חברה שהשכירה מבנה מסחרי להפעלת בית מלאכה לאלומיניום הפסידה בתביעה לגביית חמישה שיקים בסך 108,600 שקל, לאחר שבית משפט השלום קבע כי השוכרת ביטלה כדין את הסכם השכירות בשל היעדר תשתית חשמל מתאימה. המשכירה טענה שהנכס נמסר כמעטפת, שהשוכרת ידעה על מצבו ושביטלה את ההסכם מטעמי כדאיות. השוכרת טענה כי הובטח לה שניתן יהיה להפעיל את בית המלאכה, אך כעבור יומיים גילתה שהחיבור הקבוע עלול להתעכב זמן ממושך. בית המשפט נתן משקל מיוחד לפערי המידע בין הצדדים ולשיחות שהוקלטו לאחר החתימה. תביעת השיקים נדחתה, אף שבסעיף ההוצאות בפסק הדין נכתב חיוב חריג של הנתבעת דווקא לטובת התובעת.
הסכם השכירות נחתם ב־24 בדצמבר 2021 בין י.י.פ. ים אחזקות וניהול בע״מ, העוסקת בניהול ובאחזקת מבנים, לבין קבוצת חגי בע״מ, המייצרת ומתקינה מוצרי אלומיניום וזכוכית. תקופת השכירות שנקבעה הייתה 24 חודשים החל מ־1 בינואר 2022. בהסכם נכתב במפורש כי מטרת השכירות היא הפעלת בית מלאכה לאלומיניום. ארבעה ימים לאחר החתימה, עוד לפני תחילת תקופת השכירות, שלחה השוכרת הודעת ביטול והורתה לבנק לבטל את ההמחאות. אחת מהן הייתה על סך 15,000 שקל וארבע האחרות על סך 23,400 שקל כל אחת.
בלב המחלוקת לא עמדה השאלה אם בעת הסיור במבנה כבר הייתה אספקת חשמל סדירה. הצדדים הסכימו שלא הייתה. השאלה הייתה מה הבינה השוכרת על העתיד הקרוב ומה הייתה חובה על המשכירה לברר ולגלות. השוכרת העידה כי בית מלאכה המופעל באמצעות מכונות, ובהן מסורים, אינו יכול להסתמך על חיבור זמני המיועד לעבודות התאמה. לטענתה, מצגים שניתנו בשלב המשא ומתן יצרו ציפייה שהחיבור הנדרש יוסדר עד כניסתה לפעילות, ושהמכשול אינו אלא התקנת לוח חשמל.
המשכירה השיבה שמדובר בנכס חדש שנמסר במתכונת ״מעטפת״, וכי השוכר נדרש לבצע את ההתאמות לצרכיו, לרבות התקנת מערכות חשמל פנימיות. היא הדגישה שנציגי השוכרת ראו את המקום, בדקו אותו, ניהלו משא ומתן באמצעות מתווכים ונעזרו בעורך דין שהכניס תיקונים בהסכם. לטענתה, הועמדה אפשרות להשתמש בחשמל ציבורי בתקופת ההכנה; הפחתת דמי השכירות בחודש הראשון נועדה להקל על עבודות אלה. המשכירה אף הצביעה על כך שהשוכרת שכרה לבסוף נכס אחר באותו מתחם וטענה כי הביטול נבע משיקולים כלכליים ולא מחסם אמיתי.
נציגי השוכרת הציגו תיאור אחר. לדבריהם, יומיים לאחר החתימה פנו לעיריית ראשון לציון כדי לברר את מצב החיבור, והבינו שהמתנה ארוכה לפניהם. מנהל השוכרת העיד כי הוצג לו שהמבנה מוכן ״לעבודה מידית״; נציג אחר מסר שהובטח לו כי העניין יוסדר בתוך ״יום יומיים״. השוכרת הצביעה גם על שיחות שבהן נשמעו נציג המשכירה ואנשי המתחם מנסים לברר בעצמם מדוע החשמל עדיין לא מוסדר ומהם לוחות הזמנים. ההקלטות הועברו לידי השוכרת, לפי עדותה, בשגגה.
בית המשפט בחן את השיחות כראיות מזמן אמת. בשיחה עם מפקח המתחם נשמע נציג המשכירה מופתע מהמידע שלפיו לא ניתן להתחיל לעבוד בזמן הקרוב. בשיחה אחרת הובהר כי ״בציבורי יש חשמל זמני, אבל זה לא חשמל קבוע עוד״. בהקלטה עם איש חברת הניהול תואר מצב שבו אפשר להביא גנרטור, אך אין עדיין אספקת חשמל קבועה למפעל. איש החברה אמר למנהל השוכרת: ״אתה יכול להתחיל, אבל לא יהיה לך מספיק חשמל לכל הדברים האלה שאתה מתאר, אנחנו חשמל זמני״. בתיק הוצגו גם אינדיקציות לכך שהחיבור הסדיר לא היה מוכן במשך חודשים לאחר מועד הכניסה המיועד.
לנציג המשכירה היה, לפי פסק הדין, יתרון מקצועי מיוחד. הוא החזיק ברישיון חשמלאי מוסמך, נוסף על עיסוקו בהשכרת נכסים. בית המשפט קבע כי נוכח ייעוד המבנה, היה עליו לברר את המשמעות המעשית של היעדר חיבור קבוע ואת הצפי לחיבור, ולא למסור לשוכרת תחזית אופטימית שלא נבדקה. עצם העובדה שהיעדר החשמל היה גלוי בסיור אינה מלמדת שהשוכרת נטלה על עצמה את הסיכון לאי־חיבור במועד. בפסק הדין נאמר כי הגישה שלפיה די בכך שהשוכרת ראתה את המבנה היא ״בבחינת עצימת עיניים״.
הסכם נוסף שהמשכירה חתמה ביוני 2022 עם שוכר חדש של אותו נכס חיזק את מסקנת בית המשפט. בניגוד להסכם עם החברה הנתבעת, בהסכם המאוחר פורט במפורש מצב התשתית, לרבות לוח חשמל ראשי. השופטת סברה שהשינוי מלמד על הכרת המשכירה בחשיבות הגילוי, ולא קיבלה את הניסיון לראות בחוזה הראשון עסקת שכירות במצב הקיים בלבד, בלי שהדבר נאמר בו. בית המשפט אף ציין שהנכס החדש היה באותה עת בשלבי מסירה לבעליו, ולכן נדרשה זהירות גדולה במיוחד בהבטחה להשכירו לשימוש מיידי.
במישור המשפטי הפנה פסק הדין לחוק השכירות והשאילה, המחייב משכיר למסור נכס המתאים למטרה המוסכמת. נקבע כי אין די במסירת קירות, רצפה וקצוות תשתית כאשר מטרת השכירות המפורשת מחייבת כוח חשמלי שאינו זמין. סעיף 8 לחוק מגביל תניות הפוטרות משכיר מאחריות לאי־התאמה שהוא ידע או היה עליו לדעת עליה ולא גילה לשוכר. בית המשפט התייחס גם לדינים העוסקים במניעת שימוש במושכר ולהפרה צפויה, וקבע כי החשש שלא ניתן יהיה להפעיל את בית המלאכה לא היה השערה סתמית בלבד: הראיות הצביעו על עיכוב ממשי וממושך.
במסגרת אותה בחינה נדחתה הטענה שהיה על השוכרת להמתין עד ליום תחילת החוזה לפני שתבטל. מועד זה היה קרוב מאוד לחתימה, והאפשרות לחיבור קבוע לא נראתה מעשית בתוך ארבעה ימים. השוכרת לא הייתה חייבת לקבל חיבור מאולתר בכבל חיצוני או באמצעות גנרטור כתחליף להפעלה סדירה. בית המשפט גם לא מצא ראיות של ממש לטענה שהשוכרת פשוט התחרטה מסיבות כלכליות. העובדה שהיא המשיכה לברר את אפשרויות החיבור גם בינואר ובפברואר ושנאלצה להאריך את שהותה בנכס הקודם תמכה בגרסתה.
למסקנה תרם גם החסר הראייתי מצד המשכירה. היא לא הביאה לעדות את המתווכים שניהלו את המשא ומתן, את השוכר המאוחר או את החשמלאי שיכול היה להבהיר מתי בוצעו עבודות החיבור. בית המשפט קבע כי הימנעות מהבאת עדים רלוונטיים ללא הסבר סביר פועלת לחובתה. לאחר שקבע כי הביטול היה כדין, הסיק שהתמורה לשיקים, שניתנו בעבור דמי שכירות, כשלה במלואה, ולפיכך לשוכרת עומדת הגנה מלאה מפני פירעונם.
התביעה נדחתה ונקבע כי יש לסגור את תיק ההוצאה לפועל באשקלון שנפתח לביצוע ההמחאות, מספר 520175-01-22. לצד זאת, בסעיף ההוצאות האופרטיבי נכתב במפורש כי ״הנתבעת״ תשלם ל״תובעת״ הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 15,000 שקל בתוך 30 ימים, אף שהתובעת היא שהפסידה בתביעה. זהו נוסח ההוראה במסמך, בלי שניתן להסיק ממנו אם מדובר בכוונה מכוונת או בטעות סופר. התוצאה המהותית לגבי ביטול החוזה והשיקים נותרה חד־משמעית.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.