בית משפט השלום בקריות דחה תביעה של נהג מונית שביקש לבטל עסקה לרכישת ניסאן קשקאי, לקבל השבה ופיצויים מסוכנות הרכב דוד אמשי סוכנויות בע"מ. השופט יובל וסרקרוג קבע כי התובע לא הוכיח שהוטעה בנוגע לנתוני צריכת הדלק או כי צריכת הדלק בפועל חורגת באופן משמעותי מהנתונים שהוצגו לו. התובע חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 7,000 שקל.
התובע ביקש לרכוש רכב חדש במסגרת עסקת טרייד אין. לפי פסק הדין, הנתבעת היא משווקת מורשית של קרסו, יבואנית רכבי ניסאן בישראל, והסכם הזמנת הרכב נעשה מול היבואנית באמצעות הסוכנות. שווי הרכב בהזמנה היה כ-158 אלף שקל לאחר הנחות, כולל מע"מ ואגרת רישוי. הרכב נמסר לתובע במאי 2023. לטענת התובע, השיקול המרכזי ברכישה היה החיסכון בהוצאות הדלק בשל עבודתו כנהג מונית. הוא טען כי נציגת המכירות הציעה לו את הרכב כ"חצי חשמלי חצי היברידי" וכי הובטח לו "טווח נסיעה של 1,100 ק"מ עבור מיכל דלק מלא". שבעה ימים לאחר מסירת הרכב דרש לבטל את העסקה, בטענה לפער של כ-50% בין צריכת הדלק בפועל לבין המצג שהוצג לו.
הנתבעת חלקה על טענותיו. בין היתר טענה כי בפגישה שנערכה בין הצדדים באוגוסט 2023 "הציעה לרכוש מהתובע את בחזרה רכב הניסן בסכום של 150,000 ₪", וכי ההצעה נדחתה בשל מחלוקת כספית. בעניין זה דווקא קיבל בית המשפט את גרסת התובע ועד מטעמו, וקבע כי הנתבעת הציעה עסקת טרייד אין חלופית בלבד ולא ביטול רגיל של העסקה והשבת התמורות.
המחלוקת המרכזית הוכרעה לטובת הסוכנות. בית המשפט קבע כי הנתון שמסרה נציגת הנתבעת, 1,100 קילומטר למיכל מלא, משקף בקירוב את נתוני הצריכה שהועברו מיצרן הרכב או מהיבואן. לפי המסמכים שנדונו בפסק הדין, צריכת הדלק המשולבת היא 5.4 ליטר ל-100 קילומטר ונפח המיכל 55 ליטר, נתונים המשקפים טווח של כ-1,018 קילומטר למיכל מלא. עוד צוין במפרט כי מדובר בנתוני מעבדה וכי הצריכה בפועל מושפעת מאופי הנהיגה, מתנאי הדרך ומגורמים נוספים. בית המשפט קבע כי התובע לא עמד בנטל להוכיח חריגה משמעותית מטווח הנסיעה שהוצג. בין היתר צוין כי לא הוצגו בדיקות של הרכב במוסך מורשה או אצל היבואן או היצרן לבחינת תקינות המנוע, הסוללה והמערכת ההיברידית, לא הוצג ספר טיפולים ולא זומנו נציגי היבואן או היצרן כדי לברר נתוני צריכה או תלונות נוספות. השופט גם לא מצא שניתן להסתמך על חוות הדעת שהגיש המומחה מטעם התובע, שקבע כי הרכב צורך בממוצע 12.96 קילומטר לליטר וכי מיכל מלא מספיק לכ-648 קילומטר. בפסק הדין פורטו פגמים בבדיקה, ובהם נסיעת מבחן אחת בלבד, למשך כשעה, ללא פירוט מלא של מהירויות הנסיעה, משכי הנסיעה בתנאי דרך שונים ומשתנים נוספים המשפיעים על הצריכה. מנגד, התובע לא הפריך את מסקנות המומחה מטעם הנתבעת, שביצע גם נסיעת מבחן ברכבו של התובע וקבע כי צריכת הדלק אינה חורגת משמעותית מנתוני היצרן.
התובע העלה גם טענה שלפיה לא חתם על הסכם הזמנת הרכב והנספח לו, וצירף חוות דעת גרפולוגית שטענה בסבירות של 99% כי החתימות אינן שלו. בית המשפט קבע כי נראה שהתובע או שלוח מטעמו אישרו את מסמכי ההזמנה, בין באמצעות ההזמנה הטלפונית, בהסכמה בהתנהגות או באמצעות שלוח. עוד נקבע כי גם קבלת טענת הזיוף לא הייתה מסייעת לתובע, משום שלא הוכח רכיב ההטעיה ביחס לצריכת הדלק.
בית המשפט הדגיש גם כי הצדדים הישירים להסכם היו התובע וקרסו, וכי הרכב נרכש מהיבואנית באמצעות הנתבעת ששימשה שלוחה שלה. עם זאת נקבע שאילו הסוכנות הייתה חורגת מההרשאה או פועלת ברשלנות או בהטעיה ניתן היה לחייבה, אלא שהטעיה לא הוכחה. התביעה נדחתה, והתובע חויב בהוצאות ובשכר טרחה בסך 7,000 שקל.
מספר התיק: ת"א 30952-09-24.
הצטרפו לדיון
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.