בית המשפט לענייני משפחה הורה להפחית בחצי את המזונות עבור בן השוהה בפנימייה ולהפסיק לעת עתה את החיוב עבור בן אחר המקבל גמלת נכות, אך סירב להקפיא את הליכי ההוצאה לפועל נגד האב. מדובר בהחלטת ביניים בתביעה לשינוי מזונות ארבעה ילדים, ולא בפסק דין סופי. האב טען כי זמני השהות השתנו וכי כספי הגמלה מצדיקים הפחתה ניכרת; האם התנגדה בטענה שהוא צבר חוב ושגמלת הנכות נועדה לצרכים מיוחדים. בית המשפט קבע ששינוי הנסיבות מצדיק סעד זמני לשני הילדים, אולם שאלות ההכנסה, ההוצאות והשהות של האחרים יבוררו בהמשך.
ההורים התגרשו על פי הסכם שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני בחיפה במאי 2019. בהסכם הוסדרו זמני השהות ונקבע כי האב ישלם מינואר אותה שנה מזונות חודשיים בסך 4,500 שקל לארבעת הילדים, כלומר 1,125 שקל לכל ילד, ובחודשים יולי ואוגוסט יעלה הסכום ל־5,000 שקל. המזונות כללו מדור והחזקתו, ואילו הוצאות חינוך ורפואה מסוימות חולקו באופן שווה. ההסכם גם קבע שקצבאות ילדים ומענקים שהאם זכאית להם יתווספו לתשלומי המזונות ולא יבואו במקומם.
שבע שנים לאחר ההסכם, המציאות המשפחתית השתנתה. הבכור, יליד 2010, שוהה בפנימייה מספטמבר 2024; בן נוסף, יליד 2011, מקבל גמלת נכות חודשית של 1,943 שקל; ושני הילדים הצעירים לנים אצל האב בימים ראשון, שני ורביעי. אלה נתוני יסוד שעליהם לא הייתה מחלוקת. הצדדים חלקו על השאלה היכן שוהה הבכור בחופשות ובסופי השבוע, כמה ימים בפועל מבלים הצעירים אצל האב, אילו הוצאות מיוחדות ממומנות מן הגמלה ומהו מצבם הכלכלי היחסי של ההורים.
האב ביקש להקפיא את החיוב במזונות ואת הליכי הגבייה, והגיש תביעה רחבה לביטול מזונות, להפחתתם ואף לחיוב האם במזונות. הוא טען שהוא חי מקצבאות בשל מצבו הרפואי, וכי העיקולים שהוטלו במסגרת תיק ההוצאה לפועל מקשים עליו להתקיים. לשיטתו, שהיית הבן הגדול בפנימייה מצדיקה ביטול המזונות או לפחות הפחתתם, והוא משלם גם את שכר הלימוד שם. בנוגע לבן המקבל גמלת נכות טען שהכסף מועבר ישירות לאם, ושיש להביא בחשבון את הסכום בעת קביעת צרכיו השוטפים.
האב הוסיף כי זמני השהות של שני הצעירים התרחבו באופן משמעותי מאז ההסכם. לדבריו, הם ישנים בביתו שלושה לילות בשבוע ונפגשים עמו גם בימי שישי, ולכן ביקש כי האם תשלם עבורם מזונות בסך 1,600 שקל לילד, בתוספת מדור, או שלפחות יופחת חיובו הקיים. הוא העלה טענות על שכרה של האם ועל קצבאות נוספות שהיא מקבלת. עם זאת, כפי שצוין בהחלטה, האב לא השיב באופן מלא למכלול הנתונים שהאם הציגה בנוגע להכנסותיהם ולפערים הכלכליים ביניהם.
מנגד טענה האם שהאב לא קיים את חיובו במשך תקופות ושנותרה לה זכות לגבות חובות עבר. לטענתה, שני הילדים הצעירים נמצאים אצלו באמצע השבוע בלבד, ואילו היא נושאת בחלק ניכר מהוצאות סופי השבוע, ההסעות והטיפולים. לגבי הבכור אמרה שבחופשות הוא שוהה בעיקר בביתה, גם אם הוא נמצא בפנימייה רוב ימי הלימודים. באשר לבן המקבל גמלת נכות טענה שהיא מממנת באמצעותה צרכים מיוחדים, בין היתר טיפול וליווי, וכי לא נכון להתייחס אליה כתחליף אוטומטי למזונות בסיסיים.
תיק ההוצאה לפועל נפתח בינואר 2025 על חוב מזונות של 18,000 שקל בגין ארבעה חודשים בשנת 2024, ובהמשך נוספו חיובים נוספים של 13,500 שקל בגין חודשים בשנת 2025. לפי נתוני התיק שעליהם הסתמך בית המשפט, החוב נכון ל־23 במרץ 2026 הגיע לכ־38,700 שקל לפני התאמות שונות, ובוצעו בו שתי הקטנות של כ־4,588 שקל כל אחת בשל תקבולים מצד שלישי. האב כבר ביקש עיכוב הליכים אצל רשמת ההוצאה לפועל, אך בקשתו נדחתה בפברואר 2026. לכן שאלת ההפחתה לא הייתה תיאורטית אלא נגעה לחוב שכבר נגבה ולמנגנון אכיפה פעיל.
המסגרת המשפטית מאפשרת לשוב ולבחון מזונות שנקבעו בפסק דין אם חל שינוי נסיבות מהותי. הנטל להראות שינוי כזה מוטל על מי שמבקש להתאים את החיוב, במקרה זה האב. בית המשפט הדגיש שההחלטה ניתנת כסעד זמני בלבד עד להכרעה בתביעה העיקרית, שבה יישמעו וייבדקו הנתונים שעדיין שנויים במחלוקת. לכן ניתן היה לתת מענה לשינוי ברור בהוצאות ילד השוהה בפנימייה, אך לא להכריע כעת בשאלה כמה מזונות מגיעים לשני הילדים הצעירים נוכח פערי ההכנסות שהצדדים הציגו.
לגבי הבכור הוחל הכלל שהוצג בפסיקה שלפיו שהייה בפנימייה המממנת חלק ניכר מצורכי היומיום מצדיקה, ככלל, הפחתת מזונות בשיעור מחצית. בית המשפט ציין כי הפנימייה מספקת לפחות חלק מהצרכים שההורים נשאו בהם קודם לכן, וכי האם לא סתרה את טענת האב שהוא משלם את שכר הלימוד. המחלוקת היכן נמצא הילד בסופי השבוע נותרה להמשך בירור, אך עצם שהייתו בפנימייה מספטמבר 2024 אינה שנויה במחלוקת. לכן הוחלט להפחית את חיוב המזונות בגינו במחצית כבר מאותו חודש, ולעדכן בהתאם את תיק ההוצאה לפועל.
מורכבת יותר הייתה שאלת גמלת הנכות של הבן האחר. בית המשפט הזכיר את הפסיקה שלפיה הגמלה מיועדת קודם כול לצרכים המיוחדים הנובעים מן המוגבלות, ולא למימון צרכי הקיום הרגילים. עם זאת, אם לאחר תשלום ההוצאות המיוחדות נותרה יתרה, ניתן לבחון אם חלק ממנה ישמש גם למזונות. כדי לברר זאת דרושים נתונים מדויקים על גובה התשלומים, מועד תחילתם, טיפולים ועלויות בפועל. האם הציגה אישורים חלקיים לשנים 2025 ו־2026, אך לא הראתה ממתי מתקבלת הקצבה ואם שולמו סכומים רטרואקטיביים. בית המשפט ציין במפורש: "הוצאות הקטין עבור צרכיו המיוחדים והוצאותיו הרפואיות הנובעות ממצבו אינן מגיעות למלוא סכום הגמלה".
לטענת האם, הגמלה משמשת בין היתר להוצאות טיפוליות, לביגוד ולכביסות מוגברות בשל מצבו של הילד. בית המשפט לא שלל מראש שהוצאות כאלה קיימות, אך קבע שלא הוצגו אסמכתאות מספקות לסכומים. הוא גם ציין כי לפי טענותיה חלק מהטיפולים הופסקו, וכי אין מידע על חשבון ייעודי שבו נשמרים כספי הגמלה לצרכים המיוחדים. בנסיבות אלה נקבע, "בזהירות הנדרשת לשלב זה", שלא הוכח כי כל הגמלה החודשית נדרשת לכיסוי ההוצאות המיוחדות. לפיכך הורה בית המשפט על הפסקת המזונות לבן זה ממועד ההחלטה, בכפוף לבחינה נוספת בהליך העיקרי. בית המשפט הדגיש גם כי "יש לקבוע, בזהירות הנדרשת לשלב זה".
ההחלטה אינה משמיעה שלכל ילד המקבל גמלת נכות אין זכאות למזונות. היא נשענת על התשתית המסוימת שהוצגה, על פערי המידע ועל האפשרות לעדכן את החיובים בהמשך ואף בדיעבד לאחר בירור הצרכים. בית המשפט הזכיר כי בהליך העיקרי ניתן יהיה לקבוע מתווה לשמירה על הגמלה למימון טיפולים והוצאות רפואיות מיוחדות, ואם יימצא שהסכום אינו מספיק יהיה מקום לבחון מחדש את חובת האב. לעומת זאת, אם תתברר יתרה מן הגמלה, ניתן יהיה לשקול התאמה אחרת של חיוב המזונות.
לשני הילדים הצעירים לא שונו דמי המזונות בשלב זה. אף שזמני השהות התרחבו בהשוואה להסכם, הנתונים על ההכנסה הפנויה של כל הורה ועל חלוקת העלויות לא היו בהירים דיים. בית המשפט קבע כי התשובה לשאלה אם וכמה להפחית דורשת בירור מלא, במיוחד מפני ששינוי מזונות לקטינים מעל גיל שש נוגע גם לזמני השהות וגם ליכולות ההורים. לא נפסק לאב מזון מן האם, ולא אומצה בשלב זה דרישתו לבטל את מלוא החיובים. בנימוקיו ציין בית המשפט כי "יתר רכיבי חיוב המזונות בכלל זה ביחס לקטינים הצעירים, יוותרו על כנם ללא שינוי".
באשר להליכי ההוצאה לפועל, הבקשה להקפאתם נדחתה. בית המשפט ציין גם כי "לכאורה הגדלת החוב היא אף ביחס להוצאות חריגות". בית המשפט הדגיש שחוב מזונות לפי פסק דין תקף אינו מפסיק להיגבות באופן אוטומטי בשל פתיחת תביעה לשינוי מזונות. האם נדרשה להגיש מיד בקשה להפחתת החוב בהתאם לשתי ההקלות שנפסקו, ולהציג יתרת חוב מעודכנת בתוך 30 ימים. לאחר ההפחתה רשאי האב, אם יפקיד את היתרה, לבקש בתיק ההוצאה לפועל עיכוב גבייה בתנאים שייקבעו שם; אין בכך ביטול כללי של עיקולים על חיובים שוטפים שיצטברו. בית המשפט נמנע מחיוב האם בהוצאות, בין השאר בשל ייצוגה בסיוע המשפטי והרצון לאפשר הידברות בין הצדדים.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.