבה", ולא חיוב של מנורה בהשבת פרמיות או בפיצוי לחברי הקבוצה. הקבוצה שאושרה נוגעת לדוחות לתקופה שמיום 23 בפברואר 2014 ועד ליום 8 בדצמבר 2021. תובע חלופי יוצע בתוך 60 יום, והצדדים ימשיכו בבירור העובדות והדין, לרבות עמדת המפקח והפרקטיקה בענף. הודעה בדבר אישור התובענה תוגש בתוך 30 יום לאישור בית המשפט ולאחר מכן תפורסם בהוצאות מנורה. מנורה חויבה לשלם לבא כוח המבקש הוצאות בסך 25,000 שקל. ההחלטה ממחישה את ההפרדה שנעשתה במקרה זה בין האפשרות שקיימת עילה משותפת למבוטחים לבין אי־התאמתו של האדם שהגיש תחילה את הבקשה להוביל אותה.
ת"צ 48385-02-21
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.