חברת הטכנולוגיה אופן ווב לא תעבור בשלב זה לפירוק: בית המשפט המחוזי הורה לפתוח בהליכי חדלות פירעון במסלול של הפעלה לשם שיקום כלכלי, ואישר להמשיך את פעילותה למשך 60 ימים. ההחלטה התקבלה על רקע מחלוקת חריפה בין החברה לקרן האשראי Mars Growth Capital, שהשתלטה על חשבונות בנק וגבתה מהם תקבולים. הקרן טענה לזכויותיה כנושה מובטחת; החברה והנאמן הזמני ביקשו לעצור את הגבייה ולאפשר מימון פעילות שוטפת. השופט חגי ברנר מצא כי קיים סיכוי סביר לשיקום, אך קבע מגבלות על השימוש בכספים ולא הרחיב את הצווים באופן גורף לחברות בנות בחו״ל.
המשבר התפתח לאחר שהקרן העמידה את החוב לפירעון מיידי ופעלה בחשבונות הבנק של החברה ושל חברות הבנות שמחוץ לישראל. לפי דו״ח הנאמן הזמני, מאז 17 בספטמבר 2026 נפגע תזרים המזומנים באופן שהקשה לשלם לספקים ולמוציאים לאור, וחלה ירידה של יותר ממחצית בפעילות הקבוצה ובהכנסותיה. חלק ניכר מן המחלוקת היה כספי, אך הסיכון שעליו הצביע הנאמן כלל גם נטישת עובדים, אובדן לקוחות ואובדן הערך של הטכנולוגיה והמוניטין. בית המשפט לא קבע מי מבין החברה לקרן אחראי להתדרדרות; הוא ציין כי האשמות ההדדיות אינן השאלה שיש להכריע בה בשלב זה. בנימוקיו ציין בית המשפט כי "יש מקום לאפשר לנאמן הזמני להשתמש בכספים המשועבדים בחשבונות הבנק של החברה לשם הפעלתה".
הנאמן תיאר עסק בעל יכולות טכנולוגיות, מאגרי נתונים, קשרים מסחריים ועובדים מיומנים, אך גם הוצאות שאינן מותאמות להכנסות ותלות בספקים חיוניים. על פי הדו״ח, הוצגו סימני התעניינות בהשקעה או ברכישת הפעילות, ואף תוכנית להתמקד בתחומי הליבה הרווחיים ולצמצם את מצבת העובדים מכ־150 לכ־80 בקבוצה, ובהם כ־55 בישראל. לא מדובר היה בהבטחה שכל העובדים יישארו; השיקום המוצע כלל דווקא תוכנית התייעלות נרחבת כחלק מהניסיון לשמר עסק חי ולמנוע אובדן ערך גדול יותר.
הנתונים שהוגשו הציגו חוב של כ־6 מיליון דולר לספקי תשתית חיוניים, וחובות עבר למוציאים לאור בסך כ־17.5 מיליון דולר שלא נכללו בתוכנית ההפעלה המצומצמת. הנאמן דיווח כי החוב לקרן, שעמד על כ־19.92 מיליון דולר בעת דרישת הפירעון, הצטמצם בעקבות גביית כספים מחשבונות שונים. בהמשך דווח על יתרה נמוכה יותר, בסביבות 8.2 מיליון דולר. מאידך, גבייה מתמשכת ללא מקורות להפעלה הייתה עלולה, לשיטתו, להביא לעצירת הפעילות ולהותיר לנושים האחרים תמורה מועטה.
תוכנית ההפעלה נשענה על יתרות בנק של כ־6.23 מיליון דולר, על תחזית גבייה מלקוחות של כ־7.2 מיליון דולר בחודש אוקטובר ועל יתרת מזומנים צפויה של כ־10.26 מיליון דולר בתום תקופת ההפעלה. השופט בחן אם קיימות הכנסות חדשות ואם ההפעלה צפויה לייצר הפסד נוסף. מסקנתו הייתה שמדובר בהפעלה שאינה גרעונית לפי הנתונים שהוצגו, ושמירה על פעילות מוגבלת עשויה להגדיל את הסיכוי לגבות חובות לקוחות ולמצוא משקיע או רוכש. זהו הבסיס למתן תקופת ניסיון, ולא קביעה שהחברה כבר הבריאה או שהסדר נושים אושר.
השופט הדגיש ביחס לתוכנית ההפעלה כי "אין המדובר בהפעלה גרעונית". באשר לשעבודים קבע השופט כי "פיקוח שכזה לבדו אין בו די על מנת לקבוע שלקרן היתה שליטה".
המחלוקת המשפטית התמקדה גם בטיב השעבודים שנרשמו לטובת הקרן. הקרן טענה שמדובר בשעבודים קבועים המעניקים לה קדימות חזקה, והנאמן והחברה טענו לשעבודים צפים, שבמסגרתם הוצאות הליך חדלות הפירעון וחלקם של נושים כלליים זוכים להגנות שונות. השופט עמד על כך שסיווג השעבוד אינו נקבע רק לפי הכותרת במסמך: יש לבחון את הנכסים, את תחלופתם ואת מידת השליטה המעשית של הנושה בכספים. בפסיקה קודמת נקבע שאפילו שעבוד על חשבון מזוהה עשוי להיות צף אם התאגיד היה חופשי להשתמש בכספים בשגרה.
על יסוד הראיות הראשוניות ראה השופט ממש באפשרות שהשעבוד על חשבונות החברה בישראל הוא שעבוד צף, אך הקפיד שלא לקבוע בנושא מסמרות. ממילא, הסביר, חוק חדלות פירעון מאפשר בתנאים מסוימים שימוש בנכס משועבד לצורך שיקום גם כאשר מדובר בשעבוד קבוע, בתנאי שניתנת הגנה הולמת לנושה. השופט הדגיש כי גם נושה מובטח איננו "בן יחיד" בהליך, וכי אין להתעלם מאינטרסים של נושים אחרים ושל העסק כולו. מנגד, הכרה במטרת השיקום אינה היתר אוטומטי לעשות שימוש בכל כסף שמוחזק בידי הקרן. בית המשפט הדגיש גם כי "החברה מצוייה בחדלות פירעון תזרימית חריפה".
בית המשפט הורה לקרן להעביר לקופת הנאמן בתוך שבעה ימים סכומים שגבתה באופן חד צדדי מחשבונות החברה החל מ־29 בספטמבר 2026, מועד מתן צו ההקפאה. לגבי כספים בחשבונות הכפופים להסכמי שליטה מיוחדים נקבע שהנאמן לא ישתמש בהם עד החלטה נוספת. אולם בקשה להחיל צווים גם על חשבונות החברות הבנות בחו״ל נדחתה בשלב זה: לחברות אלה אישיות משפטית נפרדת, ולא נפתח לגבי כל אחת מהן הליך חדלות פירעון המקנה סמכות לתת צווים בעניינה. גם צו מניעה מן הסוג שהתבקש נגד הקרן לא נמצא אפקטיבי למטרה של העברת כספים לקופה.
בבחינת התוכנית הכלכלית הוטעם כי גביית כספים מלקוחות יכולה לשמר ערך, אבל היא אינה זהה ליצירת רווח נקי שמאפשר לפרוע את כל חובות העבר. לכן תחזית המזומנים שהציג הנאמן הוגבלה לתקופת הפעלה קצרה ולא כללה תשלום מלא למוציאים לאור בגין התחייבויות קודמות. ההבחנה הזאת הייתה מכרעת: לולא ניתן היה לממן שכר עבודה, תשתיות ושירותים בסיסיים בלי להגדיל את הגירעון, ההפעלה לא הייתה עומדת בתנאי שנקבעו בחוק. העובדה שנושים לא יקבלו מיד את מלוא כספם אינה פוטרת את הנאמן מחובת מעקב אחר היתכנות ההפעלה.
הצורך להגן על זכויות הקרן אף הוא נשאר במרכז ההחלטה. בית המשפט לא הפך את קרן האשראי לנושה רגילה ולא פסל את הסכמי השעבוד בהכרעה סופית. הוא ביקש להבטיח שפעולות גבייה לאחר צו הקפאה לא ירוקנו את ההליך מתוכן, ובמקביל מנע מהנאמן לעשות שימוש חופשי בכספים שמעמדם טעון הכרעה. השילוב בין צו השבה מוגבל, מניעת שימוש זמנית והגבלת סמכות כלפי חברות הבנות שומר על מעמדם של הצדדים עד לבירור נוסף, תוך מתן הזדמנות ממשית להצלת הפעילות.
השופט אישר את תוכנית ההפעלה הזמנית ומינה את הנאמן הזמני כנאמן הקבוע של החברה. הוא קבע שהתנאים להפעלת חברה חדלת פירעון מתקיימים בשלב זה: אפשרות ממשית לשיקום, היעדר חשש סביר לפגיעה בנושים מן ההפעלה ומקורות מימון מספקים. לצד התקווה להמשך פעילות נותרה הוראת מעקב ברורה: אם מצבה של החברה יידרדר, ההפעלה תתברר כגרעונית או לא תובטח הגנה הולמת לקרן, על הנאמן לפנות לבית המשפט ולבקש הוראות, לרבות אפשרות למעבר למסלול פירוק. לכן ההחלטה היא חלון של 60 ימים לבחינה ולעשייה, לא אישור גורף להמשך הפעילות בכל תנאי.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.