בית המשפט הרשיע נאשם בשוד של תושב חיפה בן 75, בתקיפתו ובשיבוש מהלכי משפט, לאחר שדחה את גרסתו שלפיה המפגש ביניהם היה מוסכם ונגע לתשלום עבור קשר מיני. הנאשם לא הכחיש לבסוף שהיה במקום, אך טען כי לא ביצע שוד וכי נטל 100 שקל שהגיעו לו. התביעה הסתמכה על עדות הקשיש ועל ראיות תומכות, ובהן מצלמות אבטחה ושינויי הגרסה של הנאשם. בית המשפט הכיר בסתירות מסוימות בעדות המתלונן, אך קבע כי הראיות החיצוניות והקשיים בגרסה המאוחרת של הנאשם מוכיחים את האישומים מעבר לספק סביר. מדובר בהכרעת דין ולא בגזר דין.
על פי הממצאים שנקבעו, בבוקר 14 באפריל 2025 צעד המתלונן לביתו ברחוב נורדאו בחיפה. הנאשם הבחין בו והלך אחריו. עם כניסתו של המתלונן לבניין, לאחר שהקיש את קוד הכניסה, דחף אותו הנאשם מאחור אל תוך המבואה. תחילה דרש ממנו 100 שקל, ובהמשך הציע לו לקנות שרשרת. לאחר שהמתלונן לא נענה, הכניס הנאשם את ידיו לכיסי מכנסיו ונטל 100 שקל, תוך הפעלת כוח ומכת אגרוף בפניו שגרמה לשטף דם.
כתב האישום ייחס לנאשם שוד, תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש ושיבוש מהלכי משפט. הנאשם כפר בתחילה באישומים, וההגנה הציגה סיפור שונה בתכלית: השניים, לטענתה, הכירו ממפגש קודם על רקע מיני, וביום האירוע נפגשו בהסכמה לקיום מעשה מיני בתשלום. לדבריו, אחרי מחלוקת על תשלום בסך 100 שקל הוא לקח את הכסף שהובטח לו. המתלונן הכחיש את הדברים מכל וכל. ההגנה הצביעה גם על כך שהנאשם נטל סכום קטן אף שהיה בידי המתלונן יותר כסף, וטענה שהדבר מתיישב עם גרסת התשלום ולא עם שוד.
המחלוקת לא נסבה בעיקרה על עצם ההימצאות של השניים באזור הבניין, אלא על טיב המפגש ועל הסיבה לנטילת הכסף. לשם כך שמע בית המשפט את עדות המתלונן, את עדות הנאשם, את שכנו של המתלונן ואת עדות החוקר האחראי. מסמכי החקירה וסרטוני מצלמות אבטחה נכללו בתיק. התביעה הפנתה בסיכומיה גם לראיית דנ״א של הנאשם על נעליים שהוסתרו בסמוך, אך ההכרעה ביססה את מסקנותיה בעיקר על ניתוח הגרסאות והתיעוד המצולם. השופט הדגיש שאין עד חיצוני שראה ישירות את החלק המרכזי של האירוע בתוך מבואת הבניין, ולכן בחינת המהימנות הייתה חיונית, אך לא עמדה לבדה.
בעדותו תיאר המתלונן אדם שדחף אותו כשנכנס לביתו, דרש כסף, ניסה להכניס יד לכיסו והיכה אותו. הוא התקשה לשחזר במדויק פרטים אחדים. בשלבים שונים מסר הערכות שונות לסכום שנגנב; התגלו גם אי התאמות בתיאור התוקף ובאופן שבו נחבל. במהלך עדותו אף הזכיר לראשונה דוקרן, בעוד שבגרסאות קודמות דיבר על אגרוף. בית המשפט לא העלים סתירות אלה, וציין שללא ראיות התומכות בגרסתו היה עשוי להיווצר ספק באשמת הנאשם. בית המשפט ניסח זאת גם כך: "לולא עמדו ראיות חיצוניות התומכות בגרסת המתלונן".
למרות הקשיים, בית המשפט התרשם שהמתלונן דבק בליבת האירוע והכחיש בכנות את התרחיש המיני שהוצג לו. השכן סיפר ששמע אותו צועק מיד לאחר המקרה "גנב גנב", עדות המתיישבת עם תלונתו הספונטנית. המצלמות הראו את הנאשם צועד במרחק מה אחרי המתלונן, ולא לצדו כמי שהגיע לפגישה מתואמת. באחד השלבים נראה הנאשם נכנס למבואה אחרת, באופן שבית המשפט פירש כניסיון להסתתר. רצף זה תמך במסקנה שמדובר במעקב שהוביל לשוד.
מנגד, התנהלות הנאשם בחקירה פגעה קשות במשקל גרסתו. בחמש חקירות משטרה שנערכו באפריל 2025 הוא הכחיש כל קשר לאירוע ואף הכחיש שהוא המצולם בסרטונים. רק באוגוסט 2025, לאחר שכבר נחשף לחלקים משמעותיים מחומר החקירה וההליך, הודה שנכח במקום והעלה את גרסת ההיכרות המוקדמת. הנאשם הסביר כי חשש לחשוף מפגש מיני מפני שהיה נתון לצו פיקוח, אולם בית המשפט לא השתכנע שהחשש מהפרת הצו מסביר מדוע העדיף להסתכן בייחוס עבירות חמורות של שוד ותקיפה. ביחס לעיתוי הגרסה המאוחרת קבע השופט: "עיתוי זה של מסירת הגרסה מחזק את החשש כי הגרסה המאוחרת של הנאשם עוצבה בדיעבד".
בית המשפט עמד גם על הפרטים השגויים שמסר הנאשם ביחס למתלונן, ובהם פרטים על משפחתו, שמו ומצב מגוריו. פרטים כאלה אינם שוללים לחלוטין אפשרות להיכרות, כפי שהשופט הבהיר, אך הם מחלישים אותה. ההכרעה נשענה על המכלול: שינויי הגרסה, האפשרות שהתיאור המאוחר הותאם לראיות, הראיות החיצוניות והתרשמותו הישירה מן העדים. השופט דחה את הטענה כי מספר תלונות המשטרה שהגיש המתלונן בעבר מלמד על אי אמינותו, משום שלא הונחה תשתית ראייתית למסקנה כזאת. לגבי גרסת הנאשם כתב השופט: "מסקנתי היא כי יש להעניק לדבריו משקל נמוך ביותר, ולדחות את גרסתו מפני גרסת המתלונן".
הסנגור טען גם למחדלי חקירה: לא נערך שחזור עם הנאשם לאחר שהעלה את גרסתו החדשה, ולא נערך עימות מצולם בינו לבין הקשיש. בית המשפט קבע כי פעולות אלה לא היו משנות מהותית את התמונה, משום ששתי הגרסאות נפרשו ונבחנו בחקירה נגדית, ובידי בית המשפט היו ראיות מספיקות. הוא הזכיר את הכלל שלפיו לא כל חקירה שאפשר היה להרחיב הופכת לבלתי מספקת, ויש לבחון אם מחדל נטען פגע בפועל ביכולת ההתגוננות או יצר ספק סביר. בית המשפט ניסח זאת גם כך: "איני רואה באי ביצוע פעולות כאמור פגיעה בהגנת הנאשם".
לאחר שהעדיף את גרסת המתלונן, בחן בית המשפט כל אחת מהעבירות. עבירת השוד התקיימה משום שהנאשם לקח כסף ללא הסכמה, והאלימות שקדמה לכך וליוותה את הנטילה נועדה להתגבר על התנגדות הקשיש. עבירת תקיפת הזקן הוכחה הן בשל גילו והן בשל הפגיעה בפניו, שתועדה בתצלום. השיבוש נגע להחלפת בגדי הנאשם לאחר האירוע: בית המשפט קבע שנסיבות ההחלפה מלמדות על כוונה להקשות על זיהויו, אף שאין צורך להוכיח שהשיבוש הצליח בפועל.
בסיום ההכרעה נקבע כי התביעה הוכיחה מעבר לספק סביר את העבירות שיוחסו לנאשם, והוא הורשע בשלושתן. בית המשפט לא קבע בשלב זה את עונשו, ולכן אין לראות בהרשעה קביעה בדבר תקופת מאסר או פיצוי כלשהם.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.