בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה בקשה של אם לשלושה ילדים לחייב את אביהם במזונות זמניים של 7,500 שקל בחודש, נוסף על הוצאות מדור וחינוך, אף שהכנסתו גבוהה משלה. ההורים עדיין מתגוררים באותה דירה, והאב טען שהוא ממשיך להפקיד כ־20,000 שקל מדי חודש לחשבון המשותף ולממן את צורכי המשפחה. השופט משה בראון קבע כי מהחומר עולה שכל צורכי הילדים מסופקים, וכי האם לא הפריכה את הנתונים לגבי נגישותה לחשבון ולהוצאות הבית. הדחייה הותנתה במפורש בכך שהאב ימשיך לממן את המשפחה ולא יגביל את השימוש בכסף המשותף.
הבקשה הוגשה במסגרת סכסוך בין הורים לשלושה ילדים בני שמונה, חמש ושלוש. בניגוד למקרים שבהם אחד ההורים כבר עזב את הבית ושאלת התשלומים מתעוררת לאחר הפרדה כלכלית, כאן המשפחה ממשיכה להתגורר תחת קורת גג אחת. האם עובדת כסייעת בגן ילדים ומשתכרת, לפי תלושי השכר שהוגשו, כ־7,045 שקל בחודש. האב עובד בעסק ללימוד נהיגה, משתכר לפי התלושים 20,000 שקל נטו, וטען שהעסק רשום על שמו אך שייך למעשה לאביו. פער ההכנסות היה חלק מרכזי מטיעוני האם, אך לא השאלה היחידה שהכריעה את הבקשה.
האם טענה כי על אף המגורים המשותפים היא נושאת ברוב המטלות היומיומיות של הילדים. לדבריה, מאז פתיחת הליך ליישוב הסכסוך האב צמצם את הכסף המזומן שמגיע הביתה, החל לדרוש ממנה לשלם ממשכורתה והפך כל הוצאה הכרוכה בילדים למוקד משא ומתן. היא תיארה צורך דחוף בהבטחת הביטחון הכלכלי של הילדים וטענה שלא ניתן להסתפק בהצהרה שהאב ממשיך לשאת בהוצאות כל עוד היא נתונה, לשיטתה, לתלות ברצונו.
בכתב התביעה פירטה האם צרכים חודשיים של 26,564.31 שקל לשלושת הילדים. בשלב הזמני ביקשה 2,500 שקל לכל ילד, בסך הכול 7,500 שקל, בתוספת חלק האב במדור ובאחזקתו ומחצית ההוצאות החריגות. לטענתה, היא עובדת בהיקף שמאפשר לה להיות עם הילדים אחר הצהריים, בעוד האב עובד עד שעות מאוחרות, וכי הוא אינו משתתף כראוי בטיפול השוטף. כדוגמה ציינה מחלוקת על המשך טיפול רגשי לאחד הילדים.
האב השיב שהבקשה תיאורטית ומוקדמת משום שלא חל שינוי במימון משק הבית. לדבריו, הוא מפקיד את שכרו לחשבון המשותף, משלם משכנתא חודשית של 6,700 שקל, רוכש מזון ומצרכים בהיקף ממוצע של כ־7,000 שקל בחודש ונושא בחשבונות המגורים. עוד טען כי לאם כרטיס אשראי המחויב בחשבון המשותף בהוצאות ממוצעות של 7,000 שקל לחודש, וכי חלק מן ההוצאות מיועדות לצרכיה האישיים. הוא הוסיף שהאם החלה להפקיד את שכרה בחשבון פרטי ואינה מממשת לטענתו את מלוא פוטנציאל ההשתכרות שלה כגננת מוסמכת. טענות אלה הוצגו כעמדתו ולא כממצאים שיפוטיים בדבר אופי כל הוצאותיה.
בעקבות התגובה ביקש השופט מהאם להסביר מדוע נחוץ צו למזונות זמניים בהנחה שהנתונים שמסר האב נכונים. בתשובתה היא לא חלקה על עצם הפקדת שכרו לחשבון המשותף או על האפשרות שלה להשתמש בו, אך טענה שהוא מציג עצמו כשכיר בלבד אף שבפועל עומדים לרשותו משאבים נוספים. היא טענה שהאב נהג להביא בעבר סכומים משמעותיים במזומן, אף שהתקשתה להביא לכך אסמכתאות, והעלתה גם חשש לפגיעה בזכויותיה ברכוש שנצבר במהלך הנישואין. אלה סוגיות רחבות יותר בסכסוך, שלא הוכרעו במסגרת הבקשה המיידית למזונות.
השופט הבחין בין התשתית החלקית הנדרשת לצו מזונות זמניים לבין הכרעה כוללת בסכסוך. מזונות זמניים אמורים להבטיח מענה מהיר לצרכים קיימים, בטרם שמיעת כל העדים והראיות. משום כך אפשר לפסוק אותם בלי בירור עובדתי מלא; אולם עדיין יש לבחון מה הם צורכי הילדים, מה משלם כל צד בפועל ואילו מקורות מימון זמינים. פערי שכר כשלעצמם אינם מלמדים בהכרח על מחסור המצדיק חיוב כספי נוסף בחיי המשפחה המתנהלים במשותף.
על סמך מה שהוסכם למעשה בין הצדדים קבע השופט: "בפועל, צורכי הקטינים מסופקים במלואם ולא חסר להם דבר". הוא ציין שהאם אינה מכחישה את ההפקדות בסך 20,000 שקל, את גישתה החופשית לחשבון, את השימוש בכרטיס האשראי ואת תשלום המשכנתא וחשבונות הבית על ידי האב. עוד הבהיר שהמשכורת של האם וקצבת הילדים נכנסות לחשבונה הפרטי, כך שלרשותה מקורות נוספים לצד הכספים המשותפים. מכאן לא מצא בסיס לקבוע שהילדים חסרים את צורכיהם השוטפים.
בית המשפט עסק גם בדרישת הסכומים הגבוהה. השופט כינה את הערכת הצרכים בסך 26,564.31 שקל "מופרזת ביותר על פניה". הרשימה כללה, בין היתר, 4,500 שקל בחודש כחלק הילדים בטיולים ונופש, 1,800 שקל לתרבות ובילוי, 6,000 שקל לצהרון ולבייביסיטר, 750 שקל לקייטנות מדי חודש, 1,500 שקל לנסיעות ו־6,000 שקל לכלכלת הבית ולחומרי ניקוי. הוא העיר כי קייטנות אינן מתקיימות בכל חודש, וכי הדרישה לצהרון ולטיפול בהיקף כזה אינה מתיישבת בפשטות עם הטענה שהאם צמצמה את עבודתה כדי לשהות עם הילדים. לא הובאו ראיות לתמיכה ברשימת ההוצאות, והאם ממילא לא עמדה על מלוא הסכום בבקשה הזמנית.
השופט התקשה ליישב את תיאור האם בדבר "מו"מ מתיש" בכל הוצאה עם יכולתה המעשית להוציא כספים מן החשבון. בהכרעה כתב: "לא מצאתי הצדקה לחייב את המשיב בתשלום כספים נוספים לטובת מזונות הקטינים" כל עוד כל צורכיהם מסופקים ואין מכשול ממשי בפני האם במימונם. בית המשפט לא הכריע בכך בכל טענות הצדדים על רכוש, רמת חיים או עתיד הנישואין; ההחלטה עסקה בצורך בצו כספי זמני נוסף במצב הנוכחי.
לצד דחיית הבקשה נקבע תנאי משמעותי: על האב להמשיך להפקיד את שכרו בסך 20,000 שקל לחשבון המשותף, לשלם את המשכנתא וחשבונות הבית ולא להגביל את הוצאות האם עד לסכומים המצויים בחשבון. התנאי מונע קריאה של ההחלטה כהיתר להפסקת המימון שכבר ניתן. השופט הוסיף כי בנסיבות המקרה לא היה מקום להגיש את הבקשה, אך החליט לפנים משורת הדין שלא לחייב את האם בהוצאות. כך הסתיימה הבקשה בלי מזונות נוספים, אך עם הבהרה מפורשת של המתווה הכלכלי שחייב להימשך.
תלה"מ 29829-07-26
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.