בית המשפט גזר על צעיר בן 25, שהודה בפעולה בנשק למטרות טרור ובעבירות נשק נוספות, שש שנות מאסר בגין האישום המרכזי ועוד שמונה חודשי מאסר בגין קשירת קשר לעסקת אקדח נפרדת. המדינה ביקשה לראות בשני האישומים אירועים עצמאיים ולגזור עונשים מצטברים, ואילו ההגנה ביקשה מתחם ענישה אחד ומקל יותר. בית המשפט קיבל את ההבחנה בין האירועים והורה כי העונשים יצטברו ל־80 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר. ההכרעה נשענה על ההבדל בין תוכנית פיגוע קונקרטית שבצדה הכנות בנשק לבין משא ומתן לרכישת אקדח שלא הושלם, בלי שיוחסה לו מטרה טרוריסטית.
הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון. האישום הראשון עוסק בפעולה בנשק למטרות טרור, לרבות החזקה, נשיאה והובלה של אקדח ותחמושת, וכן בעסקה אחרת בנשק. האישום השני עוסק בקשירת קשר לביצוע עסקת נשק. אף שהאירועים התרחשו בסמיכות זמנים מסוימת, הם נבדלו זה מזה מבחינת הנשק, האנשים המעורבים והמטרה שיוחסה למעשים.
ברקע האישום הראשון תואר תהליך הקצנה אידיאולוגית שהחל בסביבות 2022. לפי כתב האישום המתוקן, הנאשם צפה בתכנים דתיים וקיצוניים ברשת, עקב אחרי פעילות ארגוני חמאס ודאע״ש והעמיק את הזדהותו עם מסריהם. אחרי מתקפת 7 באוקטובר 2023 החל לחשוב על פיגוע ירי נגד אנשי כוחות הביטחון או אזרחים יהודים, ובהמשך גיבש תוכנית לבצע פיגוע באזור העיר העתיקה בירושלים אם תוגבל תפילת מוסלמים במסגד אל־אקצא ברמדאן 2025.
הנאשם החזיק בביתו, ללא רישיון, אקדח מסוג CZ ומחסניות טעונות. לפי העובדות שבהן הודה, הוא נשא את האקדח לשטח פתוח, ירה בו ותיעד את עצמו בטלפון, כהכנה לקידום התוכנית. עוד ערך חיפושים ברשת בעניין חובותיו של מי שמת כ״שהיד״ ושמר תכנים והודעות הקשורים בהשקפותיו. סמוך למעצרו, בפברואר 2025, מסר את האקדח והמחסניות לאחיו בתוך תיק וביקש שיסתירם מפני שהעריך שייעצר. הנשק לא נתפס, ולנתון זה ייחסה התביעה משקל במסגרת הטיעונים לעונש.
האישום השני מתאר מהלך אחר. בינואר 2025 התנהל קשר בין הנאשם לבין תושב שכם שהציע למכירה אקדח מסוג ברטה. תחילה הוצע האקדח תמורת 22,000 שקל. בהודעות שהתכתבו הצדדים נוהל משא ומתן על מחירו, והנאשם הביע נכונות להגיע לשכם או לשלוח אדם אחר. בשלב מאוחר יותר הוסכם על מחיר של 20,500 שקל, אך העסקה לא בוצעה והאקדח לא נרכש. בית המשפט הבהיר כי לא יוחסה למגעים הללו מטרה טרוריסטית או זיקה לתוכנית הפיגוע, ולכן אין לייחס להם חומרה שלא נכללה בכתב האישום המתוקן. בית המשפט ניסח זאת גם כך: "לא יוחסה לה בכתב האישום המתוקן כל זיקה לתכנית הפיגוע או מטרה טרוריסטית אחרת".
המדינה ביקשה לקבוע מתחם של שבע עד תשע שנות מאסר לאישום הראשון ומתחם של 12 עד 24 חודשים לאישום השני, ולהטיל עונש כולל של כתשע שנות מאסר. היא הדגישה את התכנון הממושך, הזמינות של אקדח ותחמושת, הירי שבוצע במהלך ההכנות והסכנה הציבורית. לשיטתה, תוכנית הפיגוע לא הופסקה מיוזמת הנאשם אלא בעקבות פעולות גורמי האכיפה. התביעה הצביעה גם על כך שהנאשם פעל כאזרח ישראלי ועל חומרת ההזדהות עם ארגוני טרור.
ההגנה טענה מנגד שהנאשם הודה, נעדר עבר פלילי, לא השתייך לארגון טרור ולא ירה באדם. לדבריה, התוכנית נותרה ללא ביצוע ולא הוגש אישום של ניסיון לרצח או של פגיעה בפועל. עוד נטען כי אחזקת האקדח החלה קודם לכן מטעמי הגנה עצמית, על רקע אירועי אלימות במשפחתו; וכי עסקת האקדח האחר לא יצאה לפועל. ההגנה ביקשה מתחם כולל של 30 עד 36 חודשי מאסר.
במילותיו האחרונות אמר הנאשם לבית המשפט כי הושפע מתכנים ברשת, התקשה לבחון את הדברים באופן ביקורתי, וכיום הוא מבקש סליחה. שירות המבחן התייחס לגילו, לעבודתו הרצופה במשך כארבע שנים בחנות ספורט ולתמיכת משפחתו, אך קבע כי החרטה שהביע ממוקדת במידה רבה במחיר האישי שהוא משלם. התסקיר העריך את הסיכון להישנות עבירות אלימות ואת מסוכנותן כגבוהים, ולא המליץ על מסלול שיקומי חלופי.
בית המשפט נדרש תחילה לשאלה אם שתי הפרשות מצדיקות מתחם ענישה אחד. לפי מבחן הקשר ההדוק שנקבע בפסיקה, יש לבחון לא רק חפיפה במועדים אלא גם תוכנית עבריינית משותפת וזיקה בין המעשים. כאן, האישום הראשון נגע להחזקת נשק ולהכנות כחלק מתוכנית פיגוע מסוימת; האישום השני עסק במשא ומתן לאקדח אחר עם אדם אחר, ללא מטרה טרוריסטית מיוחסת. לכן נקבע כי "אין מדובר בשלבים שונים של אותה תכנית עבריינית", וכי יש לקבוע מתחם נפרד לכל אישום. בית המשפט ניסח זאת גם כך: "כלל הפעולות שבאישום זה שלובות זו בזו מבחינה עובדתית ותכליתית".
לגבי האישום הראשון נקבע מתחם של שש עד שמונה שנות מאסר. בית המשפט התייחס לחומרה של נשק המוחזק לקידום טרור, להחזקה הממושכת ולהכנות קונקרטיות, אך נתן משקל גם לכך שלא הוגש אישום בגין הכנה למעשה טרור לפי סעיף 28 לחוק המאבק בטרור, שלא בוצע פיגוע ולא נגרמה פגיעה בגוף או בנפש. לאישום השני נקבע מתחם של שמונה עד 18 חודשים: הוא היה יותר מהתעניינות אגבית בנשק, אך נותר בגדר קשר לעסקה שלא התממשה. בית המשפט ניסח זאת גם כך: "אין ענייננו במעידה רגעית, בהתנהגות אימפולסיבית או במעשה שנולד מתוך סערת רגשות חולפת".
בעת קביעת העונש בתוך כל מתחם בחר בית המשפט ברף התחתון. לטובת הנאשם נשקלו הודאתו, היעדר הרשעות קודמות ותפקודו התעסוקתי; לחובתו נזקפו חומרת המעשים, צרכי ההרתעה והערכת המסוכנות. בית המשפט קבע כי חפיפה של שמונת חודשי האישום השני בתוך שש שנות המאסר על האישום הראשון הייתה מעלימה כמעט לחלוטין את העונש על הפרשה העצמאית. לכן נגזרו שש שנים ועוד שמונה חודשים במצטבר, יחד עם 18 חודשי מאסר על תנאי בגין עבירות פשע ועבירות ההרשעה, שישה חודשי מאסר על תנאי בעבירות נשק מסוג עוון וקנס של 30,000 שקל או 120 ימי מאסר תמורתו. בית המשפט הבהיר כי "חפיפה בין העונשים עלולה לגרוע מן המשקל העונשי הראוי שיש ליתן לאישום זה".
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.