האם צו הגנה המלווה באיזוק אלקטרוני חייב לפקוע לאחר 16 ימים כשטרם הוגשה הערכת מסוכנות? שופט בית המשפט לענייני משפחה יהורם שקד דחה בקשה של גבר להסיר את הפיקוח שהוטל עליו להגנת בת זוגו לשעבר. האיש טען כי מגבלת הזמן שנקבעה בחוק חלפה, לאחר שהערכת המסוכנות התעכבה. האישה ואמה טענו כי הסכנה נמשכת. השופט הכיר בקושי שמעוררת לשון החוק, אך קבע שבנסיבות המיוחדות, ובשים לב למעצרו של האיש ולנסיבות העיכוב בהערכה, אין הצדקה להסיר כעת הגנה מפני סכנה ברורה ומיידית. הוא הבהיר שהפיקוח אינו יכול להימשך ללא הגבלת זמן.
ההליך הנוכחי הוא המשך לצו הגנה שניתן ב־15 בספטמבר 2026. באותו פסק דין, שאותו ציטט השופט בהחלטתו החדשה, הוא קבע כי הגבר איים על חייה של בת זוגו לשעבר לא כאירוע בודד אלא באופן חוזר. לצד צו ההגנה נקבע פיקוח אלקטרוני, אף שבאותה עת טרם הוגשה הערכת מסוכנות מקצועית. ההחלטה לא נולדה ממחלוקת תיאורטית בשאלת אופן הפעלת החוק: בית המשפט תיאר ממצאים קודמים על דפוס איומים ועל חשש מוחשי לשלומה של האישה.
בפסק הדין הקודם הציגה האישה תכתובות וואטסאפ שבהן נכתב, בין היתר, "אני אשב 100 שנה... אני אלך איתך הכי רחוק שיש...". הוצגו גם הודעות שנגעו לפנייתה למשטרה ולקשרים עם גברים אחרים. בעת הדיון, לפי תיאור בית המשפט, האיש התעקש תחילה לברר מאיזה מספר נשלחו ההודעות, ורק לאחר שהובהר לו שמדובר במספרו השיב כי לא מדובר באיומים. השופט דחה את גרסתו. הוא גם האמין לתיאור האישה של אירוע שבו עצר האיש מול רכבה ואיים לשבור את חלונו באמצעות קסדה. המסקנה הייתה שאין להסתפק בצו הגנה רגיל.
בהנמקה לצו הקודם התייחס השופט לניסיון למנוע מבת הזוג לשעבר להמשיך בחייה ולהחליט עם מי תקיים קשר. הוא קבע שהמעשים מלמדים על סכנה חריגה, וציין כי לא הופרכה הטענה על עבר פלילי הכולל עבירות אלימות וסמים. קביעות אלה הן ממצאי פסק הדין הקודם שהובאו בהחלטה הנוכחית; הן אינן חוות דעת המסוכנות שטרם הוגשה. ההבחנה חשובה, משום שהמחלוקת החדשה עסקה דווקא בשאלה כמה זמן ניתן להשאיר פיקוח בהיעדר ההערכה הנדרשת.
החוק למניעת אלימות במשפחה מאפשר, בתנאים מיוחדים ובנימוקים שיירשמו, להורות על פיקוח אלקטרוני גם לפני שהתקבלה הערכת מסוכנות. לצד האפשרות הזאת קובע סעיף 5(א1) כי התנאי יעמוד בתוקף עד עשרה ימים, ובית המשפט רשאי להאריכו פעם אחת בלבד בשישה ימים נוספים. על הוראה זו נשענה הבקשה להסיר את הפיקוח. מבחינת המבקש, מרגע שחלפה התקופה המרבית ולא הונחה הערכת מסוכנות בפני בית המשפט, פקע רכיב האיזוק, בלי קשר לחומרת ההתרשמות המקורית ממנו.
הרקע לעיכוב היה מורכב. ב־9 בספטמבר הורה בית המשפט להגיש הערכת מסוכנות עד 19 בספטמבר, אך ההערכה לא הושלמה. ב־4 באוקטובר הודיעה היחידה המתאימה במשרד הרווחה כי היא זקוקה לזמן נוסף עד 20 באוקטובר, ובית המשפט אישר את הבקשה ב־6 באוקטובר. במקביל, האיש היה עצור עד 28 בספטמבר, ומאותו מועד היה נתון בפיקוח אלקטרוני מכוח ההליך הפלילי שהתנהל נגדו בשל מעשיו כלפי האישה. לכן, לפי החישוב שערך בית המשפט, הפיקוח מכוח צו ההגנה עצמו פעל בפועל 15 ימים בלבד.
השופט הוסיף כי משרד הרווחה היה בחופשה מרוכזת בחג הסוכות עד 4 באוקטובר, ולכן לא יכול היה להתחיל קודם לכן בתיאום המפגשים ובאיסוף המידע. בהחלטה נאמר כי לצורך השלמת הערכת המסוכנות יש למנות את תקופת 16 הימים בפועל מן החזרה לפעילות, כך שהמועד יהיה 20 באוקטובר. מדובר בפרשנות שאימץ בית המשפט בנסיבות ההליך, ולא באמירה שכל עיכוב מנהלי מאפשר הארכה אוטומטית של פיקוח אלקטרוני.
הבקשה לביטול הוגשה ב־6 באוקטובר. בית המשפט זימן את הצדדים לדיון ב־13 באוקטובר, ובו שב סנגורו של המבקש על הטענה שהפיקוח כבר אינו בתוקף. האישה ואמה התנגדו. אמה של האישה טענה בדיון כי האיש ממשיך להטריד את בתה, בעצמו או באמצעות אחרים, מנסה ליצור עמה קשר דרך הוריה ומבקש להסיר את הצו. בית המשפט הביא את הדברים כנתון המחזק בעיניו את החשש, אך מקורם בדברי האם, ולא בהערכת מסוכנות שהוגשה.
לצד החישוב הנוגע למעצר ולפעילות משרד הרווחה, נתן השופט משקל מכריע לתכלית ההגנתית של החוק. הוא ציין כי לאחר שהצדדים הופיעו שוב בפניו, "לא רק שמסקנתי בפסק הדין לא נחלשה, אלא לצערי, היא רק התחזקה". בהחלטה נכתב גם כי "להתרשמותי המבקש עודנו מהווה סכנה ברורה ומיידית לשלומה של המבקשת". מכאן עבר השופט לשאלה העקרונית: האם ייתכן שהיצמדות לימים הקבועים בחוק תחייב להסיר אמצעי הגנה גם כאשר לבית המשפט ברור שהסכנה נותרה בעינה.
השופט לא התעלם מטענת לשון החוק, אלא הכיר בכך שלפי קריאה מילולית ניתן לטעון לתום התקופה. עם זאת, הוא העדיף פרשנות תכליתית של סעיף 5(א1), הנגזרת מן המטרה להגן על אדם הנתון בסיכון. לשם כך הסתמך על דברים שהובאו בפסיקה בדבר עדיפותה של פרשנות המגשימה את תכלית החקיקה, וכן הזכיר החלטה אחרת שעסקה בהבחנה בין מועד הגשת הערכת המסוכנות לבין הסמכות להורות על פיקוח במקרים מיוחדים. אלה היו אסמכתאות משפטיות שהשופט עצמו הפנה אליהן בהחלטתו.
במילים חריפות כתב כי "לא אוכל להלום מצב בו, חרף סכנה ברורה ומיידית המרחפת מעל ראשה של המשיבה, יבוטל הפיקוח האלקטרוני" מטעמים שאינם קשורים לשלומה. לשיטתו, במקרים מיוחדים במיוחד הפרשנות התכליתית עשויה לאפשר ואף לחייב להעדיף את ההגנה על המוגנת על פני אי הנוחות שבהמשך האיזוק. אין זו קביעה שלפיה הגנה עלולה לבטל כל מגבלת זמן: השופט הדגיש את נסיבות המעצר, ההליך הפלילי המקביל, החופשה המרוכזת ואת העובדה שההערכה אמורה להתקבל בתוך ימים.
בסיום הזהיר השופט במפורש כי "רכיב הפיקוח האלקטרוני לא יוכל להישאר על כנו ללא הגבלת זמן". הוא דחה את הבקשה להסרה מיידית, חזר על ההוראה להגיש את הערכת המסוכנות עד 20 באוקטובר והנחה את המזכירות לפנות לגורם המקצועי בניסיון להקדים את הגשתה. לאחר קבלת ההערכה אמורה להינתן החלטה משלימה. כך הוכרע רק גורלו המיידי של האיזוק, ולא האפשרות להותירו ללא בחינה נוספת בעתיד. ההחלטה ניתנה ב־14 באוקטובר 2026, והותרה לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
דיון ותגובות
תגובות לכתבה
עדיין לא פורסמו תגובות.